ריטב”א על שבת צב

לו תקנה לעולם מטבילין אותו להכשיר זרעו אבל לא להכשיר עצמו: ולענין ברכה כתב הרמב"ן ז"ל דהמל את הגר ועבד שנתגייר כשהוא מברך אקב"ו להטיף דם ברית שאין הטיפה זו מספק אלא ודאי שאנו חייבין להטיף מהן דם ברית להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ובה נכנסין תחת כנפי השכינה אבל נולד כשהוא מהול כיון דקיימא לן שמספק ערלה כבושה הוא שמטיפין ממנו דם ברית אין מברכין עליו וכן הורו הגאונים וכן כתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו וה"ה שאין מברכין עליו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו דשמא אין כאן ערלה כלל אבל ה"ר יונה כתב שצריך לברך כיון דספקא דאורייתא הוא שמטיפין בספקא דאורייתא מברכין ומחלוקתם תלוי' בההיא דפרק במה מדליקין דאמר אביי ודאי דדבריהם לא בעי ברכה וכמו שכתבתיה שם בס"ד והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהלכות מילה גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד מהול כשמטיפין מהם דם ברית אין צריכין ברכה ולא ידעתי למה אמר בגר שמל קודם שנתגייר שאינו צריך ברכה ואפשר דרפוי הוה מרפייא בידיה וה"פ ז"ל גר שנתגייר כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו דם ברית אם לאו דלפי' פסק שמטיפין ואין מברכין

(אמר רבא) א"ר אסי כל שאין אמו טמאה לידה אין נמול לשמונה איכא דאמרי דלא קי"ל הכי אלא אע"פ שאין אמו טמאה לידה נמול לשמונה משום דאוקימנא לה לרב אסי כתנאי וקים ליה רב אסי כרב חמא דיחידאה הוה ולא קי"ל כוותיה לגבי ת"ק דרבים נינהו דס"ל דאע"ג דאין אמו טמאה לידה נימול לשמונה דאילו לא אפליגי אמוראין בהא מילתא כלל הוה נקטינן כרב חמא כיון דרב אסי דאמורא הוא פסק כוותיה אבל כיון דאמוראי נמי פליגי בהא מילתא דהיינו רב הונא יחייא בר רב לא שבקינן ת"ק למנקט כרב חמא דיחידאה הוא ועוד דרבא ורב משרשיא ורבי ירמיה שקלו וטרו אליבא דת"ק וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הר' יונה ז"ל כתב כרב אשי משום דכיון דאוקימנא לה בפלוגתא דרב הונא וחייא כרב הוו להו מאן דאמר יוצא דופן אינו נימול לח' ור' אסי רבים ומ"ד יוצא דופן נימול לשמונה יחיד ואע"ג דאוקימנא לה כתנאי וקם ליה רב אשי יחידאה רובא דאמרי ודאי דקבעי כיחידאה עדיף טפי מרובא דתנאי והריא"ף ז"ל לא הכריע בהלכות כדברי מי משמע ליה הלכתא הילכך מטילין אותו לחומרא דנמול לשמונה ואין מחללין עליו את השבת וכן דעת בעל הלכות והר"ז הלוי ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מילה

ע"ב כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל. פי' רשב"ג כללא כייל לכל הנולדים בין לנולדים לשמונה בין לנולדים ספק בן תשעה ספק בן שמונה דאפי' נולד לשמונה ודאי כל ששהא שלשים יום באדם ס"ל לרשב"ג דספק נפל הוא וכי איבעיא לן הכא אי פליגי רבנן עליה דרשב"ג דאיהו סבר דכל ששהא שלשים יום באדם אפי' נולד לשמונה, ודאי אינו נפל דאמרינן בן שבעה הוא ואשתהויי הוא דאשתה' ורבנן סברי דכל נולד לשמונה ודאי אפי' שהיא טוב' נפל הוא וראיה לדבר דבכה"ג פליגי רבנן ורשב"ג מדאמרינן ביבמות בפרק הערל אמר רבי אבהו סימני סריס ואילונית ובן שמונה אין עושין בהן מעשה עד שיהא בן עשרים ומקשי' בן שמונה מי קא חיי והתניא בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה ומפרקין הכא במאי עסקינן בשלא גמרו סימניו דתניא איזהו בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו רבי יוסי אומר סימניו מוכיחין עליו ושעריו וצפרניו שלא גמרו טעמא דלא גמרו הא גמרו אע"פ שלא כלו לו חדשיו אמרינן האי בן שבעה הוא אלא דאשתהויי אבתרא אלא הא דעבד רבה תוספאה באשה שהלך בעלה בתרה ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה כמאן כרבי יוסי דאמר משתהי כיון דאיכא רשב"ג דאמר משתהי כרבים עבד מאי רשב"ג דתני' רשב"ג אומ' כל ששהא ל' יום באד' אינו נפל הרי סוגי' זו מפורשת דרשב"ג ורבנן פליגי בנולד לשמונה ונגמר שעריו וצפורניו דת"ק סבר כיון שלא כלו לו חדשיו אע"פ שנגמרו סימניו נפל גמור הוא ואסור לטלטלו רבי יוסי סבר כיון שגמרו ולד מעליא הוא ורשב"ג סבר תוך ל"י ספק מכאן ואילך ודאי הילכך כי איבעי' לן הכא בגמ' אי פליג רבנן עליה דרשב"ג או לא לאו בנולד לשמונה ודאין איבעיא לן דהא ודאי פליגי וכדכתיבנא אלא בנולד לספק חדשים איבעיא לן דלרשב"ג אפילו בכה"ג כל שלא שהה ספקא הוי ומסקינן דבכה"ג נמי פליגי רבנן עליה דרשב"ג דס"ל דנולד לספק חדשים אע"פ שלא שהה שלשים יום אינו נפל לפי שרוב היולדות אינם מפילות: שמנת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר מיום השמיני והלאה ירצה מדברי רש"י ז"ל נראה דר' אליעזר גמר מהני קראי דעכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם מדיהב ליה רחמנא זימנא ש"מ דקודם לכן חיישי' לספק נפל ותמהני דהא בפ"ק דר"ה משמע דאפילו היכא דקים ליה שכלו לו חדשיו לא חזי להקרבה עד לאחר שבעה לפי' נראה לי דרשב"ג מסברא דנפשיה הוא לנפלים אלא דמוכח מקראי דבתר האי זימנא ליכא למיחש לנפל דאי איכא למיחש לא הוה שרי ליה רחמנא להקרוביה

דף קל"ו ע"א אמר אביי כתנאי פרש"י מי אמרינן מה נפשך דאי נפל הוא מחתך בשר בעלמא הוא דמסקי' אלא דכ"ע מת הוא כלומר דמחתך בבשר בעלמא הוא ולפי זה ק"ל סוגיין דמהלינן ספקו' ואמרינן מה נפשך אבל ר"ח ז"ל כתב דלית הלכתא כרב אדא בר אהבה דאמר מלין אותו ממה נפשך דשינוי בעלמא היא ובודאי שיש להקשות על פירושו של רש"י ז"ל דאם איתא דהא דאמרינן כן מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר חי ומ"ס מת לענין מחתך בבשר בעלמא דהא דאמרינן הכי מאי קא פריך רב אי הכי אדמפלגי לענין טומאה וטהרה ליפלגו נמי לענין אכילה דהא נהי דמאן דאמר חי הוא סביר' ליה דלאו מחתך בבשר בעלמא הוא שהרי חייבין על שחיטתה בשבת כדאיתא בפסחים בפרק ואלו דברים ואפי' הכי לא שרי ליה באכילה לכך פרשו על פי דרכו של ר"ח ז"ל דמאי דאמר אביי תנאי אעיקר מילתיה דרשב"ג קאי דת"ק דאמר דבן שמנה אין שחיטתו מטהרתו סבירא ליה דמת הוא ואידך תנאי דאמרי שחיטתו מטהרתו סבירא להו דחי הוא ואינו נפל ומ"ה פריך רבא שפיר דאם איתא דמאן דאמר שחיטתו מטהרתו סבירא ליה דולד מעליא הוא אדמפלגי לענין טומאה וטהרה ליפליגו לענין אכילה אלא דכולי עלמא מת הוא כלומר דנפל הוא ואפילו הכי סברי הנהו תנאי דפליגי עליה דת"ק אע"ג דמת הוא כלומר דהוי נפל אפי' הכי שחיטתו מטהרתו ות"ק סבר דלא דמי לטרפה משום דלא הוה ליה שעת הכושר ולפי פירוש זה מסקנא דסוגיין דלא אמרינן מחתך בשר בעלמ' הוא ואפילו מאן דאמר אין שחיטתו מטהרתו לאו משום דס"ל דהוי כמחתך בשר בעלמא הוא אלא משום דלא דמי לטרפה. ולפי זה סלקא שמעתי' דלא מהלי' ספקות דלא אמרי' מה נפשך וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שהביא בהלכות הא דתניא ספק בן תשעה ספק בן שמנה אין מחללין עליו את השבת ולרב אדא בר אהבה דאמר מלין אותה ממה נפשך לית לה אוקמת' אלא במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר וכיון דאנן לא קיימא לן כר' אליעזר לא היה לו לרב אלפסי ז"ל לכתוב אותה בהלכות אלא משמע דסבירא ליה דלא אמרינן מה נפשך ומתוקמא ברייתא כפשטא ולא צריכי לאוקמא אליבא דר' אליעזר אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות מילה דמהלינן ספקות ממה נפשך וכן מעשים בכל יום ואף בזמן התלמוד נראה שהיו עושין כן דמקשי' בפשיטות ממהל היכי מהלינן

אמר אביי בשפהק ומת דברי הכל מת הוא. פי' ה"ר יונה ז"ל דלאו דוקא פהק אלא הוא הדין לחלה ומת מדקא מסיים אביי מילתיה כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי ולא קאמר כי פליגי בחלה ומת אלמא בחלה ומת הרי הוא כפהק ומת וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שהשמיט הא דאביי מן הלכות ונראה שהוא דוחה אותה מהא דאמרי' הכא מת בתוך שלשים יום ועמד' ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת ואוקימנא לה התם כרבנן דפליגי עליה דרשב"ג אלמא אפילו בשלא אכלו