ריטב”א על שבת צח

אבל בתותין ורמונים אפילו למתקן אסור דכיון דאיכא מאן דסחיט להוציא מהן משקה דהיינו של בית מנשה בן מנחם אפי' למתקן גזרינן שמא יבא להוציא מהן משקין כשל בית מנשיא

ונמצא לפי פרש"י ז"ל דאפי' פגעין ועזרדין אסור לסוחטן לתוך הקערה להוציא מהן משקין ואין כן דעת הריא"ף ז"ל שהוא פסק כסתמא דברייתא דסוחטין לכתחילה בפוגעין ועזרדין וכפירושן לפיכך פי' הר' הרמב"ן ז"ל דתותים ורמונים אע"פ כשסחטן אינן למשקין בשסחטן אחשבינהו והוה להו משקה כיון דאיכא אינשי דסחטי להו דהיינו של בית מנשיא בן מנחם אבל פגעין ועזרדין שאין דרכן של בני אדם לסוחטן אפי' סחיט להו האי בטנה דעתו אצל כל אדם ולא הוי משקה ומשום הכי שרי להו תנא דברייתא דסוחט אותן לכתחילה: רב פפא אמר משום דהוי דבר שאין עושין ממנו (משקה) [מקוה] לכתחלה. פי' לאו למימרא דר"פ אתא לאפלוגי במאי דאמרי' דכיון דחשבינהו הוו להו משקה אלא לומר דבדרב חסדא לא צרכינן להכי דאפילו לא חשבינהו וכגון שזבה סחיטתן של תרדים מאליה אפ"ה פוסלת את המקוה: הילכך נקטינן לענין הלכה דזתים וענבים שזב מהן משקה אפי' היו עומדין לאוכלין היוצא מהן אסור דמודה היה רבי יהודה לחכמים בזתים וענבים ואי נמי פליג עלייהו אין הלכה כמותו בזתים וענבים הילכך היוצא מהן אסור ואין צריך לומר שאסור לסוחטן לכתחלה ולא עוד אלא שאם סחט חייב חטאת אבל שאר פירות כתותים ורמונים שאין עומדין כל כך למשקין כזתים וענבים אסור לסחוט אותן לכתחלה מיהו אם סחט אינו חייב חטאת וכדאמרינן לקמן דבר תורה אינו חייב אלא על דריכ' זתים וענבים בלבד ותנא דבי מנשה מסייע ליה ואם זב מהן משקה מאליו אם היו עומדין מתחלה לאוכלין היוצא מהן מותר דקיימ' לן כר"י וכדפסק רבי יוחנן כוותיה אבל בשאר פירות כפגעין ופרישין אפילו לסחוט אותן לכתחילה שרי זהו דעת הריא"ף ז"ל וכן פסק הר"מ במז"ל בפכ"א מהלכות שבת וכן הסכימו גדולי האחרונים אבל לפי דעת רש"י ז"ל כל הפירות אסור לסחוט אותן דכיון דחשבינהו הוו להו משקה וכמ"ש למעלה

דף קמ"ה סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה. פי' משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ומאי דתנן במתני' יצאו מעצמן אסורין וכן נמי מאי דאמר שמואל לקמן למימרא פטור אבל אסור ורבי יוחנן דאמר למימיהן חייב חטאת דוקא לתוך הקערה אבל לתוך הקדרה לא

מדברי רבי' נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה פירשה הריא"ף ז"ל בהלכות דוקא בי"ט דבשבת אפילו לתוך הקדרה אסור והיינו טעמא דאע"ג דמותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה בשבת היינו משום דאשכול גופיה ראוי לאכילה משא"כ עז דלא חזייא בשבת ואי שרינן לחלוב לתוך הקדירה נהי דהאי חלב כיון דבא לאוכל כאוכל דמי מ"מ ה"ל כבורר אוכל מתוך פסולת הילכך דוקא בי"ט דעז גופיה חזייא לאכילה אבל בשבת דלא חזיא לאכילה לא ואחרים אומרים דכי היכי דשרינן לסחוט אשכול של ענבים אפילו לתוך הקדירה בשבת הכי נמי שרינן לחלוב עז תוך הקדירה ואפילו בשבת דדבר הלמד מעניינו הוא וכ"ת היכי שרינן דהא הוה ליה בורר אוכל מתוך פסולת י"ל דכיון דעז גופיה חזייא לאכילה ואסורה הוא דרביע עליה לא מקריא פסולת. וא"ת מ"מ הרי עז מוקצה מחמת איסור הוא ואף חלב היוצא ממנו ליתסר משום מוקצה יש לומר שמואל לטעמיה דלית ליה מוקצה ונולד. ועוד כתב הרמב"ן זכרונו לברכה דאפשר דאפי' למאן דאית ליה מוקצה שרי שאין מוקצה מחמת איסור הבא מעצמו כגון זה ולא דחייה בידים כגון נר אינו אוסר אלא בעוד האיסור עליו א"כ כשנסתלק האיסור כשעבר עליו כגון שוחט בשבת שאסורה משום מוקצה הוא כל שלא עבר כל השבת ואפילו בשוגג מכיון שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה מן הדין שרי האי חלב שנחלב לתוך הקדירה שאעפ"י שהעז היה מוקצה מכל מקום לאחד שנחלב החלב נסתלק ממנו תורת מוקצה ולא נעשה איסור בדבר ובכה"ג ליכא למיחש ביה משום מוקצה והיינו טעמא דפרכינן בריש ביצה גבי ביצה שנולדה בשבת שבת דעלמא תשתרי ולא אסרינן לה משום מוקצה: אמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו כאוכל הוא. זו היא גירסת ר' של רש"י ז"ל ואי הכי לא אתייא אליבא דהילכתא דקי"ל כרב יהודה אליבא דשמואל דס"ל דאוכל הבא לאוכל כאוכל הוא דאמוראי טובא בסוגיין סבירא להו כוותיה והגאונים ז"ל גורסים דכולי עלמא משקה הבא לאוכל כאוכל דמי והכי פירוש' אי האי משקה הוי בא לאוכל כדקס"ד שהוא שיהא מתערב עם האוכל דכולי עלמא כאוכל הוא לומר הכא אין משקה זה נותן טעם בפת כלל אלא בעוד לח שהאור מהבהבו ושורפו ונמצא שאינו בא לאוכל ואין עושין כן אלא כדי שלא ישרוף האור פניו של לחם והיינו טעמא דאמר לא הוכשר מפני שהוא משקה העומד לאיבוד וקסבר לאו משקה הוא הרמב"ן ז"ל: למימיהן פטור אבל אסור. פרש"י ז"ל לפי שאין המשקה הזה מגופן ולאו משקה שנבלע בהם הילכך אינו כמפרק גמור אבל אסור גזירה אטו זתים וענבים. וקשיא עליה מדאמרינן לעיל בפרק תולין לא ליהדק אינש אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ומדחיישי' דילמא אתי משמע דאי לא אתי לידי סחיטה הו"ל מלאכה ואע"פ שאין המשקה מגופה ולא שנבלע בה אלא ה"ט לפי שאינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד וכדאמרינן לקמן אבל שאר פירות היוצא מהן לא חשיב למשקה להתחייב עליו

ולענין הלכה כשמואל דאמר אחד כבשים וא' שלקות לגופן מותר למימיהן אסור דבמאי דפליג עליה רב בשלקות דאמר למימיהן מותר הו"ל יחיד לגבי שמואל ורבי יוחנן דלרבי יוחנן למימיהן חטאת נמי מחייב ונהי דלא סבירא ליה כשמואל דאמר פטור אבל אסור מ"מ מודה ליה דאסור הילכך נקיטינן כשמואל וכיון שכן לא קיימא לן כרב דאמר ודג לצירו אפי' לתוך הקערה דכיון דבגמ' מדמי דג לצירו בהדי שלקות למימיהן ובשלקות למימיהן קיימא לן כשמואל דאמר פטור אבל אסור בדג לצירו נמי קי"ל כרב דאמר פטור אבל אסור מיהו נהי דקיימא לן דאסור לא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר חייב חטאת דהוה ליה רבי יוחנן יחידאה לגבי רב ושמואל ותרוייהו פטרי וקי"ל דאינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד

דף קמ"ו מתני' שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרו'. פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום אסור שבת ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסורא מיהא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור משום צורך שבת שרי לכתחילה מיהו כי שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל גדול לא והראיה מדתנן בפרק בכל מערבין נתנו במגדל ואבד המפתח עירובו עירוב רבי אליעזר אומר אם אין ידוע שהמפתח ממקומו אין עירובו עירוב ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקיה ורבנן סברי כל הכלים ניטלין בשבת לצורך גופן ורבי אליעזר סבר לה כרבי נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא דרך תשמישו הא לאו הכי אפילו רבנן מודו דאין עירובו עירוב ולא שרינן לשבור את המגדל והיינו טעמא דהתם משום דבמגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה הא במגדל קטן לא שייכא ביה בנין וסתירה וה"ט דשרינן הכא בחבית וכן פרש"י ז"ל בעירובין וכ"מ סוגיא דהתם

ע"ב בית סתום אינו מטמ' כל סביביו פרץ את פצימיו מטמ' כל סביביו. פרש"י כדי קבר שהוא תופס ארבע אמות לטומאה גזירה שמא יאהל ולא יבין והקשו עליו בתוס' דהא בפרק משוח מלחמה אמרינן בהדיא דהיכא דמסיימי מחיצתה לא גזרינן ולפי' פי' דהכא במאי עסקינן שיש זיזין המאהילין סביב הבית הילכך כל זמן שלא פרץ פצימיו הרי הוא כפתוח ודרכו של מת לצאת באותו פתח ולפיכך כלים שתחת זיזי סביבות הבית אינן טמאין אלא מה שתחת הזיז על אותה פתח אבל בשפרץ פצימיו אינו ראוי לצאת באותו פתח יותר מבשאר מקומות