ריטב"א על נדרים יג.

ומאי דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם מתי ואם לא מתי לאו דבעי הכי מדינא אלא דחייש לחומרא דאשת איש דילמא איכא בית דין טועין דסברי כר"מ ואי לא הוה כפיל תנאה אמרינן דבטיל תנאה והגט גט מחיים אפילו עמד ושרו אשת איש לעלמא ואנן נמי חיישינן כשמואל בגיטין למכתב תנאי כפול לחומרא אבל לא לקולא למשרייה לעלמא אי ליכא תנאי כפול ואע"ג דקי"ל דבעיא תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח ומעשה קודם לתנאי כתנאי בני גד ובני ראובן אפילו הכי לא גמרינן מזה למבעי תנאי כפול דדילמא תנאי כפול דבנ"ג ובנ"ר צריך היה הדבר לכופלו מפני דבר שנתחדש בכפולו כדקאמר רחב"ג אי נמי דהוה ליה תנאי בני גד ובנ"ר בהדין תנאין כפולין אחרים שיש בתורה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין כרשב"ג הילכך אע"ג דבאידך תרתי גמרינן מבני גד לית לן הכרחי למיגמר מיניה תנאי כפול כר"מ ולמיפסק הלכתא כיחידאה בלא ראיה. זה תורף דברי רבינו ז"ל וכבר פרשתיה יפה במקומות אחרים:

הא דאמרינן דאיסורא דלית ביה ממונא מודה ר"מ דאמרינן ביה מכלל הן אתה שומע לאו היינו היכא דהוי דרך אזהרה ושלא בדרך תנאי כההיא דאמרינן [שבועות דף לו:] גבי שתויי יין שהן במיתה אפילו לרבי מאיר מדכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו הא אם תשתו תמותו אבל היכא דהוי דרך תנאי לא אמר ר"מ מכלל הן אתה שומע לאי אפילו באיסורא דלית ביה ממונא כדמוכח במסכת קדושין [דף סב.] דפרכינן בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו לא יתחטא פי' דכפליה לתנאיה דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואע"ג דהאי איסורא דלית ביה ממונא וכדפרישנא התם:

כתב רבינו ז"ל הילכך חולין החולין כחולין לא אוכל לך אסור. פירוש דאמרינן הא מה שאוכל קרבן:

לא חולין או לחולין שאוכל לך נמי אסור. פי' דהא קאמר (דלא קאמר) דלא יהא חולין מה שיאכל אלא קרבן והיינו מציעתא דר"מ דאיהו נמי מודה בהא כדכתיבנא לעיל:

לחולין לא אוכל לך מותר. פירוש משום דמשכחת לה בהדיא בשתי תיבות דמשמע דמה שלא יאכל אינו חולין הא מה שיאכל חולין ולאפוקי היכא דאמר לחולין בתיבה אחת דהשתא דרשינן לישניה להחמיר חולין ליהוי מה שלא אוכל הא מה שאוכל קרבן אבל השתא דאמר לא חולין בהדיא מותר דרבנן לא דרשי לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך כדכתיבנא לעיל ור"מ הוא דאית ליה האי סברא ולא לרבנן:

וכדקאמר לחולין. פי' בשו"א שהוא ודאי תיבה אחת אי אמר לחולין שאוכל לך מותר פירוש ואפילו רבי מאיר מודה בהאי. לחולין לא אוכל לך אסור פירוש כרבנן דדרשי כפילא הא מה שאוכל קרבן וכרישא דמתניתא דקתני (ב) בחולין לא לך אסור משום כפילא:

והא דתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר בדאמר לקרבן היא. בשו"א ומשום דמפרש לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ולרבנן לא דרשינן הכי ומשום הכי שרו והכי מפרשי לישניה לקרבן יהא מה שלא אוכל שלא אסר כלום במה שיאכל אבל (ג) באוכל לא קרבן לא אוכל אסור לרבנן דדרשי כפילא הא מה שאוכל קרבן וכן באומר לקרבן בפתח שתולין בשתי תיבות לחומרא:

מתני' האימר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שני אוכל לך אסור. פי' דהכי קאמר מה שאוכל משלך יהא כקרבן או כעולה והוי יד נדר ולפיכך אסור ולאו משום דהוי מתפיס בנדר כדפרישנא לעיל:

ר' יהודה מתיר. פירוש דלא חשיב ליה יד מוכיח עד שיאמר כקרבן כעולה וכדפליג לעיל באומר ירושלים שלא אמר כלום:

הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסיר. פירוש דאומר קרבן הוי כאומר כקרבן ואתאן לת"ק דלא בעי כ"ף הדמיון:

לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר. ורבנן פליגי עליה מטעמא דפרישנא לעיל:

גמ' והא תניא מודים וכו' עד דאמר הקרבן. כלומר בתיבה אחת אסור שלשון איסר הוא ולא לשון שבועה כאומר העבודה: