ריטב"א על נדרים יא:

גמ' תניא החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר. פי' רב' שאמר חולין שאוכל פי' שיהא חולין מה שיאכל ולא אסר כלום וכשאומר מה שלא אוכל לך חולין מותר דמתני' ר' מאיר דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו אתה שומע הן אבל לרבנן דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן לאו חולין לא אוכל לך אסור דה"ק מה שלא אוכל יהא חולין הא מה שאוכל משלך יהא קרבן והילכתא כרבנן:

לא חולין שאוכל לך אסור. פי' דכיון דלא הוי מה שיאכל חולין ממילא הוי קרבן דלשון לא חולין כאומר קרבן (ג) (כאומר לא מהם) ומשום הכי מודה ביה ר"מ דבהא לא בעי לימא מכלל לאו אתה שומע הן כלומר אינו חולין אלא קרבן דלשון לא חולין תאר עומד בעצמו הוא במקום קרבן ודבר זה פשוט מאד ומאי דאקשינן בגמ' מתניתא לר"מ לא גרסינן לא חולין שאוכל לך אסור סברוה מאי לא חולין לא חולין ליהוי אלא קרבן יהא אלא ה"ג לא חולין לא אוכל לך אסור כלומר מה שלא אוכל יהא חולין אבל מה שאוכל קרבן אלמא מכלל הן אתה שומע לאו מתני' דלא כר"מ וכן אתה אומר בלא כשר ולא דכי השנויין במשנתנו כולן תארים הם לקדשים ומודה בהן ר"מ והראב"ד ז"ל הולך בשיטה אחרת וגריס במתניתא דא ובאוקימתיה דרב אשי חלין בפתח ומפרש אותו מלשון חלות תודה וה"ק לחלין אוכל לך אסור וא"צ לשבש הגירסא והסוגיא כי מה שכתבנו מבואר בעצמו וכן למדתיה מפי מורי נר"ו:

לחולין לא אוכל לך מותר. פירשה רב אשי דהכי קאמר לחולין לא אוכל לך מותר דהא לא אסר עליה מידי כדבעינן למימר. ומתניתא לחולין קתני בשו"א ונדון תיבה אחת כמו שאמרנו:

כתב רבינו ז"ל הא מתניתא הוינן בה בגמ' וכו' עד אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והא תנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר והוינן בה וכו' פי' קס"ד דטעמא דמותר משום דאמרינן לא חולין ליהוי מה שלא אוכל וגרסינן ליה בפתחות הלמ"ד ודיינינן ליה כשתי תיבות ולהכי אקשינן אמאי אמרינן דהאי לא חולין אלא אוכל קאי ומותר נימא דאגופיה דמאכל קאי והכי קאמר לא חולין ליהוי מאכלך לפיכך לא אוכל לך דשוי נכסיה קרבן לאכילה דהא דכוותה דהאי פרישנא בדר' מאיר גופיה דקתני (לא קרבן) לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר וקס"ד דהאי לקרבן שהוא כאומר לא קרבן אשלא אוכל קאי וקאס"ד ר"מ [אוסר] משום דהכי בעינן למימר מה שלא אוכל לא יהא קרבן אבל מה שאוכל יהא קרבן ואקשי' עלה דהא ליכא למימר דר"מ לית ליה מכלל הן אתה שומע לאו ופריש ר' אבא דהאי לקרבן תיבה אחת היא ולא קאי אשלא אוכל אלא אגופיה דמאכל והכי קאמר לקרבן יהא מאכלך לפיכך לא אוכל לך ולקרבן גרס בשו"א הלמ"ד הילכך הכא דגרסינן לחולין שהוא לא חולין נימא נמי דה"ק לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך וניזל לחומרא דהא סתם נדרים להחמיר וכ"ש לר"מ דסבר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה ופריק רב אשי דלא גרסינן במתניתא לחולין דאם כן הוה משמע לא חולין יהא לפיכך לא אוכל לך אלא הכי גרסינן לחולין לא אוכל לך בשו"א דהשתא ממה נפשך דאי דרשינן לחולין ליהוי מאכלך הא לא אסר מידי כיון דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אבל לרבנן לחולין לא אוכל לך אסור דה"ק חולין ליהוי מה שלא אוכל הא מה שאוכל קרבן ומיחייב עליה משום ידים מוכיחות ובאומר לא חולין לא אוכל לך שרו רבנן כי היכי דשרו (ד) כל קרבן לא אוכל לך דלא מפרשינן לקרבן ליהוי לפיכך לא אוכל לך דההוא פירושא דחיקא הוא לרבנן ור"מ הוא דפריש לישניה הכי משום דסבר אין אדם מוציא דבריו בנדרים והקדשות לבטלה הילכך הכא נמי לא דרשי רבנן לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך אלא הכי מפרשינן לא חולין ליהוו מה שלא אוכל נמצאת אומר מאי דשרי לרבי מאיר אסור לרבנן דהיינו לחולין [בשו"א] ומאי דאסור לר"מ שרי לרבנן דהיינו לחולין [בפת"ח] וקי"ל כרבנן בתרוייהו בין (א) בלחולין משום דקיימא לן מכלל הן אתה שומע לאו דיחיד ורבים הלכה כרבים ולית הלכתא כר"מ בתנאי כפול לא שנא בגיטין וקדושין ולא שנא בממון: