ריטב"א על עירובין מא.

ואמר עולא הלכ׳ כר׳ יוסי. פי׳ אלמא מתענ׳ ומשלי׳ ולא שני ליה בהא בין תעני׳ קביע לתעני׳ של רשות והיינו דמייתי׳ רא׳ מט׳ באב לתעניתא דהני דבי רב: אין גוזרין תענית על הצבור כבר פירשתיה יפה במקומה בס״ד: ועכשיו אתה מבקש את דבריו פי׳ אלמא הלכה כרשב״ג שהרי הסכימו לפסק הלכ׳ כמותו ופרקי׳ דבדורו של ר״ג עשו כמותו כלומר כי הדור שהיו בשעתו עשי כמותו ואח״כ הסכימו האחרונים ופסקו כר׳ יוסי דנמקו עמו: טעמא די״ט הא לאו הכי משלימין פי׳ דשל ט׳ באב וכו׳ באב שהוא י״ט שלהם ממש הא אלו היה כדרכו לט׳ באב שהוא ערב י״ט שלהם משלימין אלמא לא עשו כר״ג בדורו כי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק בדורו של ר״ג היה:

שאני י״ט של דבריהם מתוך שמתענין בו שעות. פי׳ שאפי׳ כשחל ט׳ באב בי״ט שלהם לא נדחה התענית והתנו בו שעות הקלו בו ג״כ שמשלימין בו ערבית כלומר כשחל התענית בערב י״ט אבל שבת שאין מתענין בו אפי׳ שעות כשחל ט׳ באב בשבת החמירו בה ג״כ שאין משלימין בה ערבית שאם אירע בערב שבת מתענה ואינו משלים והקשו בתוס׳ היאך היו עושים בני שום ט׳ באב שהרי י״ט שלהם מיומא דלא להתענאה בהון הכתובי׳ במגל׳ תענית שהוא אסור לפניהם ולאחריה׳ ותרצו דה״מ תענית הרשות אבל ט׳ באב דאורייתא הוא מתקנת חכמים נביאים ולפניהם מותר להתענות בו: וא״ת והיכי מייתי לעיל ראיה מט׳ באב דר׳ יוסי שהיה מתענה ומשלים לתענית הרשות דבני בי רב י״ל דהתם לגבי קדושת שבת אין לחלק בין תעני׳ קבוע לתעני׳ הרשות ואלו היה אסור להכנס לשבת כשהוא מעונה מפני תעני׳ הרשות אפילו מפני ט׳ באב היה אסור אבל לגבי י״ט שלהם אינו כדאי לדחות ט׳ באב דאורייתא מפני איסור יום שלפניהם: