ריטב"א על עירובין מא:

הלכה מתענה ומשלים נראה כי ר״י ז״ל סובר דה״פ שאם רצה מתענ׳ ומשלי׳ אבל אם רוצה לאכול הרשות בידו וזו מצוה מן המובחר כדי שלא יכנ׳ לשבת כשהוא מעונ׳ שהם העידו על ר״י ז״ל שפעם אחת אירע עשר׳ בטבת בע״ש ולקח ביצה מגולגלת מבעוד יום וגמע׳ ולא רצה להשלי׳ נראה שהוא מפרש כמו שכתבנו וכן כתב ה״ר יעקב הארלני ז״ל ופשטא דשמעתין לא משמע כן וכתב הראב״ד ז״ל שלא אמרו להתענו׳ ולהשלים אלא שלא לאכל קודם שקיע׳ החמ׳ אבל משתשקע החמה מתוס׳ שבת הוא וכבר קדש היום וכיון שכן אם רצה לאכל אוכל שכיון שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות וכבר אמר שאסור להתענות בשבת לשעות. ולכך נהגו העם בתענית אסתר כשהוא בא בע״ש שאוכלין מיד עם יציאתן מבית הכנסת ואע״פ שלא חשכה: ודעת רבותי שהמתענה בע״ש בין תענית קבוע בין תענית של רשות אין עושין נפילת אפים במנחה גם אין אומרים בו וודויים בצבור אלא שאומרים תפילת תענית בלבד אבל יחיד מתפלל מנחה קודם זמן התוספת אם רצה נופל על אפיו ומתודה:

פרק רביעי מי שהוציאוהו מי שהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות או רוח רעה. פירש חוץ מתחומו אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו לתחומו הרי הוא כאלו לא יצא ואסיקנא בש״ס דדוקא שהיתה היציאה והחזרה שלא לדעת אבל אם היתה היציאה או החזרה לדעת אין לו אפילו בחזרתו אלא ד׳ אמות בלבד הוליכוהו לעיר אחר׳ או נתנוהו בדיר וסהר פי׳ מקים שהוא מוקף מחיצות. ר״ג ור׳ אליעזר אומרים מהלך את כלה פי׳ דסבי׳ להו דכל מקום מוקף מחיצות כד׳ אמות דמי אף לענין זה ומוכח בירוש׳ לקמן שאין זה אלא במקום שמוקף לדירה אי נמי במקום שאינו מוקף לדירה ויש בו עד בית סאתים אבל אם מוקף שלא לדירה ויש בו יותר מבית סאתים אין לו אלא ד׳ אמות ובש״ס דהא דקתני הכא נתנוהו בדיר וסהר או בעיר אחרת לאו דוקא אלא ה״ה שיצא לדעת יש לו בבקעה ארבע אמות כדמוכח בש״ס וכיון דכן כך יש לו כל מקום מוקף מחיצות שדינו כד׳ אמות ולא גזרו בזה נתנוהו אטו החזירוהו דנימא כי היכי דביצא לא שני בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת ה״ה בחזרה דהא לא דמו אהדדי והא דלקט נתנוהו עובדי כוכבים ומזלות אגב רישא נקט לה ומשו׳ כחן דר׳ עקיבא ור׳ יהושע נמי רבי׳ ז״ל: מעשה שבאו מכל גרסין וכו׳ בש״ס מפרש לה:

גמרא אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אין לו אלא ד׳ אמות ופרכי׳ השתא מי שהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות וכו׳. מהא שמעי׳ דלכ״ע אפי׳ ליוצא לדעת יש לו ד׳ אמות דהא עד כאן לא מתמהינן עליה דשמואל אלא דלא קמ״ל מידי: ותו שמעינן מינה שהיוצא לדעת נכנס בדיר וסהר קנה את כלה לר״ג ור׳ אלעזר דאי לא אדשקלי׳ וטרי׳ להפוכי מימרא דשמואל נימא דהא קמ״ל שהיוצא לדעת אין לו אלא ד׳ אמות ואפי׳ נכנס בעיר או דיר וסהר א״ו כדאמרן: אימא יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים ומזלות אין לו אלא ד׳ אמות לעולם כלומר ואפי׳ בחזרה ואע״פ שהחזירוהו עובדי כוכבים ומזלות: הא נמי תנינא וכו׳ פי׳ דמסתמ׳ כי קתני סיפא החזירוהו כאלו לא יצא ארישא קאי שהוציאוהו שלא לדעת: מהו דתימא לצדדין קתני וכו׳ פי׳ דדילמא תנא דמתני׳ מילי קתני דמי שהוציאוהו משם אין לו אלא ד׳ אמות ואע״פ שהחזירוהו דחזר לדעת וכן אם יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא כאלו לא יצא כלומר דכלא מילתא תליא בחזרה שאם הוא לדעת אין לו אלא ד׳ אמות ואע״פ שהיציאה שלא לדעת ואם היא שלא לדעת קנה מקומו ואע״פ שהיתה היציאה שלא לדעת והיינו דטרחי׳ לפרושי ברישא דה״ק מי שהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות וחזר לדעת אין לו אלא ד׳ אמות ולא אמרי׳ דרישא לא איירי אלא ביציאה בלחוד כנ״ל וכתבו בתוס׳ דהשתא דאתי׳ להכי ה״ה דכי פרישנא מימרא דשמואל דה״ק חזר לדעת אין לו אלא ד׳ אמות ופרכי׳ דמאי קמ״ל תנינא וכו׳ לשנויי דלצדדין קתני והא דקתני החזירוהו כאלו לא יצא הא חזר לדעת אינו כאלו לא יצא דהיינו בשיצא לדעת דסופא ביוצא לדעת מיירי ולאו ארישא קאי אבל יצא שלא לדעת אע״פ שחזר לדעת הרי הוא כאלו לא יצא קמ״ל והא דלא משנינן הכי משום דכל דאיפשר לשנויי באנפא אחרינא לא משנינן לה דהוה סיד לצדדין קתני דתלינן כלא מילתא בחזרה אבל בההיא דלעיל דהוה מוקמי׳ לצדדין ונימא דאע״ג דחזרה לדעת יקנה מקומו מפני שיצא שלא לדעת הא ליכא למימר. הוצרך לנקביו מהו פי׳ יכול לצאת חוץ מד׳ אמות א״ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה כלומר לאו דלא תסור ותחומין דרבנן נינהו הילכך יוצא לנקביו עד שיהא במקום הצנוע.

ואי פקח הוא עייל לתחומו. פי׳ מחזר אחר המקום הצנוע כלפי תחומו: כיון דעל על. והוא שיצא שלא לדעת דכשהוצרך לנקביו ה״ל כחזרה שלא לדעת כיון דברשות ב״ד חזר וכל שיצא וחזר שלא לדעת הרי הוא כאלו לא יצא וזה ברור: אמרי רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי׳ במזיד לא הפסידו את מקומן פי׳ והרי הם כרגלי הבעלי׳ כמו שהיו בתחלה ובי״ט עסקי׳ שיכול חדם להוליכן בכל התחום דאלו בשבת אסור להעבירן ד׳ אמות ברשו׳ הרבים: ובהא מתרצא מאי דמקשו הכא היכי אמרי׳ דאפי׳ החזיר במזיד יהו מותרין לטלטל דאכלו במקומן וכדקתני לקמן דהא קי״ל שהמבשל במזיד בשבת לא יאכל ואפי׳ לר׳ מאיר דמקל וה״ה דכל מעשה שבת אבל י״ל דהתם הוא בשבת אבל הכא בי״ט עסקי׳ דליכא אלא איסור תחומין דרבנן ומשום איסור תחומין לא קנסי׳ ליה שלא יאכלו ולפי׳ מה שכתבו בפ׳ ר׳ אליעזר דמילה לדעת הרב ר׳ יונה ז״ל אפי׳ בשבת לא מתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה ברשות הרבים או הוצאה והכנסה שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה דהיינו שנעשה שום תקון בגופו שזה נקרא מעשה והיינו דנקטי׳ בכל דוכתא מעשה שבת וטעמאדמסתבר הוא. ודעת מורי הרב ז״ל דהא דרב פפא לא נצרכה אלא אפי׳ בשיצאו חוץ לתחום במזיד ע״י הבעלים דסד״א בתרוייהו בהדי וכיון שהחזירום במזיד כשם שאין להם אלא ד׳ אמות כך פרותיהן אין להם אלא ד׳ אמות קמ״ל דפירות גופייהו אניסי ולא הפסידו מקומן ואוקמנא כתנאי אבל היכא דהוציאום אחרים שלא לדעת הבעלים הא דכ״ע היא שלא הפסידו מקומן כשחזרו דאנוסין נינהו דלאו כל כמינייהו לאוסרינהו אבעלים:

איתיביה כו׳. לעולם אסורין עד שחזרו למקומן שוגגין נקוט האי כללא בכלא שמעתין דכל היכא דאמרינן שהם מותרים אי נמי יאכלו אם הוא שלא במקומן מותרין בד׳ אמות בלבד ואם הוא במקומן כגון שחזרו הם מותרים בכל תחומין הראשון כאלו לא יצאו דוק ותשכח: ה״ג דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו וכו׳ ולא גרסי׳ שיצאו חוץ לתחום וחזרו דהאי לקמן אתי למימר דרבנן ור׳ נחמיה בשוגג שלא במקומן פליגי דאלמ׳ ת״ק לא מיירי בחזרה למקומן והכי מוכח׳ כלא שמעת׳: ורש״י ז״ל לא גריס ליה: והא דקתני במזיד לא יאכלו ולא קתני לא יאכל משמע שלא יאכלו לשום אדם ואפי׳ למי שלא באו בשבילו וא״ת ומ״ש מיה׳ דקי״ל באיסור תחומין שהביא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר: י״ל דשאני הכא דאתעביד בהו איסורא ע״י ישראל ובעי׳ למקנס טפי: וכי קאמרי׳ שיאכלו חוץ למקומן מיירי למי שקנה שם שביתה שהם תוך לתחומו. אי נמי אפי׳ לבעלים שיצאו בשוגג או שהוציאום שלא לדעת. מאי במקומן כלומר האי דשרי ר׳ נחמיה כשחזרו למקומן ה״ד אלימא במזיד והא עלה קתני פי׳ עלה דריש׳ דמתניית׳ קתני במתניית׳ אחריתי ר׳ נחמי׳ ור׳ אליעזר וכו׳ ומסתמ׳ לא פליגי׳ מתניית׳ אהדדי: