ריטב"א על נדה ג:

אי אתה מודה בקופ׳ שנשתמשו וכו׳ עד טמאות. י״מ טמאות ודאי לשעת מציאתו וכדאמר לק׳ גבי נגע באחד בלילה דרבנן מטמאין טומאה ודאי וק״ל דא״כ היאך אמר ליה הלל לשמאי מה הפרש בין זו לזו דהא לדידיה נמי איכא הפרש שבזו שורפין ובמעת לעת תולין ותי׳ דהלל נמי מודה דאשה אין לה שולים אבל מ״מ יש לה אוגנים וראויה לתלות והכי אמר ליה לשמאי ומה ההפרש הגדול שאתה נותן בין זו לזו ואין פי׳ זה נכון דלשנא דמה הפרש לא משמע הכי אלא ודאי דהכא טמאות לתלות קתני וכההוא דר״י דקופה דבסמוך ותדע דהא לקמן מוקמינן להאי באשה בדוקה וכל שהיא בדוקה א״א לומר בה לשרוף דאפי׳ מבוי דאית בה כתרתי לריעותא אין שורפין אלא תולין כדכתיבנא לעיל ועוד דהא בפלוגתא דחזקיה ור״י דבסמוך אתינן למימר דפליגי בקופה שאין לה שולים ויש לה אוגנים ואפ״ה קאמר חזקיה טהורות לגמרי וא״כ אתיא כשמאי ודלא כהלל בהא מ״מ כל כי הא תולין לב״ה לפום האי פי׳ לכך הנכון דהכא טמאות לתלות קאמר ולא דמי דההיא דנגע בא׳ בלילה דשאני התם דאיכא אבל הכא ספק מגע ודילמא לא היה שם שרץ זה בטהרות הראשונות וזה דעת מורי הרשב״א נר״ו וכ״כ בפרש״י ז״ל.

ולמאן דמתני וכו'. ובדין הוא דה״ל למרמי מתנייתין אהדדי ולמירמינהו תרוייהו על לישני קמאי אלא דניחא ליה למשקל ולמטרי לפום טעמא דלישנא וממילא אפריק העל ולמאן דמתני הך לישנא פי׳ ולית ליה דהלל טעי הא תניא כי הא לישנא.

ושמאי לטהרות נמי לא. פירוש כבר הבנתי דבריך דלטהרות בלחוד קאמר אלא דס״ל דאפילו משום טומאת טהרות לבו נוקפו ופירש להבא ומתבטל מפריה ורביה.

ויש לה אוגנים. פי׳ בסופו סמוך לקרקע לעכב הפירות שלא יבצבצו.

המדלה עשרה דליים. פי׳ והיה נותן כל א׳ וא׳ בכלי בפני עצמו ונמצא שרץ בא׳ מהן הוא טמא וכלם טהורים י״א דכל הראשונים קאמר והאי אחד היינו האחרון דזמנין דקתני א׳ מהם משום א׳ מיוחד כדפרי׳ בב״ב וי״א שאפילו הוא אמצעי ואעפ״י שנטמא הכלי הרי טבל כשחזר ושקעו במעין ובהא לא בעי הערב שמש וקמא עיקר.

מיא שרקי. פי׳ ואין צריך אלא להטות הכלי מעט והשרץ מתעכב ור״י סבר דפירות נמי זמנין דלא קפיד בהו לשפכם הרבה או שאין לו פנאי.

אב״א כי מודו שמאי והלל וכו'. פי׳ ולעולם תרוייהו כשיש להם שולים כסתם קופה כיון דשכיחי בה דמים פי׳ מגופה.

ואבע״א וכו'. פי׳ ותרוייהו בבדיקה.