ריטב"א על נדרים מ:

ומפצי ביומי תשרי פי' דביומי תשרי שאינן זמן גשמים ולא הפשרת שלגים היה מניחן לטבול בנהר כל זמן שאינו גדול ואתיא כהא דשמואל בתרייתא וכי טבלי בנהר הוה עביד להו מפצי שנותנין שם סביב משום צניעות. ואי נמי בקרקע הנהר היה נותנן כדי שלא ידבק טיט הנהר בין אצבעות רגליהן והוי חציצה מיהו טיט הנרוק לא הוי חציצה וכי חיישי הני אמוראי לגשמים היינו דאיכא גשמים כולי האי שרבו על מימי הנהר אבל כל זמן שמימי הנהר (ג) כשרין לטהר בזוחלין דתנן במקואות [פ"ה מ"ה ושם אי' ר' צדוק] העיד רבי אלעזר בר צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים וקשיא ליה להראב"ד ז"ל דהכא משמע דכי רבו נוטפין על הזוחלין פסולין לטהר בזוחלין ואילו התם במקואות פ"ה [מ"ג] תנן מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא והא הכא דקתני שריבה עליו ואפילו הכי קאמר (ד) דאינו כמו שהיה ובפ"ק [מ"ז] נמי תנן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהוא ומשום האי פרכא דאמרן ז"ל כתב רבינו ז"ל בהל' דחיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ובעו אשבורן כיון שלא נתערבו במעיין עצמו אלא בזוחלין ממנו שהוא הנהר ע"כ. פירוש לפירושו דהא הכא דאמרינן דכי רבו נוטפין על הנהר מיפסל דוקא בשנפלו הנוטפין בנהר במקום משיכתו ומתניתין דמקואות בשנפלו במעיין עצמו כדקתני רבה עליו כלומר במעיין עצמו דהשתא לא מיפסיל אע"ג דהוו מים שאובין מרובים במעיין ורבינו נר"ו תירץ בשם החכם הגדול אחיו רב פנחס הלוי ז"ל דכי אמרינן התם במשניות ריבה עליו לא שריבה עליו כל כך שיהא התוספת מרובה על העיקר אלא שריבה עליו שהוא יותר ממה שהיה תחלה דריבה עליו אמעיין קאי דמעיין גדול ורב ממה שהיה ולעולם מימי המעיין מרובין מן התוספת אבל הכא דאמרינן לישנא דרבו נוטפין על הזוחלין ריבויא קאי על הנוטפין למימרא דמים נוטפין מרובין על הזוחלין ולפיכך אע"פ שלא נתרחב הנהר ולא נמשך יותר ממה שהיה מימיו פסולין לטהר בזוחלין והיכא דזוחלין רובה ונוטפין מיעוטא דלא מיפסיל דוקא לטהר באותו מקום שהיו מושכים תחלה אבל נתרחב או נמשך יותר ממה שהיה אסור לטבול באותו מקום שנתרחב ולאו מדינא אלא מפני מראית העין שנראה כאילו כל המים שבאותו מקום שנתרחב כולם היו נוטפין והכי תניא בתוספתא ומשמא דנפשיה תירץ מורי נר"ו דודאי דין הנהרות כדין המקואות דכי היכי דקי"ל דכי איכא מקוה כשר ממלא בכתף ונותן בו אפילו אלף סאה שאובין דכיון דאיכא מקוה טהרה שלם כראוי תו לא מפסיל בשאובין אע"ג דהוו שאובין מרובין הכי נמי גבי נהרות כיון דהוי כשרים תו לא מפסלי לעולם אפילו מים שאובין רבים עליהם דלא גרעי ממקואות ולא גריעי מימי גשמים ממים שאובין מיהו ה"מ עד המקום שהיה הנהר נמשך ומתרחב מתחלה עד אותו מקום הוא (מתרחב) [נדון] כבתחלה שלא הורע כחו בשביל תוספת זה (ה) או שנמשך יותר ממה שהיה כל אותו מקום אשר נתרחב או שנמשך יותר אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל אלא מימי' נוטפין שהוסיפו בו שאין דינם לטהר אלא באשבורן. והכי נמי תניא בתוספתא מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד המקום שהיה יכול להלוך מתחלתו ע"כ ואתיא בשריבה עליו ואפילו הרבה על העיקר וכדאמרן והיינו מתני' דפ"ק דמקואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין כלומר והרחיבו המעיין שוה למקוה לטהר באשבורן פי' מאותו מקום שנתרחב ואילך ולמעיין להטביל בו בכ"ש פי' במקום שהיה תחלה והיינו אידך דקתני מעיין שהוא מושך כנדל כלומר שהיה קלוחו מועט רבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד במקומו שלא היה נמשך יותר וריבה עליו שוה למקוה לטהר באשבורן פירוש ממקום שהיה עומד ואילך ולמעיין לטהר בכל שהוא פירוש במקום שהיה עומד תחלה שדינו כמעיין לטהר בכל שהוא שאין צריך ארבעים סאה כמקוה אלא כיון שגוף המטהר עולה בהן ולהאי שטתא כל היכא שהזוחלין מרובין על הנוטפין אע"פ שנתרחב הנהר ונמשך יותר מטהר בזוחלין ובכ"ש כמעיין אפילו באותו מקום שנתרחב יותר וליכא מפני מראית העין דכ"ע ידעי דכיון דזוחלין מרובין בטיל נוטפין לגבייהו וגם באותו מקום שנתרחב ונמשך יותר לא סגיא ודאי דלא הוי רובא דהנהו מיא דתמן מן הזוחלין דמרובא פרישו ולשטתא דאידך רבנן ז"ל דס"ל דכי רבו נוטפין על הזוחלין פסולין לטהר בזוחלין אפילו במקום שהיה נמשך תחלה משא"כ במקוה שלם של טהרה שאינו נפסל לעולם אע"פ שרבו עליו מים שאובים איכא לפרושי דשאני פסול שאיבה דליתיה מדאורייתא אפילו במקוה חסר ואפילו רובה שאובין ולא מיפסל מקוה חסר בשאיבה אלא מדרבנן דפסלוה ואפילו היה חסר קרטוב בלבד והשלימו במים שאובין ומשום הכי אקילו רבנן בדרבנן דכי איכא מקוה שלם של טהרה כראוי דתו לא ליפסיל במים שאובין לעולם אבל הא דקי"ל * שאין נוטפין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן מדאורייתא ולפיכך כשרבו הנוטפין על הזוחלין בטילי זוחלין ברובא ואין נוטפין מטהרין אלא באשבורן תדע דהא איכא במקואות קולא אחריתי שאפילו יש כאן מקוה פסול שכולה של מים שאובין ומקוה כשר במקום אחר וחרדלית מים עוברת ביניהם טהרו שניהם שהשאובים שהושקו למקוה טהרה הוכשרו מדין זריעה כתרומה טמאה שמטהרת בזריעה אבל בזוחלין אין מטהרין לעולם אלא מימי מעין. ושמעינן מהכא דכי נפל איסורא לגו היתרא מעט מעט ואפילו באיסורי נותן טעם ובסוף יש שם כדי נותן טעם לאיסור אוסר אותו אפי' במין במינו ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כדאסיקנא בפ"ה דע"ז [דף עג:] גבי יין נסך בשנפל לבור (א) הא נוטפין בזוחלין לא פסלי במשהו אלא ברובא ואפ"ה כי נפלי להו מועט ואיכא רובא דנוטפין לבסוף פסלי ליה ולא אמרינן ראשון ראשון בטל אע"ג דאיכא למדחי דמעיקרא היו ראויין לירד כל הנוטפין שנפלו לבסוף ולהכי חשבינן להו כאילו נפלו כלם בבת אחת ואפילו רב דימי דאמר גבי יין נסך דראשון ראשון בטל מודה בהא וכדאשכחינן בכלאי הכרם הנאסרים באחד ממאתים בשגדילין מעט מעט ולא אמרינן ראשון [ראשון] בטל כיון דסוף גידולן לבוא ומיהו אע"ג דהא לאו ראיה היא עיקר הדין אמת דלא אמרינן ראשון ראשון בטל אפילו באיסורי נותן טעם ואפי' במין במינו כדברי (ב) רבא התם בס"ד:

תנן בפ"ה דמקואות נוטפין שעשאן זוחלין. פי' שלא היו מכונסין אלא מושכין סומך אפילו מקל ואפילו קנה ואפילו זב יורד וטובל. פי' שגודר ביניהם באחד מדברים אלו והוו להו אשבורן וכשרים דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר כל המקבל טומאה אין מזחילין בו כלומר אין עושין בו גדר להעמיד הזוחלין לעשותן אשבורן והלכתא כוותיה והתם נמי (סתם) תנן ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין פי' אף בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מימי חטאת והלכתא כוותיה ותנן נמי התם המים המוכים פסולים לענין מי חטאת וכשרין לטבילה ומטהרין בזוחלין אלו הן המוכים המלוחים והפושרין והא דתנן במס' פרה [פ"ח מ"ט] המים המכזבין פסולין והם המכזבין פעם אחת בשבוע אבל המכזבים בפולמסיות פי' עליית חיל גדול ובשני בצורת כשרים ההיא לענין מי חטאת בלחוד דבעינן מים קיים וכשמכזבין אחת בשבוע לא הוו להו חיים אבל גבי טבילה כל היכא דלאו מימי גשמים אע"פ שמכזבין כשרים בזוחלין וכדאמרי' לענין מים מוכין ותמה על רבינו ז"ל שהביא אותה לפנינו לענין טבילה ומחוורתא כדאמרן וכן פי' מורי נר"ו. והשתא הדרינן לפרושי מאי דכתב רבינו ז"ל בהלכות איכא מאן דאמר דאע"ג דקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכ"ש הכא דאידך דשמואל כרב אתיא אפ"ההלכתא כי הא דשמואל דאמר נהרא מכיפי' מתברך דגרסינן בבכורות פ' מעשר בהמה [דף נה:] יובל שמו עד הילכך לא צריכינן למעבד מקואות אלא סתם כל הנהרות מטהרין בזוחלין דמכיפיה דפרת דהוא פרה ורבה הן מתברכין דמפרת אתו כל הנהרות כדאיתא התם הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינותא דמידליין פירוש המעיינות שבהרים הגבוהים סולמי דפרת נינהו ודינייהו כפרת והיינו טעמא דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך פי' דלאו פרת בלחוד גופיה הוא דקאמר אלא כל נהר שבעולם מכיפיה דפרת מיבריך. ואנן אכתי לא מכרעא לן מילתא דכיון דחזינן לאבוה דשמואל דחייש לענין מעשה ועביד מקואות ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד לא דחינן מימריה דאתאמר לענין איסורא והלכה משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך דהא אף שמואל דאמר הכי פי' דנהרא מכיפיה מיבריך איהו אמר לענין איסורא שאין המים מטהרין בזוחלין אלא (ג) ביומי תשרי פי' ולא ס"ל נהרא מכיפיה מיבריך כדפרישית לעיל דהא חייש מספיקא לנוטפין ולא תלי לכיפא דנהרא:

ואיכא למימר דהכי ס"ל פי' דתרי מימרי דשמואל לא פליגי לגמרי למימרא דהדר ביה ממאי דקאמר מכיפיה מיבריך אלא שמואל ה"ק אע"ג דנהרא מכיפיה מיבריך וסהדותיה דפרת דהוה מטרא במערבא לאו סהדותא רבה הוא דאפשר דלא ממטרא רבה אלא מכיפיה דאי נמי רבה טובא לא אסהיד אמטרא רבותיה פי' ואפשר דמיעוטיה הוה מן הנוטפין ורובה מכיפיה ואפשר נמי דזמנין מבריך מכיפיה אפילו שלא בזמן הגשמים כיון דחזינן ודאי דזמנין דמתרבי בשעת גשמים מן הנוטפין לעולם יש לנו לחוש למעשה דרבו הנוטפין לענין טבילה בר מיומי תשרי ואע"ג דאיתמר בגמרא ופליגא דידיה אדידיה טעמיה הוא דפליגי דאילו איתא לקמייתא דלעולם נהרא מכיפיה אתרבי תו ליתא לאידך דחייש שמא ירבו הנוטפין מיהו איהו ודאי אמרינן לתרוייהו ולאו מהדר הדר ביה אלא דחייש לספק איסורא לשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין כדאמרינן בעלמא * כה"ג השתא דאמר שמואל אסור ותני דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן דאסור וכן נמי הא דאמרינן התם דאבוה דשמואל דעביד מקואות ביומי ניסן ולא הוה מתיר לטבול בנהרות דהיינו משום דסבר לה כרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבה פרת וחייש ברבוי הנהר שיהא מחמת הגשמים הכי נמי קאמרינן דמיחש חייש למטרא דלמא רבוי דפרת מן הנועפין אתי דהא ודאי דבר הנראה לעינים הוא דכי אתו גשמים הנהרות רבין ביותר ולפום הכי מספקא ליה לשמואל לענין מעשה כיון דבשעת גשמים הוא דרבו בלחוד פירוש דלמראית העין לא חזינן להו דרבו אלא בשעת גשמים מן הנוטפין הוא דאתי וכיון דכן אפילו בשאר ימות השנה איכא למיחש לנוטפין אע"ג דלא חזינן הכא גשמים ושלגים בר מיומי תשרי או דלמא דהא דחזינן דרבו נהרי בשעת גשמים עיקר רבוי מכיפיה הוא דמיניה מיבריך לעולם והא דאתי בשעת גשמים טפי משום שאין לך טפח וטפח מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים וכיון דכן שלא בשעת גשמים תלינן ריבויא דנהרא בכיפיה ומטהר בזוחלין היינו הוא ספיקא דשמואל:

ולפום הכי חש לה לענין טבילה ולא קא חזינן דאורי בה לקולא. פי' להתיר טבילה בנהרות כשרבין הלכך אנן נמי חיישינן לדידיה ולאבוה פירוש ואין טובלין בנהרות אלא ביומי תשרי בלבד. ובמס' נדה בפ' תינוקת [דף סז.] מייתינן בגמרא עובדא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלה פלוגתא דבריה פי' דלא אמרינן דפליגי עליה דשמואל מהא דקאמר נהרא מכיפיה מיתבריך והא מילתא לאו דידן הוא אלא האי מילתא דתליא באשלי רברבי היא דאשכחן לר"ח ז"ל פסק שבת [סה:] כרב וכאבוה דשמואל ודחה לדשמואל דאפילו הוא עצמו דבריו סותרין זה את זה פי' דפליגא דשמואל אדשמואל ורבינו הגדול נמי כתב בהלכות עובדא דאבוה דשמואל דהוה עביד בניסן הלכך אין המים מטהרין בזוחלין עד שתעמוד מעין שלו ותתברר לך ריבויו והמשכתו כפרת ביומי תשרי שהוא בידוע שאין בו אלא מי נהר ושאר נהרות אפילו ביומי תשרי איכא למיחש בשעה שרבין לפום דחזי ממנהגא דההוא נהרא וכ"ש בנהרות קטנים פי' דכיון דנתרבו אפילו מעט תולין מסתמא התוספת בגשמים ושלגים כגון אלו ששנינו המים המכזבין פסולין אלו הן המים המכזבין פעם אחת בשבוע אבל שאינם מכזבין אלא בפולמסיות פי' שעבר שם חיל גדול מאד ובשני בצורת כשרים (דברי ר"י) פי' כשרים לטבילה דכיון דאין מכזבין אלא לענין גדול בפולמסיות ושני בצורת לא אמרינן דריבויא דידהו הוה מחמת גשמים: