ריטב"א על נדרים נד.

הנודר מן הירק מותר בדלועין. פי' דלאו מין ירק נינהו אלא פרי ור"ע אוסר ומפרש ואזיל תנא טעמא דפלוגתייהו אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין פי' וכיון שאינו לוקח מהן עד שבא ונמלך בבעל הבית מכלל שאינם ירק:

אמר להם כן הדבר. פי' שאינו לוקח אלא בהמלכה אבל משם ראיה שהם ירק שאלמלא כן היכי שייך המלכה במה שאינו ממין שאמר לו בעל הבית אילו הלך ולא מצא אלא קטניות שמא הוא אומר לו לא מצאתי אלא קטניות אלא ודאי שהדלועין בכלל ירק:

ואסור בפול המצרי הלח ומותר ביבש. שאין היבש בכלל ירק אבל בשאר ירקות אסור אפילו הן יבשים וכן פירשו שלא חלקו בין לח ויבש אלא בירק שיש לו גורן אבל בירק שאין לו גורן כגון כרוב ותרדין ודכוותייהו אין חלוק בין לח ויבש ואסור בשניהם:

(שם) והא מן ירק נדר. פירוש וסתם ירק לא משמע אלא ירק הנאכל כמות שהוא חי ולא דלועין ודכוותייהו שאין נאכלין חיין ומאי טעמיה דר' עקיבא דאסר בדלועין:

אמר עולא באומר ירקי קדרה עלי. פי' דאתי לרבויי אפילו דלועין ופרכינן ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר פי' דלא משמע אלא ירק שהוא נאכל אף בקדרה כגון כרוב וחזרת והבצלים והשומים שנאכלין חיין ומבושלין ואין בכלל מה שאין נאכל כמות שהוא חי (ב) דלועין ולא מה (ג) שהוא נאכל כמות שהוא מבושל כגון צנון ושומר ודכוותייהו ופרקינן באומר ירק המתבשל בקדרה עלי פי' דכיון דלא אמר ירקי קדרה ולא ירק הנאכל בקדרה ודאי לרבויי אתא כל שהוא ראוי לקדרה אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי מיהו ודאי לא הוי צנון ושומר ודכוותייהו בכלל כיון דלא מבשלי בקדרה ואמרינן במאי קא מפלגי כלומר דכיון דבין לרבנן בין לרבי עקיבא באומר ירק המתבשל בקדרה משמע אפילו ירק שאינו נאכל כמות שהוא חי וא"כ במאי קא מפלגי בדלועין ואמרינן רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עליה לאו מיניה הוא פי' אין דעתו של נודר עליו ור' עקיבא סבר כל מילתא דמימליך עליה שליחא מיניה הוא פי' דאי לא הוה מיניה היה אומר לא מצאתי כלום ולא היה אומר לא מצאתי אלא זה ואע"ג דהאי פלוגתא מפורש במתני' משום דאוקימנא באומר ירק המתבשל בקדרה עלי אתינן למימר השתא דלא במשמעות האי לישנא הוא דתליא טעמא דמתני' אלא ה"ה בכל דכוותא דהוה מידי דמימליך שליחא פליגי נמי ונפקא מינה לנודר מן הבשר וכדמפרש ואזיל:

אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה. פי' דלר"ע לא משוי ליה מיניה בברי למלקי עליה אלא ספוקי מספקא ליה וחייש לחומרא לכתחלה ומיהו הוא הדין דלר' עקיבא אם אמר לא נתכוונתי לדלועין אינו צריך שאלה ואפילו בעם הארץ דהא איסור רופף הוא משום הא לא ינהגו קלות ראש בנדרים ולא החמירו בעם הארץ אלא במפרש דברים רחוקים כגון [לעיל דף כ.] חרמו של ים וקרבן של מלכים וכיוצא מהם כנ"ל: