ריטב"א על נדרים מא:

רבי יהודה פוסל. כלומר פוסל לטבילה כיון דמכזבין כלל ראיה הוא דמן הגשמים נתרבו עד שיהא נהר גדול שאינו מכזב לעולם:

וכ"ש ביום שהגשמים יורדין בו שהנהרות רבין ביותר דלכ"ע אין המים מטהרין אלא בזוחלין. פי' דאפילו דשמואל קמייתא מודה בהא כדפרישית דהא ודאי מן הנוטפין אתו שהרי אף הנחלים ושלוליות של נחלים וחרדליות שבהרים מושכין מים כנהרות ולית להו כיפה דמרבי מיניה ואינהו הוא דמרבו להו לנהרות ובהא ליכא מאן דפליג כלל דדבר הנראה הוא ומאן דמורי להו להיתרא בהנך מילי לא עביד שפיר עכ"ל רבינו ז"ל ופירושו הלכך נקטינן הלכה למעשה דכל היכא שהנהר גדול יותר ממה שהוא דרכו אע"ג דלא חזינן הכא גשמים ושלגים חיישינן לגשמים ושלגים דעלמא ואין טובלין בו לעולם בזוחלין ואפילו ביומי תשרי עד שיודע לנו בברי שלא נתרבה ריבוי הפוסל מחמת גשמים ושלגים דהוו נוטפין רובא אבל אם אין הנהר גדול לפנינו יותר ממה שהיה אין חוששין מסתמא לומר שמא ירדו עליו גשמים וטובלין בו וכן הלכה למעשה ונקטינן לחומרא דכל היכא שהנהר גדול אין טובלין בו כלל ואפילו במקום עיקרו של נהר שהיה הולך שם מעיקרא:

(גופא) גרסינן בפ' מעשר בהמה [דף נה.] הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם היכי דמי אילימא דאמר לא שתינא מפרת מפרת הוא דלא שתינא הא מנהרא אחרינא שתינא אלא לא שתינא ממיא דאתו מפרת. פי' וכלהו נהרי ממיא דפרת מתברכי:

והא דתנן ומרפאהו רפואת נפשות אבל לא ריפוי ממון רפואת נפשות גופו רפואת ממון בהמתו אמר רב זוטרא בר טוביה אבל אומר לו סם פלוני רע לה וסם פלוני יפה לה. פי' ובתר הכי מרפא לה בסממנין דנפשיה:

ירושלמי ר' יודן ור' יוסי חד אמר כאן במדירו מגופו כאן במדירו מנכסיו וחרינא אמר כאן בשיש לו מי שירפאנו כאן בשאין לו מי שירפאנו אם בשיש לו מי שירפאנו אפילו רפואת נפש לא ירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות ע"כ. כתב רבינו ז"ל ומסתברא לן לפום גמרא דילן דלא שנא מדירו מגופו ולא שנא מדירו מנכסיו חד דינא אית להו. פי' דבין בהא בין בהא מרפאהו רפואת גופו ולא רפואת בהמתו והלכתא כמאן דמוקים מתני' כשיש לו מי שירפא את בהמתו דהוי טעמא משום דאפשר על ידי בעלים עצמן שיאמר להם סם פלוני רע לה וסם פלוני יפה לה וכיון דאפשר בבציר מיניה לאו השבת אבידה הוא אבל היכא דלא אפשר בהכי כגון שאחזה דם וכיוצא בחולי זה שאי אפשר לשהות ונזדמן לו זה באותה שעה מרפא אותה אפי' בסממנין דמודר ואינו חושש דלא נפקא מכלל אבידה דתנן ומחזיר לו אבידתו. מ"ט איהו במצוה דגופיה עסיק והלה כי מתהני במידעם דנפשיה קא מתהני. פי' דבסממנין דידיה מתרפא ובמקום שנוטלין [שכר] יטול שכר או תפול הנאה להקדש: ומסתבר לי דברפואת גופו אע"פ שיש לו מי שירפאהו חייב הוא לרפאותו אם הוא ראוי לכך דפקוח נפש מילתא רבה וחייב לפקח אע"פ שיש אחרים מפקחים וה"ה דאי לית ליה לאידך סממנין דמרפא אותו בסממני עצמו [פסחים כה ] שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע וש"ד. כן דעת מורי רבינו נר"ו:

מתני' לא יאכל עמו מן האבוס שלפני פועלים. פי' קערה גדולה שהפועלים אוכלין בה ביחד ולהכי מיקריא אבוס ולהכי לא יאכל בה עם המדיר דחיישינן שמא ירבו שם בשביל המדיר או שמא ימשוך ידו בשבילו ומתהני מיניה:

ולא יעשה עמו באומן דברי ר"מ. פירוש דרך עובדי אדמה לחפור שורות שורות וכל אחד מהם בורר שורה לעצמו לחפור אותה ונקראת אומן בלשון המשנה כאותה ששנינו בב"מ [דף צא:] ואוכל מאומן לאומן וקתני הכא שלא יחפור המודר בקרוב לשורתו של מדיר דקא מהני ליה מדיר דמרפי ליה לארעא קמיה וחכמים אומרים עושה הוא ברחוק ממנו:

גמ' בקרוב כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי ברחוק מר סבר גזרינן רחוק אטו קרוב ומר סבר לא גזרינן והלכתא כוותייהו: