ריטב"א על עירובין מב.

אלא לאו חסורי מחסר׳ וכו׳. תמיה׳ מילת׳ נהי דאכרח שפיר דבמקומו דקתני ר׳ נחמי׳ בשוגג מיירי למה ליה לחסורי מתני׳ כי היכי דלוקמ׳ כתנאי בדרב פפא דהא איפש׳ לומר דמתניית׳ כפשוט׳ ובשוגג שלא במקומן פליגי וכדאקשי׳ בסמוך וי״ל דתלמוד׳ אפרוק׳ דלקמן סמוך דמכרחי׳ דת״ק במזיד נמי שרי: והא מדקתני סיפ׳ לעולם אסורין פי׳ דשמעי׳ לת״ק דסגי ליה למשרי כל היכא דאיכא חד׳ לקול׳ כגון דהו׳ שוגג שלא במקומן או מזיד במקומן דלהכי קתני עלה ר׳ נחמיה דלעולם אסורים עד איכא תרתי לקולא עד שיחזרו למקומן שוגגין ופליגי בתרתי דאי ת״ק לא שרי אלא בחד׳ בלחוד דהיינו שוגג שלא במקומן אסורין אמאי קתני לעולם אסורין: ואין פי׳ זה מחוור כל הצורך דדילמ׳ האי תנ׳ לישנ׳ קליל׳ ולישנ׳ דכייל בעי למנקט ושפיר קאמר לעולם אסורין ואפי׳ בשוגג עד שיחזרו למקומן: והפי׳ שנראה נכון דדייק ליה מלישנ׳ יתיר׳ דקתני שוגגין דאם אית׳ דת״ק לא איירי התור׳ אלא בשוגג שלא במקומן ואתי ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב לומר שאינן מותרין לעולם ואפי׳ בשוגג עד שיחזרו למקומן לתני לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן וממיל׳ שמעי׳ דאשוגג דשרי ת״ק קיימי למה לי למתני שוגגין אלא ודאי מהאי לישנ׳ שמעי׳ דת״ק דשרי בתרתי כיון דאיכא חדא לקולא בין בשוגג שלא במקומן או במזיד במקומן וכיון דכן לא סגיא דלא נימא דמתניתא חסורי מחסרא כדאמרי׳ לעיל ודרב פפא תנאי היא וכיון דקאי רב פפא דהוה בתרא כת״ק הלכתא כוותיה שאם חזרו למקומן אפי׳ במזיד הרי הם כאלו לא יצאו ולענין מאי דפליג ת״ק ור׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב בשוגג במקומן: י״א דכיון דרב פפא לא איירי בהא הדרי׳ לכללין דמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי ואפילו בברייתא אבל בתוספות כתבו דכיון דקי״ל כת״ק בחדא ה״ה באידך דרב פפא דעדיפא נקט דאפילו בהא דבמזיד הלכתא כוותיה וכ״ש באידך דהוי שוגג וכן נראה עיקר:

מהלך אלפים פסיעות בינונית. פי׳ דפסיעה בינונית אמה בקרוב ואפילו בשבת יכול למנות ולעשות כן הוא צריך ללכת אותם בשבת לשום צורך בשבת ומונה אותם בינו לבין העיר עצמו והויא לה כמדידה דמצוה דשריא כדאי׳ בשלהי מסכת שבת:

ואמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה. פי׳ וקנה שם שביתה אלפים אמה לכל רוח והקיפוהו עובדי כוכבים ומזלות מחיצה פי׳ שעשו שם עובדי כוכבים ומזלות מחיצה גמורה סביבותיו ופרש״י ז״ל דמיירי שעשאוה לדירה דהא קאמר דמטלטל בכלא ע״י זריקה ואי במחיצה שלא לדירה אם יותר מבית סאתים אסור לטלטל בה כלום אלא בד׳ אמות. מהלך אלפים אמה כשיעור תחומו והיה נראה דהא אתיא דלא כר״ג ושמואל לטעמי׳ דאמר לקמן שאין הלכ׳ כר״ג בדיר וסהר דאלו לר״ג הא קתני שאם הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות אפילו מכל תחומו ונתנוהו בדיר וסהר שמהלך כלא דכלא היקף כד׳ אמות דמי וכ״ש בזה שההיקף הוא סביב תחומו. אבל רש״י ז״ל כתב דהא אפי׳ אליבא דר״ג היא דהא רב הונא וחייא בר רב דאיירי בה תלמידי דרב נינהו דפסק הלכה כרב בדיר וסהר ועד כאן לא קאמר ר״ג שאם נתנוהו בדיר וסהר שמהלך את כלה אלא כשהוציאוהו חוץ ממקומו שנעקרה שביתתו הראשונה ולפי׳ הקלו עליו לתת לו שביתה בכאן שיהא כל ההיקף כד׳ אמות: אבל כששביתתו הראשונה קיימת אין לו אלא תחומו שקנה תחלה וטעם נכון הוא וכן אמר בירושל׳ על האי פלוגת׳ דרב נחמן ור״נ הוינן בעיין מימר מה פליגין ביה ר׳ עקיבא ור׳ יהושע ברם כר״ג ורבי אליעזר בן עזריה לא פליגין ואפי׳ כר״ג וכר׳ אלעזר ב״ע פליגין קל הוא שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה ע״כ והרי זה הירושל׳ מבואר כדברי רבי׳ ז״ל וכן העלו בתוספות אלא שלקמן חזר בו רש״י ז״ל ולפי זה היה נראה שאם הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות מן האלפים אמה שלו לשאר ההקף שמהלך את כלו דהא הויא לה כהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות ונתנוהו בדיר וסהר: אבל הרב מורי ז״ל אומר דהתם שההקף כלו חוץ לתחומו אבל בכאן שזה ההקף הוא סביב תחומו ומתחלתו נאסר באותו ההקף שלא היו לו אלא האלפים שלו כשהוציאוהו לאותו קצת. שנאסר בו לא חשיב כנתנוהו בדיר וסהר ואין לו אלא ד׳ אמו׳ וכן אתה אומ׳ במי שכלתה מדתו בחצי העיר וחזרו והוציאוהו לחציה האחר שאין לו אלא ד׳ אמות אבל הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות מתחומו ואחר כך הקיפיהו מחיצה הרי זה כנתנוהו בדיר וסהר שזה בשעת ההקף לא היתה לו שביתה ולא נאסר לעולם בהקף זה:

ומטלטל בכלא ע״י זריקה. פי׳ דשורת הדין כי מותר לטלטל בכלו לגמרי דכיון שהוקף מחיצה לדיר׳ ה״ל רשות היחיד שכל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה וכשהיא בשוגג מותר לטלטל בה כדאי׳ בשבת ובפרקין קמא והרי כשוגג הוא ואפי׳ למ״ד בפ״ק דשבת גורמת ולא דיורין גורמין התם הוא דליכא מחיצות גמורות אבל הכא דאיכא מחיצות גמורות לשם דירה אע״ג דאתעבידו בשבת מהני ומה שלא התיר שמואל לטלטל בכלא אלא ע״י זריקה מפני שא״א לו לצא׳ חוץ מתחומו ותדע שהרי הות׳ לו ע״י זריקה לזרוק כרצונו ואפי׳ ביותר מד׳ אמות והיינו מטעמא דחשיב כרשות היחיד ואפי׳ מדרבנן ומזה אתה למד כי בתוך האלפים אתה שיש לו רשו׳ להלך מטלטל בהם כרצונו. וכן פרש״י ז״ל ורב הונא אמר מהלך באלפים ומטלטל בד׳ אמות פי׳ שאין מתירין לו לטלטל דאלו הותר בזריקה הותר נמי כדרכו דכל תוך אלפים שמותר להלך בשם אין בין טלטול כדרכו לטלטול בזריקה: ולטלטל בכלא ע״י זריקה ולא לומר קושיא פרכי׳ הא מעיקרא הכי לא שרית לטלטל ואפי׳ בתוך אלפים אדרבא ליטלטל בכלא ע״י זריקה דהא רשות היחיד גמורה היא. ומהדרי׳ גזירה שמא ימשך אחר חפצו כלומר ויבא לצאת חוץ למקומו:

באלפים אמה מותר ליטלטל כדרכו ואפי׳ חוץ לד׳ אמות ופריק משום דהויא כמחיצ׳ שנפרצה במלואה למקום האסור. פי׳ דכיון דחוץ לאלפים מתסר ואפילו ע״י זריקה הרי שהוא תוך אלפים נפרץ במלואו למה שהוא חוצה לו שהוא מקום האסור וע״כ הא בשבת מיירי דאלו בי״ט מודה רב הונא דשרי לטלטל בכל האלפים ולא הוי נפרץ במלואו למקום האסור דדבר פשוט הוא שמותר ששרות בי״ט וכן כתבו בתו׳: כמאן לא כרב נחמן ולא כרב הונ׳ פי׳ ועל כרחין א״א למעבד דלא כחד מנייהו דמה נפשך אי לא גזרי׳ שמא ימשך אחר חפצו יטלטל בכלא ע״י זריקה ואי גזרי׳ לא יטלטל אלא בד׳ אמו׳ ואפי׳ בתוך אלפים דהא נפרץ במלואו למקום האסור. ופרקי׳ אומ׳ בד׳ פי׳ מאי מטלטל באלפים דקאמר שמטלטל בהם בתוך ד׳. ולאפוקי דחוץ לאלפים לא מטלטל כלל: