ריטב"א על נדה ד.

ואב״א. פי׳ ותרוייהו בשאינו מכוסה דליכא למימר תרוייהו במכוסה דהא טעמא דמסתבר הוא לומר דאשה זו בשאינה מכוסה דמי׳ כדפרכי׳ לעיל.

ה״ק קופה שנשתמשו בה טהרות בזויות בית זו וכו'. פי׳ ע״כ ה״נ מיירי כשנמצאו בזוית אחרת על הקופה שאלו נמצאו באותו זוית עצמו דכ״ע טהורות ואפילו אין שם טלטול וכדמוכחא בבריתא וכ״ש בזה דאיכא טלטול בית אלא ודאי דמתניתן בשנוי זוית קופה בלחוד ואידך בדאיכא נמי שנוי זוית בית מ״ס כאן נמצא וכאן היו ומ״ס הלך אחר שעת מציאתו.

נגע בא׳ בלילה וכו'. וחכמים מטמאים. פי׳ בתו׳ מודים חכמים לר״מ כשראוהו חי בבית זה פי׳ דמשום דלא הוחזק חי בבית זה אמרי רבנן דלא יהבי ליה חזקת חי כלל ומטמא לשרוף ור״מ מטהר גם בזה דלא סגי דלא הויא חי קודם לכן או בכאן או במקום אחר אבל כל שהוחזק חי בכאן מודים חכמים דמוקמינן ליה בחזקת חי וטהור ותני עלה שכל הטומאות כשעת מציאתן במקום מציאתן פי׳ דליכא טלטול מקום כי באותו מקום שמצאו מת נגע אותו בלילה שאלו נגע בו במקום אחר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום וכ״ת ה״מ לשרוף אבל לתלות תלינן פי׳ וכ״ת דהתם הוצרכו לשעה ומקום לפי שמטמאים חכמים לשרוף אבל בדחזקיה ור״י שלא נחלקו אלא לתלות בשעת מציאתן סגי לן ואפי׳ ממקום למקום ותקשי לחזקיה והתנן וכו׳ ומהנא שמעינן להדיא דההיא דר״י לתלות בלחוד היא כדכתי׳ לעיל.

מחט שנמצאת חלודה או שבורה. פי׳ מחט שמכיר בה שהיתה טמאה ודאי אלא שמצאה ע״ג טהרות אחר שיצאת מידי טומאה בחלודה או שבורה ואם ידוע אם נפלה שם כמות שהיא עכשיו או כשהיתה טמאה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן פי׳ ועכשו טהורה היא ובתר השתא דיינינן לה פי׳ והא הכא דלא מסייע לן אלא שעת מציאתה בלחוד כאלו מקום מציאתה לא מסייע כלל ואפ״ה טהורה אלמא כל היכא דאיכא חדא למעליותא טהורה וקשיא לתירוצך.

ועוד תנן וכו'. אפשר דלאפושי פירכי דעלמא מייתי לה דהא ודאי.... קמייתא ממש א״נ דמשום דלא תימא דכי קתני בשעת מציאתן היינו במקום מציאתן דמי ותנא תוספאה פריש כדלעיל וה״ה להא מש״ה נקטי׳ אידך דכיון דתרתי נינהו הכי לא מפרש כחדא מנייהו במקום מציאתן ולבסוף אמרינן וכ״ת דבהני תרתי מקום מציאה נמי בעי דמסייע לטהרה שלא הוחזק׳ מחט זו במקום זה עד עכשו ותנא תוספאה פריש כקיימתא וה״ה באידך וכי איכא תרתי לגריעותא כקיימתא טמאות ודאי וכי איכא תרתי למעליותא כי הנך טהורה ודאי וכי איכא חדא לגריעותא תולין וכההיא דר״י.

והתניא ככר שהיתה וכו׳ טהורה. פי׳ ואעפ״י שמצאנו ככר זה בקרקע סמוך למדף אלא שאין אנו יודעין אם נתגלגל מאליו ונגע במדף אם לא וקושיין דהכא יש מקום לחוש לטלטול להחמיר ולומר שנתגלגל ונגע בטומאה ודאי ואפ״ה לא חיישינן והיכי מחזיקין טומאה ממקום למקום גבי קופה שיש לומר טפי השתא הוא דנפל וכדפרש״י ז״ל והיינו דפריך דשאני התם דאיכא טעמא דשאני אומר אדם טהור נכנס וכו'.