ריטב"א על נדרים עא.

מתני' נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום. פי' אע"ג דלא הוה לה למעבד הכי לכתחלה עד שתמתין ג' חדשים כדאי' ביבמות [מא.]:

אפי' למאה. ביום אחד זה אחר זה:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ואפי' נדרים שנראו לארוס ראשון ומת ביום שמוע עד שלא יתקיים הנדר ואע"ג דתני לעיל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב שאני הכא דבשעת הפרה נתארסה לאחר ובגמ' שם מייתי לה מדכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת דהיינו שלא נשאת בינתים אביה ובעלה מפירין נדריה כלומר שניהם צריכים בהפרתה אבל נשאת בינתים שוב אין האב מפר אלא בעל בלחוד:

(שם) גמ' תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדדיה כיצד. כלומר היכן נצרכה לומר כן שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע. פי' דקא קתני ששמע ולא הספיק להפר דרישא בנדרים שלא נראו לארוס מיירי. עד שמת פי' ואפילו לאחר כמה ימים להפרת האב כדפרישית לעיל:

ונתארסה לאחר בו ביום. כלומר בו ביום שמת הבעל שאם ביום שלאחריו כבר נתקיים ע"י האב שנתרוקנה לו רשות ארוס הראשון ולא הפר לה ולהכי נקט דוקא בו ביום. ואפילו למאה אביה ובעלה מפירין נדריה (לא כ"ש) כיון שלא (ב) נדרים אלו לארוס ראשון שלא הספיק לשמוע:

הכי גרסינן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל. פי' ונתארסה לאחר דארישא קיימינן דקתני ונתארסה חוזר האב ומפר חלקו של בעל. פי' אע"פ שכבר הפר הבעל חלקו ההיא הפרה לא מהניא ונתרוקנה רשות לאב וחוזר האב ומפר חלקו של בעל בפני עצמו וחלק שלו בפני עצמו שאע"פ שנתארסה נתרוקנה לו רשות מכיון שנראו לארוס ראשון ואינו צריך בהפרה לסיוע ארוס אחרון א"ר נתן הרי הם (ג) ב"ש אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר פי' האב לבדו בלא סיוע ארוס אחרון כיון שנתארסה בו ביום לאחר:

במאי קא מיפלגי. ב"ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב. פי' לאב לבדו כאילו לא היה שם ארוס אחרון כלל מכיון שנראו לארוס ראשון ואין בו חלק לארוס אחרון שהרי האב קם במקום ארוס ראשון כאילו הוא קיים ומיגז גייז פי' וסברי ב"ש נמי דאב ובעל כל חד מינייהו מיגז גייז ולפיכך צריך כל אחד להפר חלק כל אחד בפני עצמו וב"ה סברי דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקנה רשות לאב אלא לארוס וסברי נמי דלאו מיגז גייז ולפיכך צריכין שניהם להפר הכל כאחד הא כל היכא דלא נתארסה ודאי בכל הנדרים נתרוקנה הרשות לאב לדברי הכל כסתם מתני' וכמו שפירשו רבותינו ז"ל בהלכות:

כתב רבינו ז"ל הדין היא נסחא דגמרא ופירושה וכו' עד וחזינן לרבוותא בהנך מילי פלוגתא ושקלא וטריא רבתי ונסחי נמי משבשן ומיחלפן בהו טובא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ודחזי לן למסמך עלה ע"כ: