ריטב"א על עירובין ז.

ור׳ יהושע היא דאמ׳ אין משגיחין בבת קול. פרש״י ז״ל דאמר הכי בפ׳ הזהב גבי תנורו של עכנאי. וק״ל דהתם רבנן מודו ליה ואלו הכא פליגי עליה וסברי דהלכתא כב״ה. וי״ל דשאני התם שהתריס ר׳ אליעזר כנגד המרובין ולפיכך אין משגיחין בבת קול שכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות מה שאין כן בזו דב״ה נפישי אלא דב״ש מחדדי טפי.

שנהג בו שני עישורין. פי׳ ובכל א׳ מהם הוציא המעשר הראוי לכל האתרוג ולא מן הנשאר בלבד שא״כ שמא זה מעשר ואינו מפרישו כראוי. ובתוס׳ פירשו כי מעשר אחר הוציא וחללו על המעות ואח״כ נתנו לעניים בתורת מעשר עני א״נ שהוציא מעשר אחד ונתנו בירושלים לעניים שיאכלוהו שם:

גמריה אסתפיק ליה. פי׳ ולא היה מי שיברר לו האמת אבל מי שעשה חומרא דמר ודמר מפני שאינו יודע הדין אע״פ ששורת הדין כך יש לו לעשו׳: מ״מ אכתי קרינא ביה שהוא כסיל הולך בחשך שהיה לו ללמוד ולא למד. בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא: פי׳ דסגי ליה בצ״פ וא״ת ודילמא הא קמ״ל דאפי׳ האי צריך צורת פתח תירצו בתוס׳ דהא פשיטא כיון שהוא מפולש. וי״ל כי מלשון רב יוסף שאמר מחלקת נראה שלא בא אלא להשמיענו אלא שיורה חנניה דסגי ליה בצורת הפתח ודו״ק:

אם היה מבוי כולה לרחבה אינו צריך כלום. פי׳ לישנא מוכח שאינו צריך כלום ואפי׳ לחי וקורה לאותו רוח ומיירי ודאי כשרחבה פתוחה לרשות הרבי׳ דאי לא פשיטא דהא אין רחבה בה דיורין כדי שתאסור ועוד דממבוי מפולש לרשות הרבים דאיירי לעיל עסקינן אלא ודאי ברחבה מפולשת עסקי׳ ואשמועינן דההוא פלוש לא מזיק לן כלל. ופרש״י ז״ל דאע״ג דהאי רחבה אין בה דיורין כדמוכח מלישנא ה״ה לחצר שיש בה דיורין אלא דעובדא ברחבה הוה ופירושו בחצר דומיא כרחבה שאין שם דיורין לאסור וכגון שערבו עם בני המבוי וכדמוכח לקמן.