ריטב"א על נדרים נד:

ומאן תנא דפליג עליה דר"ע רשב"ג היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ובראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות פי' דהא מימליך עלייהו שליחא ומותר בבשר דגים וחגבים ואע"ג דהני נמי מימליך עלייהו שליחא אוקימנא בגמ' כגון שהקיז דם בשעה שנדר דדגים לא מעלי ליה ההיא שעתא וכיון דלא חזו ליה אינם בכלל לשונו ולאו מנייהו נדר אי נמי דכייבן ליה עיניה בתחלת אוכלא דלא מעלי ליה אבל בסוף אוכלא דמעלו כדאמר שמואל נונא סמא דעינא וסימנך נו"ן סמ"ך עי"ן הא ודאי בכלל לשונו הוי ואסור בהם כיון דמימליך עלייהו שליח וסתמא כר"ע:

רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר אבל מותר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות דכיון דמימליך עלייהו שליח לאו מיניה הוא:

ואצ"ל דגים. אע"פ שלא הקיז דם או כייבן ליה עיניה או חגבים אפילו ר"ע מודה בהו ומשום חגבים הוא דנקט לישנא דאין צריך לומר דאילו לרשב"ג דגים שוים הם עם השאר דבכלהו ממליך שליחא וכן היה רשב"ג אומר קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו אינש:

כתב רבינו ז"ל והלכתא כר"ע דסתם לן תנא כוותיה דתנן פרק כל הבשר הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא בעוף אסור וה"ה לקרביים ובני מעיים דחד טעמא אית להו פי' ואתיא כרבי עקיבא וכי קתני מותר בבשר דגים וחגבים בשהקיז דם או דכייבן ליה עיניה כאידך מתני' והכי קאמר לית ליה היתרא בהכי דזימנין דמשתרי בדגים נמי ואע"פ דלא קיימא לן דיהא סדר המשנה בתרי מסכתי פי' כי היכי דנימא דההיא סתמא דאחריתא והוי מחלוקת הכא ואח"כ סתם התם והלכה כסתם תו דילמא הא דהכא דאחריתא וסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם פי' וסתם מתניתא דהכא לאו ראיה היא לרשב"ג כיון דאיכא סתם אחריתא כר' עקיבא הוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא ועוד דכיון דלא אתברר הי מינייהו דאחריתא הדרינן לכללא ונקטינן הלכה כר' עקיבא מחבירו והכא יחיד הוא דפליג עליה במתניתא וסתמא לאו כמר מכרעי ולאו כמר מכרעי פי' דהא איכא סתמא ככל חד מינייהו כדאמרינן סתם מתני' דהכא כר' שמעון בן גמליאל וסתם מתני' דהתם כר' עקיבא: הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואינו מותר אלא בחגבים. שמותר בהם לעולם דבדידהו לאו מימליך שליחא אבל בבשר דגים אסור משום דמימליך עלייהו שליחא: והא דקתני ומותר בבשר דגים אוקימנא בשהקיז דם או דכייבן ליה עיניה בתחלת אוכלא [כו'] ושמעינן מיניה. פי' דמדשרינן ליה בבשר דגים כשהקיז דם או דכייבן עיניה בשעת נדרו דלא חזו ליה. דכל כי האי גוונא אזלינן בתר דעתיה דעידן נדריה דנודר ולא הוי בכלל נדר סתם אלא מידי דחזי ליה אבל מידי דלא חזי ליה לפום שעתיה ליתיה בכלל סתם נדריה עד דמפרש לה בהדיא או דמשתמע מנדריה להדיא אבל מכללא לא אתי שאין לנודר אלא מקומו ושעתו ע"כ:

ולענין הנודר מן הירק לפום סוגיח דשמעתא אם נדר מן הירק סתם אינו אסור אלא בירק שנאכל כמות שהוא חי ואם אמר ירקי קדרה או ירק הנאכל בקדרה אינו אסור אלא בירק שנאכל כמות שהוא חי וראוי ג"כ לקדרה לאפוקי צנון ושומר ודכוותייהו וחי אמר ירק המתבשל בקדרה אסור בכל הראוי לקדרה אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי כגון דלועין ועדיין (ד) (אסור) בצנון ושומר וכיוצא בהם ואסור בדלועין כר' עקיבא ויש אומרים דכי אמר ירק המתבשל בקדרה עלי כל ירק משמע ואפי' צנון ושומר ולא נהירא לי: