ריטב"א על נדרים ח.

שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. ופריך והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא פי' דאין שבועה חלה על שבועה אפי' לקיים שהאומר שבועה שאוכל ככר זו שבועה שאוכלנה אין השניה חלה עליו לשעתה אלא שאם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו אבל אם לא נשאל על הראשונה לוקה על השניה משום שבועת שוא והיינו דאמרינן והלא מושבע מהר סיני הוא על המצות והיאך דוד נשבע עליהם לקיימם [הא] הויא שבועה לבטלה ולאו פירכא דתלמודא הוא אלא לישנא דרב גידל הוא דמפרש ואזיל קרא ודכוותה בתלמודא הוא:

אלא הא קמ"ל קרא דשרי לזרוזי נפשיה. כלומר אי חזי דמיאש מן המצות שרי לזרוזי נפשיה לקיומינהו בשבועה כיון דמצוה דגופיה וקים ליה דמוקים שבועתו ולא הויא שבועת שוא:

ואמר רב גידל אמר רב האומר אשנה פרק זה אשנה מסכת זו נדר גדול נדר לה' אלהי ישראל. יש אומרים דלאו דוקא נדר דהא הכא ליכא מידי דמיתסר חפצא עליה ותו מדמקשי' בגמרא והלא מושבע מהר סיני הוא ואילו הוי נדר מאי קושיא דהא קיימא לן דנדרים חלים על המצות בין לבטל בין לקיים וה"ה על השבועות דשבועה ומצות איסור גברא ונדרים איסור חפצא אלא שבועה היא ואע"ג דלא הזכיר לא שם ולא שבועה הוי יד לשבועה והא דנקט לישנא דנדר גדול נדר עבידי רבנן דקרי נדר לשבועה וכדתנן בסמוך [דף ט.] כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. והנכון דמילתא כפשטה ונדר ממש הוא ולא נדרי איסור אלא נדרי הקדש שמקבל עליו מצוה לעשות ודיניה דלא (א) חיילא מצות דומיא דשבועות משום דהא נמי חיוב גברא הוא ולא איסור חפצא ופשוט הוא ונדר גדול דאמרינן לאו דוקא נדר גמור דהא לא אמר הרי עלי לשנות אלא יד נדר שיש יד לקרבן ולהקדשות ולמצות ומשום דלא משמע להו לאינשי דאיכא בהו משום נדר להכי קאמר דרך גוזמא להחמיר הענין שהוא נדר גדול:

ושמעי' דסבירא ליה לרב גידל דיש יד לצדקה דלא גרעא משאר מצות והיינו דכתב רבינו ז"ל לעיל וסוגיין דיש יד לצדקה:

ואמרי' בגמ' על הא דרב גידל בתרייתא והלא מושבע מהר סיני מאי קמ"ל דשרי לזרוזי נפשיה היינו דרב גידל קמייתא ומהדרינן דכיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית חיילא שבועה עליה פי' הא דאמרינן דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ונפיק מחובת והגית בו יומם ולילה [יהושע א] היינו בדלא אפשר ליה טפי שצריך להשתדל קצת היום בפרנסתו הא לאו הכי לא מיפטר כדאיתא במנחות:

ונראה עוד לפרש דלאו דוקא נקט ק"ש אלא לומר דשבועת והגית בו יומם ולילה היינו שיתעסק בתורה בכל מקום שירצה בתורה שבכתב או שבע"פ ואינו מושבע על פרק זה ועל מסכת זו הילכך בנשבע או נדר בפרק זה או במסכת זו חיולי חיילא הרי זה כמי שנשבע שיאכל פת היום ואח"כ נשבע שיאכל ככר זו היום דחיילא עליה שבועה שניה נמי דלאו עלה אשתבע בקדמייתא אלא על כל לחם שירצה ואף זו כיוצא בה וזה נראה לי נכון:

אמר רב גידל אמר רב האומר לחבירו נשכים ונשנה פ' זה עליו להשכים. פירשו בו דאע"ג דלא אמר אידך מידי אלא ששתק הויא קבלה וחייב להשכים ולא דייק שפיר לישנא דעליו להשכים ונראה לפרש שעל האומר כן להשכים תחלה ונפקא ליה מדכתיב ויאמר אלי בן אדם קום צא אל הבקעה ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד נמצא שהקב"ה שא"ל קום צא השכים תחלה כי כשהלך שם הנביא כבר היה שם כבוד ה':