ריטב"א על קידושין טו:

דאמרי' א"ה באלה למה לי ה"פ א"ה דר' יוסי סבר מקרא נדרש לפניו דוקא ולא לאחריו ור"ע סבר לאחריו ולא לפנו ממילא אמעיט למר גאולת אחרים ולמר גאולת קרובים ל"ל למכתב באלה למעוטי' וכ"ת דהאי באלה דרשי לה לכדר' והא מתנית' דידהו לא קתני הכי:

ומהדרין דבעלמא מקרא נדרש ביו לפניו בין לאחריו והכא נמי הוה דרשי' ליה הכי והכל לשחרור כתב רחמנא למעוטי אחרי' או קרובים לשעבוד ואקשי' א"ה הדרא קושיא לדוכתי'. פירוש בשלמא אי אמרת דבסברא פליגי ודרשי' באלה כדדריש רבי שפיר אא"א דמשום באלה הוא דממעט חד מנייהו כיון דלא פירש הי מנייהו ממעט אית לן למהדר על כרחך למדרש לרבי עקיבא אם לא יגאל אלא באלה והדרא קושיא לדוכתה מידי אלא באלה כתיב. אלא אימא הכי דודאי בעלמא מקרא נדרש לפניו ולאחריו והכא אתא באלה למעוטי חד מינייהו ולא גלי באלה הי מנייהו ממעטינן אלא מסרו הכתוב לחכמים ופליגי רבי עקיבא ור' יוסי הי מנייהו מסתבר טפי לרבות' לשעבוד:

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי רבי יוסי כו' אלא כיון דהכל לשחרור האי ויצא בשנת היובל דמשמע שלא יצא עד יובל מאי עביד ליה ואמרינן מבעי ליה לכדתניא ויצא בשנת היובל בעכו"ם שישנו תחת ידיך הכתוב מדבר פירוש שלא יצא מעמו עד שנת היובל שאע"פ שהוא כפוף תחת ידינו לא נוציאנו מידו קודם לכן בע"כ אבל ביובל נוציאנו מידו בע"כ דביובל אית לן טענה לאפוקי מרשותיה אבל קודם לכן לית לן טענה ואפי' למ"ד גזלו של עכו"ם מותר הכא אסור מפני חלול השם. ומסתברא דהלכתא כרבי דהא קאמר לה רבי יוחנן בלשון חכמי' דהוה רבים כי היכי דתיקום להלכת' הילכך קיי"ל דבאלה נגאל ואינו נגאל בשש וקי"ל דבעכו"ם שישנו תחת ידינו הכתוב מדבר שיצא ביובל ולא קודם לכן בעל כרחו של עכו"ם וקיי"ל נמי דבין נגאל ע"י אחרים בין נגאל ע"י קרובים הכל לשחרור ומקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו ותו לא מידי: