ריטב”א על שבת צז

בהמה כיון דהשתא מיהת סתמן להסקה ובשבת להסקה לא חזי אסור לטלטלן וכדאמרינן בפרק מפנין חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שכתבן בהלכות: שמואל מטלטל להו אגב ריפתא רבא מטלטל להו אגב לקנא דמיא. לאו משום דפליגי עלה דהא אמרינן אמר רב אשי לעיל לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד דבהא אפי' רבא מודה דההיא דרב אשי במטלטל את האסור ממש אלא שדבר המותר מונח עליו אבל הני דשמואל ורבא איפכא הוי שמטלטל את ההיתר והאיסור מונח עליו ומטלטל עמו וכ"ח וליהוי ריפתא ולקנא בסיס לדבר האיסור וליתסר איכא למימר שכל עצמו אינו עושה כן אלא לזורקן לא הוו בסיס

פרק כ"ב חבית

ע"ב אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וא"ת ומאי עובדין דחול איכא והא פרכינן לעיל בפרק נוטל גבי מתניתין דתנן כלכלה והאבן בתוכה ולישדינהו לפירי ולישדיא לאבן וליקטינהו תירץ הר' יונה ז"ל כגון שנתפזרו בחצר א' הנה וא' הנה אבל במקום אחד מלקטן לתוך הסל וכההיא דפרק נוטל והרמב"ן ז"ל פי' דהכא במאי עסקינן כגון שנפלו בחצרו בתוך צרורית ועפרורית שבחצר ומש"ה נקט חצירו שהבית עשוי הוא להתכבד בכל יום ויש לו קצת הוכחה בתוספתא: ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות. וא"ת והא בפ"ק דביצה מפרש ר' יצחק טעמא דביצה שנולדה ביו"ט דלא תאכל משום משקין שזבו ואמאי והא מודו רבנן לר' יהודה בשאר פירות דלאו בני סחיטה נינהו וכ"ש בביצה דלא שייכא בה סחיטה כלל דהוה לן למשרי י"ל דאדרבה ביצה דמיא לפירות דעומדין למשקין ועשויין שיצאו מתוכן משקין הבלועין בהן כך הביצה עשוי לצאת ממעי התרנגולת הילכך ביצה דמיא לפירות העומדין למשקין ואסרינן לה משום לתא דידהו. א"נ י"ל דר' יצחק סבירא ליה דאפילו בשאר פירות פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דהא רבי יוחנן הכי סבירא ליה הכא ורבי יצחק ורבי יוחנן אמרו דבר אחד וכדאיתא התם

זיתים שמשך מהן שמן וענבים שמשך מהן יין. פרש"י ז"ל שזב מהן מאיליו כמו נהרות המושכים והקשו עליו בתוספות דא"כ הוה לי' למתני שנמשך מהן שמן א"נ שנמשכו שמן ועוד אם איתא לקשי' מינה להדיי' לרב ועולא ורבי יוחנן דכולהו סבירא להו חלוק היה רבי יוחנן אפילו בזיתים וענבים ואלו הכא קתני בדברי רבי יהודה דבזיתים וענבים בין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור לפיכך פירשו בתוס' דשמשך בעליהן מהן קאמר ואח"כ הכניסן לאוכלים ואמרי לך רב ועולא ורבי יוחנן דדוקא בכי האי גוונא אמר רבי יהודה משום דכיון דמעיקרא היה דעתו עליהן למשקין שהרי משך מהן אעפ"י שנמלך עליהם לבסוף לאוכלים אפ"ה אסרי ליה היוצא מהן ויהיב דעתיה וסחיט אבל כשהכניסם תחילה לאוכלים מודה ביה רבי יהודה זהו פי' ז"ל. ולפי זה נ"ל דאליבא דרבי יהודה אמר שמואל כי נקט גבי זתים וענבים שמשך מהם משום לתא דתותים נקט הכי דבהנהו אשמועי' רבי יהודה רבותא בשמשך שאע"פ שמתחלה היה דעתו עליהן למשקין שהרי משך מהן אפ"ה כיון שאח"כ נמלך עליהן והכניסן לאוכלים היוצא מהן מותר

וסבר רבי יהודה סתם אסור והא תנן חלב האשה. וא"ת ומנ"ל דהא מתני' רבי יהודה היא כבר נשמר מזה רש"י ז"ל דכ"ש דאי רבנן תיקנו לה קשיא טפי דהשתא אפילו לרבנן דמחמרי שרי בסתם כ"ש לרבי יהודה דמיקל וקשה בין לרבי יהודה בין לרבנן וכן פי' ז"ל בה דאמרינן השתא ומה זתים וענבים דבני סחיטה נינהו לא כ"ש דה"ה דה"ל לאקשי זתים וענבים אזיתים וענבים דקתני לעיל בדברי ר"י לאוכלין היוצא מהן אסור אלא אלומי אלים לאקשויי ובמאי דמפרקינן ומפרשי' לרצון בסתמא שלא לרצון דגלי' אדעתי' ואמר לא ניחא לי מתרצינהו להו פרכי דטפי עדיף כי אמר בפי' לא ניחא לי להכניסן לאוכלין זהו תורף פרש"י ז"ל. ואחרים פירשו דמזתים וענבים לזתים וענבים לא מצי לאקשויי וכן נמי אי אתיא מתניתין כרבנן לא הוו קשיא ליה ולא מידי דכיון דלרבנן בין בזתים וענבים בין בתותים ורמונים אפילו לאוכלין היוצא מהן אסור וכן נמי לרבי יהודה בזתים וענבים אי אפשר דלהוי טעמייהו משום דקסברי משקין נינהו דכיון שלאוכלין היו עומדין מה שזב מהן מאיליו אין בו תורת משקין ואוכל הוא וכי אסרינן ליה על כרחין היינו טעמא שמא ימלוך עליהן לסוחטן הילכך לא קשיא מידי אמאי דתנן הכי דשלא לרצון טהורין משום דלאו משקה נינהו אבל מתותים ורמונים הוא דקשיא דכיון דשריא רבי יהודה לאוכלין ואסר למשקין ולסתם שמע מינה דס"ל דבסתמא משקין נינהו וכמפורש למשקין דמי ומ"ה פריך מקל וחומר דתותים ורמונים מזתים וענבים ומדרבנן ולפי זה בדין הוא דהוה מצי לתרוצי הא מני רבנן היא ולא תקשה ליה ולא מידי אלא דעדיפה מינה שאני ליה דאי נמי אתא כרבי יהודה לא קשיא מידי אי נמי אי מוקמת לה כרבנן אכתי קשיא דרבי יהודה אדר"י דמ"מ ש"מ דלרבנן סתמא לאו משקין נינהו ומרבנן נשמע לרבי יהודה דבמשקין ולאו משקין ל"פ

אמר רבי עקיבא קל וחומר נ"ל דהכי פי' דשקלא וטריא דר"ע הוה ס"ל דטעמייהו דרבנן דכיון דאשכחן גבי חלב בהמה דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו ומסתמא לרצון הוה אינו מטמא אלא לרצון אבל חלב האשה מתיך שהוא חשוב ממנו הוי משקה טפי ממנו ואית לן למימר מסברא דנפשין שיהא מטמא אפילו שלא לרצון ומש"ה פריך להו ר"ע מק"ו דאם בחלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים אמרי' מסברא שאפילו שלא לרצון קרוי משקה כל שכן דאית לן למימר הכי בחלב הבהמה ומהדרי ליה דלאו מסברא דנפשין קאמרינן הכי באשה אלא על כרחין הכי הוא שכיון שדם מגפתה טמא אע"פ שהוא שלא לרצון חלבה נמי על כרחין אפי' שלא לרצון טמא דדם נעכר ונעשה חלב משא"כ בחלב בהמה שהרי דם מגפתה טהור וכיון שכן אין לנו לטמא חלבה שלא לרצון ורבי עקיבא אהדר להו אין ודאי באשה שפיר קאמריתו אבל בבהמה מנא לכו לטהר חלבה שלא לרצון משום שדם מגפתה טהור והא על כרחנו אין ללמוד חלב מדם שהרי אין דינן שוה דלרצון מיהא בחלב בהמה טמא ובדם טהור וכיון שכן מנא לכו בחלב שלא לרצון שיהא טהור דהכא אשכחן פלוגתא לגבי משקה בין רצון לשלא לרצון ואהדרו ליה רבנן סלי זתים וענבים יוכיחו כלומר דהא ודאי אשכחן דטפי מקרי משקה לרצון משלא לרצון כדאשכחן גבי סלי זתים וענבים וכיון שכן אין לנו לטמא בחלב הבהמה אלא לרצון כסתמיה דקרא דותפתח את נאד החלב ותשקהו דמסתמ' לרצון הוה אבל בחלב האשה אי אפשר לומר כן שהרי דם מגפתה טמא אע"פ שהוא שלא לרצון כנ"ל

דף קמ"ד שאני סלי זתים וענבים דכיון דלאבוד קיימי מעיקרא אפקורי אפקר להו. פי' אע"ג דקיימא לן דהבוצר לגת אפי' בקופות שאינן מזופתו' הוכשרו ה"ט לפי שדרך הבוצרין לבצור בקופות מזופתות הילכך גזרינן אין מזופתות אטו מזופתות אבל הכא לא שייך למגזר

ע"ב מידי ערביא אתרא הוא. קשיא לי מהא דאמרינן בפרק המצניע גבי אנשי הוצל ותבטל דעתן אצל כל אדם והכא אמאי ניחא ליה משום דאתרא הוא וראיתי בחידושי הרשב"א ז"ל כלשון הזה אתרא דגמלים הוא וכיון שיש שם רוב גמלים שפיר קא מקיימי דבכל מקום שגמליהם מרובים צריכים לקוצין ומקיימי' אותן ובהכי מתרצה קושיין: הכא נמי כיון דחשבינהו הוה להו משקה. וא"ת א"כ פגעין ועזרדין לא יסחוט דכיון דסחיט להו אחשבינהו והוה להו משקה היכי שרי להו תנא דברייתא. כבר נשמר מזה רש"י ז"ל וכתב דברייתא הכי קתני סוחטין בפגעין ובעזרדין כדי למתקן ולא גזרינן שמא יסחוט להוציא מהן משקה דליכא מאן דסחיט להו להכי