ריטב"א על נדרים עא

איבעיא להו גירושין כשתיקה דמו או כהקמה דמו למאי נפקא מינה כגון דנדרה ושמע ארוס וגרשה ואהדרה ביומיה אי אמרת כשתיקה דמו מצי מפר לה כיון דהוה ליה יום שמוע אי אמרת כהקמה דמו לא מצי מפר אפילו בו ביום שכבר הקים אותו. ואסיקנא דמן הנשואין לא מצי מפר כדתנן נדרה בו ביום גרשה והחזירה בו ביום אין יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין (ד) משום שותפותיה דאב כל היכא דליכא הקמה ואתיא למיפשטה ממתני' דתנן נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום וכו' ש"מ גירושין כשתיקה דמו דאי ס"ד כהקמה דמו מי מצי מפר ארוס אחרון נדרא דאוקים ארוס ראשון. פי' והפרת האב לחודה לאו כלום היא ודחינן הכא במאי עסקינן בשלא שמע ארוס ראשון דבכי האי ודאי לא אפשר דליהוו גירושין כהקמה דהיכי מקיים מאי דלא שמע ופרכינן אי הכי מאי איריא בו ביום אפילו מאה ימים פירוש אי אמרת בשלמא כששמע בהן ארוס ראשון להכי בעינן בו ביום כי היכי דתיהוי הפרת אחרון ביום שמוע אלא אי אמרת בשלא שמע בהן ארוס ראשון אפילו לאחר כמה ימים נמי דקס"ד דאב נמי לא שמע בהו ומהדרי' דמיירי בשלא שמע ארוס וליכא הקמה דידיה ושמע אב דבו ביום מצי מפר אב חלקו מכאן ואילך לא מצי מפר וארוס אחרון לא מצי מפר אפילו חלקו של ארוס ראשון בלא סיוע האב ושותפותו ואי קשיא לך דהא אמרינן בגמ' אמתני' [דף עא.] מנה"מ דארוס אחרון מפר וכו' אלמא מתני' לשמואל בנדרים שנראו לארוס ראשון משמע ליה וכיון שכן לדידיה שפיר תפשוט בעיין ממתני' דגירושין כשתיקה דמו ואיכא למימר דההיא דשמואל לאו אמתני' קיימין אלא כולה מימרא דידיה הוא ואשכחן דכוותה בתלמודא הילכך ממתני' לא תפשוט ושמואל אליבא דנפשיה לאו בדוקא קאמר לה אלא למימרא דאם איתא דגירושין כשתיקה דמו אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון מצי מפר ארוס אחרון ומתני' דפליגי ב"ש וב"ה וסברי דארוס אחרון מפר אפילו נדרים שנראו לארוס ראשון כדאיתא לעיל בהדיא לא תפשוט מינה בעיין דההיא כשהפר ארוס ראשון וגלי דעתיה דלא מקיים וכדגרסינן לעיל והכי דייק נמי כההיא גרסא מאי דקתני האב חוזר ומפר חלקו של בעל דאילו למאן דגריס שמע בעלה ולא הפר לה לא אתי שפיר לישנא דחוזר ותיקשי נמי אמאי לא פשיטנא בעיין מהתם אלא ודאי כדאמרן כנ"ל וכתב רבינו ז"ל ובעיין לא איפשיטא פי' וכיון דכן נקטינן לחומרא: