ריטב"א על נדרים כ

ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין. פי' דייקינן בגמ' [דף כא:] מדקתני התירו דמותרין לגמרי אפילו לע"ה ולא בעי שאלה כלל דהני מילתא דמינכר הוא דלאו כלום נינהו ולא אתי ע"ה למסרך מהא למילתא אחריתי מיהו לא מיבעי ליה לאיניש להיות נוהג בהם ובהא ליכא הפרישא בין נדר לשבועה וכדקתני (א) (סיפא) [דף כד: ע"ש] כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרו' וה"ה לאידך נדרים ולרבותא נקט נדרי הבאי כדבעינן לפרושי קמן וארבעה נדרים אלו מפרש להו ואזיל במתניתין ופתח במאי דפתח מעיקרא. נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואומר קונם שאני פוחת לך מסלע. פי' קונם פירות עולם עלי אם אני מוכרו לך בפחות מסלע שהוא ד' דינרים ופי' שאני כמו אם אני והלוקח אומר קונם *שאיני מוסיף לך על שקל שהוא ב' דינרים ושניהם רוצים בג' דינרים פירשו בו שאנו אומרים מן הסתם שמתחלה היה רצונם בג' דינרים שהמוכר היה רצונו ליתנו בשלשה והלוקח היה רצונו ליתן בו ג' וכו' אלא שמתוך שהפליגו בדברים זה בזה נדר זה שלא ליתנו בפחות מד' ונדר הלז שלא לתת לו אלא שנים דאין נדריהם נדר כלל שלא גמר אחד מהם בדעתו לשם נדר אלא לזרז את חברו למושכו לרצונו הלכך אם נתרצו אחר כך זה לזה בג' דינרים הרשות בידם ואין עליהם קונם. ומסתבר נמי דאפילו מימלכו ומתרצו למעבד חד מאי דאמר חבריה הרשות בידם דהא קונם דידהו אארבעה או אשנים הוה וכיון דאההוא סך לא חייל קונם דמצי מימלכי בשלשה ה"ה בפחות או ביותר וכן דעת מורי נר"ו. מיהו דוקא דמעיקרא שניהם רוצים בשלשה שלא גמרו בדעתם על מה שהוציאו בפיהם ואין פיהם ולבם שוים ולא נתכוון אחד מהם אלא לזרוזי לחבירו למושכו לרצונו אבל היכא דמעיקרא לא היו שנים רוצים בג' דינרים אלא על מה שנדר ובדוקא נדר אע"ג דהשתא מימלכי בג' או בסך אחר נדרם נדר ובעו שאלה וכי תימא וכי שניהם רוצים מעיקרא מאי הוי דמ"מ לא פירשו בשעת נדרם והוו להו דברים שבלב דקי"ל [קדושין דף נ.] שאינם דברים איכא למימר דחכמים ירדו לסוף דעתם של בני אדם כשנודרין על דרך זה אינם נודרים כדי שיתקיים נדרם אלא לזרז חבירו ואלו הם דברים שבלבם ובלב כל אדם ואומדנא דמוכח דכי האי גוונא הוי כמאן דפריש בין בנדרים בין בממונות כדפרישית במסכת קדושין ובדוכתי אחריני: