ריטב”א על שבת צה

ותולה בה רמונים אסור ומשום הכי אקשינן ממערים ושותה מן החדש דאלמא אע"פ שמתחילה הוא טורח כיון דלבסוף הוכיח סופו על תחילתו שרי והכא נמי הכי ומפרקינן דהתם לא מוכחא מילתא דהא אי אפשר דשתי מקמי הכי הילכך לא מוכחא מילתא דלחול קא עביד וכי חזו בסוף דשותה מן החדש דיי בכך להוציא ממראית העין אבל הכא מוכחא מלתא דלשמר קא עביד וכי תולה שמרים אמרינ' מתחילה לשמר תלאה ואינו צריכה לו ומשתמש בה לשאר צרכיו וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ז מהלכ' י"ט: מתני' מסננין אח היין בסודרין ובכפיפה מצרית. פי' דכיון דאפשר למשתייה הכי דהא יין קתני ועוד דמשני שהוא מסנן אותו בסודרין ובכפיפה מצרית ולא במשמרת שרי והא דאשמועינן זעירי בגמרא דווקא ליין שהוא עכור קצת הוא דבעינן שנוי שיסנן אותו בסודרין ובכפיפה מצרית אבל ליין או מים צלולים לגמרי לא בעיא שנוי ונותנין לתוך המשמרת כדי שיהא צלול ביותר אבל לא עכורין דבעכורין אע"ג דאיכא אינשי דשתו להו הכי כיון דלאו אורח ארעא למשתינהו כלל עכורין בעינן שנוי דהיינו סודרין וכפיפה מצרית וכדתנן במתני' דוודאי כי קאמר זעירי אבל לא עכורין אפילו בכי האי גוונא קאמר דאי עכורין ממש דלא אפשר למשתיינהו כלל אדמותבין מרשב"ג נסייעיה ממתני' דתנן ואין נותנין לתלוייה בשבת אלא ודאי כדאמרן ומ"ה מותבינן ליה מרשב"ג דאמר טורד אדם חבית יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת דאלמא כיון דאפשר למשתתי הכי אע"ג דרובא דאינשי לא שתו ליה הכי ליכא משום בורר ותרגמא זעירי בין הגיתות שנו דרובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי אבל שלא בין הגיתות אע"ג דאפשר למשתתי הכי כיון דרובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי בעינן שנוי דהיינו סודרין וכפיפה מצרית אבל לתוך המשמרת אסיר אי נמי היינו טעמא דשרי בין הגיתות לפי שעדיין לא נתפרשו השמרים מן היין וכל היין כגוף אחד הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שבת ונ"ל דכי מותבינן לזעירי מרשב"ג סברי' דמתני' דתנן מסננין את היין בסודרין ביין עכור לגמרי דלא אפשר למשתייה הכי עסקינן ומ"ה מותבי' עליה מרשב"ג אמאי דקאמר אבל לא עכורין אע"ג דאפשר למשתתי הכי עסקינן דאי לא תימא הכי אדמותבינן לי' מרשב"ג נסייעיה ממתני' דקתני מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית דמשמע דדוקא כי האי גוונא היא דשרי אבל לתוך המשמרת אסור אלא ודאי כדאמרן ונמצא פסקן של דברים דיין שהוא צלול ורובייהו דאינשי לא קפדי ביה כלל מותר לתת אותו אפילו תוך המשמרת כדי שיהא צלול ביותר אבל יין שהוא עכור קצת דאפשר למשתתי הכי אבל רובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי בסודרין ובכפיפת מצרי שרי דאיכא שנוי ובלבד שלא יעשה גומא אלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח אבל לתוך המשמרת דליכא שנוי אסור. ויין שהוא עכור לגמרי דלא משתתי הכי אפילו בסודרין ובכפיפה מצרית אסור

ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח פירש"י משום אוהל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות שבת וה"ר יונה ז"ל כתב דמשום שנוי והדר קאמר דאי משום אהל קאמר אפילו במסנן את היין בסודרין נימא הכי אלא וודאי משום שנוי והתם כיון דאיכא שנויא אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי האי פרונקא אפלגא דכובא שרי אכולה כובא אסור. פירש"י ז"ל משום אהל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' שבת. ולפי זה נצטרך לומר דכשאין הכובא מלאה מיירי שאם לא כן אין כאן אוהל אלא כשחסר טפח עסקינן דאית ביה משום אוהל והקשו בתוס' וכי בכיסוי הכלים יש לו משום אהל ותירצו דשאני כובא שהוא רחב הרבה והראב"ד ז"ל פי' דמשום משמר נגעו ואכולה כובא אסור משום דמיחזי כמשמר שכן דרכו בחול אבל אפלגא דכובא שרי דלאו אורחיה: לא ניהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזני. פי' הראב"ד ז"ל דכל היכא דלא מיהדק הוי ליה כפלגא דכובא ושרי וזה על דרך פירושו ז"ל שכתבתי בסמוך: ודאמרינן דמחזי כמשמרת אע"ג דלאו משמרת היא דעוברין בה שמרים כיון דאיכא קסמין וטנופת דמערב בהו ולא עברי דמי למשמר: דק"מ ע"א התם מיחזי כאולודי חיורא פירש"י ז"ל שהסודר אסור לפי שמקפיד על לבון שלו יותר מכתנותא ונמצא לפי פירושו דלכסכוסי סודרא אסר לרכוכי כותניתא שרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהלכות שבת והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב דבין סודר בין חלוק מותר וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל וכתב כן מפני שלא כתב הריא"ף ז"ל בהל' הא דסודרא כלל ונראה שהם מפרשים דרב הונא פשיטא ליה בסודרא להיתירה ואפילו הכי הוה מספקא ליה בכתנייאתא דדילמא להיתרה מיחזי טפי כאולודי חיורא ואפ"ה פשיט ליה להיתרה ולישנא דגמרא דייק הכי דאמרינן דבעי מיניה מרב הונא ופשיט ליה משמע כפשטיה דרב חסדא והיינו נמי דקאמר ליה סתמא ותפשוט ליה למר מסודרא דאי לאיסורא קאמר כיון דרב חסדא שריא בכתניתא לא הוא אמר סתמא ותפשוט ליה אלא מקשו קשו פשטי אהדדי

ע"ב תלאי דבשרא פירש"י ז"ל בשר מלוח התלוי לייבשו ומלוי החבל קרי תלאי דבישרא ושרי לפי שהוא נאכל חי באומצא אבל דכוורי אסור לפי שאינן נאכלין היין והקשו עליו בתוספות דא"כ לימא בשר מלוח ולמה לו למימר תלאי דבשרא ועוד דא"כ בפרק מפנין הוה ליה לאתויי דמייתי התם בשר תפוח ובשר מלוח ודג מלוח ותפל לכך פירשו בתוספות דתלאי היינו העץ שתולין בו בשר ומ"ה שרי דתורת כלי עליו שעשוי הוא להצניעו אבל דכוורי לא לפי שמכיון שנשתמש בו זורקו לבין העצים והרמב"ם ז"ל כתב בפכ"ד מהלכות שבת כלשון הזה וכן עלין שריחן רע או מאוס שאין הבהמה אוכלתן אסור לטלטלן ושל בשר מותר וכן כל כיוצא בזה נראה שסבור הרב דמימרא דתלאי דבישרא ומימרא דהוצא ירוקא שייכי אהדדי

דקמ"א ע"א הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי. כ' הריא"ף ז"ל בהלכות דאיכא מאן דמוקי לה בי"ט ומסתברא כמאן דמוקי לה בשבת דאי בי"ט הא תנן ב"ה אומרין תבלין נידוכין כדרכן ע"כ. ובוודאי דהכי הוא דהא תנן נמי אין שוחקין את הפלפלין ברחיים שלהם אלמא הכא ברחים שלהם הוא דאסור משום דהוי טוחן הא כדרכן מותר ועוד דתניא בתוספתא אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין בעץ הפרור ואינו חושש אין מרסקין דבילה גרוגרת ואת החרובין לפני הזקנים בשבת אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש אלמא אפי' בשבת בשנוי שרי והכא לא אסר רב יהודה אלא בפלפלי משום דצריכי למידק טפי אפילו הכי הלכתא כרבא דשרי ואפילו טובא נמי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהלכות שבת

אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנתו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות. פי' דילמא אתי לאשוויי גומות כבונה לפי שאדם מחזר אמקום גומא לקנח בו רגליו שהיטב מתקנח שם היטב ומתוך שהוא מקנחו שם חיישינן שמא ישכח ויכוין להשוות הגומא. וכן נמי הא דאמר רבא בסמוך לא ליצרר איניש כובא בארעא דילמא אתי לאשוויי גומות הנ"ק שלפי שהוא צריך למקום שוה שתשב בו הכובא היטב חוששין שמא ישוה הגומא ביד אבל ליכא לפרושי דלמא אתי לאשוויי גומות שלא בכוונה דהא קיי"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר ורבא גופיה כר' שמעון ס"ל אלא ודאי במתכוין קאמרינן והיינו נמי דאמרינן בעירובין בפרק המוצא תפילין נשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דאתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין: ולענין הלכה הריא"ף ז"ל פסק בשם בעל הלכות ז"ל כרבא דמקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהלכות שבת אבל הר"ז הלוי פסק כרב פפא דאמר אחד זה ואחד זה מותר משום דבתרא הוא והרמב"ן ז"ל השיג עליו ואמר דמ"מ רבא רביה דרב פפא הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב והרשב"א ז"ל כתב דאי מהא לא אירייא דבבתראי לא אמרינן הכי דהא רב נחמן בריה דרבא ואפ"ה כל שלא היה יושב רבא לפני רב נחמן