ריטב"א על נדרים נג:

מתני' מן הכרוב אסור באספרגוס. פי' מין כרוב הוא: מן האספרגוס מותר בכרוב בגריסין אסור במקפה והוא תבשיל של גריסין עבה ור' יוסי מתיר דקסבר גריסין כשהן חיין משמע דאידך מקפה מקרי וכן נקרא מקפה כל מאכל עבה של ירקות וכיוצא בו ולהכי אמרינן בירושלמי [הלכה ט] דלא אסר ת"ק אלא בדהוי רובא גריסין דהוי להו גריסין עיקר:

מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום. פי' שאף ראשי שומים שנותנין בקדרה שלמקפה בכלל מקפה: ור' יוסי מתיר בשומין שבה. דבשומין בעלמא אפילו רבנן מודו שהוא מותר: מן השום מותר במקפה אע"פ שנוהגין לתת בה ראשי שומים אין אסור אלא בשומין שבה בלחוד כשאר שומין דעלמא:

מן העדשים אסור באשישין. והוא נזיד של עדשין ורבי יוסי מתיר:

מן (ב) העדשין מותר באשישין כשהן חיין:

ירושלמי ר' יוסי אזל לגבי (דוסא) [ר' יסא] וכו' על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון:

חטה חטין שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת. פי' (א) כדאמרינן להו תרוייהו אבל הנודר מן החטים אסור לאפות ומותר לכוס כדלקמן וכדפרישנא גבי דג דגים וכן גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיים בין מבושלים כדאמר תרוייהו אבל גריס לחוד אסיר לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיין פי' ולא בא רבי יהודה אלא לפרש:

תניא רשב"א אומר חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות. פי' ומותר לאכול בפת אפויה: חטה שאני טועם מותר לכוס ואסור לאפות פי' מותר בחטה וקמח של חטים לכוס ואסור בפת אפויה שלו:

חטה חטים שאני טועם וכו'. והלכתא כרשב"א דלפרושי דברי חכמים אתא:

ירושלמי [הלכה יא] חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס ואת אמרת הכין פירוש דחטה זרע חטין משמע ולא פת אפויה אמר ר' יוסי כן ארחיה דבר נשא מחמי פתא נקיה ומימר בריך דברא הדא חטתא. ובהכי סליק פירקא ברחמי שמיא ותו לא מידי: