ריטב”א על שבת צא

וכתב הרב אלפסי ז"ל משמי' דרבוותא דמרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה ואיכא למידק עליה לפני מילה היכי שרי לרחוץ דהא משמע בגמרא דאוקמתי דסבי עיקר ולפי אוקמתינהו רבנן לא שרי לפני מילה אלא זלוף ור' אלעזר בן עזריה נמי לא שמעינן ליה דפליג אלא באחר מילה אבל בלפני מילה לא פליגי כלל וכיון שכן נהי דבזלוף שרי לפני מילה רחיצה מנלן ואפשר שהגאונים ז"ל סומכין על אוקמתיה דרבא כיון דברייתא תניא בהדיא כוותיה אע"ג דחש איהו לנפשיה ומיהו הך רחיצה דשריא לפני מילה דוקא בחמין שהוחמו מע"ש אבל בחמין שהוחמו בשבת לא דרחיצה דמקמי מילה נינהו ולא דחו שבת אליבא דר"א וז"ש הריא"ף ז"ל שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני מילה בין לאחר מילה בין בחמין שהוחמו מע"ש בין בחמין שהוחמו בשבת כי קאמר בין שהוחמו בשבת אלאחר בלבד קאי אבל לפני המילה דוקא אחמין שהוחמו מערב שבת וא"ת ואפילו בחמין שהוחמו מערב שבח היכי שרי' דהא רחיצה בשבת בחמין שהוחמו מע"ש אסורה היא משום שבות ורבנן לא שרו במכשירי מילה אפילו בשבות של דבריהם וכדאמרי' לעיל כדרך שאין מביאין אותו דרך רה"ר כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך קרפיפות י"ל דכיון דמרחיצין בחמין שהוחמו מע"ש לא אסרוה אלא מפני פלגין שהיו מחמין בשבת ואמרו מע"ש הוחמו במקום מילה התירו דלא שייכא בה הך גזירה כולי האי והיכא דאשתפוך חמימיה א"נ איבדור סמניה לאחר מילה פשיטא דמחמין ושוחקין מפני הסכנה ומיהו כל היכא דאפשר לשנויי משנינן וכדתנן במתני' לא שחק כמון מע"ש לועס בשיניו ונותן מיהו היכא דאיכא חמימי לרחוץ קודם המילה ואשתפוך אנהו דלאחר מילה בכי האי הוא דאיכא למידק אי אמרינן מדחה מילה כיון שאם נימול נצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירים או דלמא השתא מיהא כדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא שדוחה את השבת והרמב"ן ז"ל כ' דשרי למימהליה שאין למצוה אלא שעתא ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לחלל את השבת דבתר הכי פקוח נפש הוא דדחיה ליה ולא מכשירי מילה ומתני' הוא דדייקא ליה הכי דקתני לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ולא קתני בשאין לו כמון בביתו שאי אפשר ללעוס בשיניו תדחה ומדקתני תקנתא ולא קתני נמי דחיים ש"מ כדאמרן ועוד דכורך על אצבעו ומביא דרך רה"ר אפילו מחצר אחרת שלא נשתתפו איסורא דרבנן מיהא איכא ואם איתא במכשירין דלאחר מילה כמקמי מילה תדחי מילה מידי דהוה אאזמל שאין מביאין אותו דרך שער בשנוי ואפילו במבוי שאינו משותף אלא ש"מ שאין צורכי סכנה דלאחר מילה דוחין את המילה בתחילה אלא מל ואח"כ מחלל לצורך הסכנה זהו דעת הרמב"ן ז"ל. ולפי זה הא דאמרינן בעירובין בההוא ינוקא דאשתפוך חמימי דקודם מילה הוא ואין זה דעת הר"ז הלוי ז"ל שהוא כתב דכל היכא דאשתפוך חמימי דלאחר מילה מקמי מילה תדחה מילה וכן דעת הרשב"א ז"ל והביא ראיה מדאמרינן בפ"ק דביצה ב"ה אומרין לא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ מבעוד יום וב"ש מתירין ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואם איתא שמלין מפני שבשעת מילה אין כאן דחיית מכשירין ואח"כ פקוח נפש הוא שדוחה הכא נמי נשחוט מפני שמחת יו"ט ואח"כ נימא שמצות כיסוי הוא שדוחה אלא ש"מ דכל שאנו יודעין בתחילת הדבר שיבא לידי איסור מלאכה דוחין את המצוה כדי שלא נבוא לכוף לידי כך ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו להביא ולא דחו את המילה כשם שדחו מפני הבאת אזמל ואפילו דרך גגות וקרפיפות איכא למימר דאי ידיעה מילתא מקמי מילה אה"נ אבל הכא מתניתין בדלא ידיע עד לבתר המילה ואפ"ה כל כמה דאפשר לשנויי משנינן אלו דברי הרב ז"ל ואפשר כן אבל זו של דקר אינה ראייה לפי דעתי שאין שחיטה בי"ט מצוה קבועה כמילה

דף קלח איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כר' שמעון בן אלעזר קי"ל כשמואל דקא פסיק כר' שמעון בן אלעזר דס"ל דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית משום דרבה ורב יוסף הכי סבירא להו ולא פליגי אלא אי ודאי ערלה כבושה היא אי ספק ערלה כבושה היא ובפלוגתייהו דרבה ורב יוסף נקטינן כרבה דאמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא הילכך אינה דוחה את השבת משום דרבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה קנין ומחצה ואפי' תמצא לומר דלא אתמר ההוא ללא אלא במאי דפליגי במכילתין דבבא בתרא א"ה כרבה נקטינן דכיון דמסתפקא לן הלכתא כמאן נקטינן כרבה לחומרא ואין מחללין עליו את השבת ועוד דרבה דייק לה ממתניתא וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד כ"פ הריא"ף והרמב"ם בפ"א מהלכות מילה:

אמר רבה מנא אמינא לה דתניא רבי אלעזר הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול כו' לאו מכלל דת"ק סבר דדברי הכל אין מחללין א"כ רבי אלעזר הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דילמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. זו היא גירסת הגאוני' ז"ל וה"פ דקים לי' לרבה דת"ק דרבי אלעזר הקפר היינו רבי שמעון בן אלעזר והכי איתא בתוספת' ומ"ה דייק רבה אם איתא דרבי שמעון צריך להטיף ממנו דם ברית אפילו בשבת דודאי ערלה כבושה היא הכי אמר ליה רבי אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה שצריך להטיף אמר ת"ק אפילו בשבת ואמר ליה איהו בחול אלא ודאי ת"ק דהיינו רבי שמעון בן אלעזר בחול אמר ולא בשבת ומ"ה אמר ליה רבי אלעזר הקפר אין ודאי מודינא לך דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל במאי דאמרת דבגר שנתגייר כשהוא מהול צריך פליג פליגנ' עלך דלא נחלקו אלא לחלל את השבת בנולד כשהוא מהול ופרכי' א"כ רבי אלעזר הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כלומר דסבירא להו דנולד כשהוא מהול שמחללין עליו את השבת ומשנינן דילמא ה"ק לא נחלקו בגר שנתגייר כשהוא מהול כדקאמרת דלכולי עלמא צריך להטיף ממנו דם ברית כך פי' הרמב"ן ז"ל. וכן נראה שפי' הגאונים שהרי בעל הלכות והריא"ף ז"ל כתבו דגר דאתמהיל בארמייותיה צריך להטיף ממנו דם ברית וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מילה ולפי הפי' שכתבנו הם סומכים על רבי אלעזר הקפר בגר שנתגייר כשהוא מהול קאמר אלא לאפוקי מאי דקאמר ת"ק אליבא דב"ה דנולד כשהוא מהול אינו צריך להטיף ממנו דם ברית ואע"ג דרבי שמעון בן אלעזר תרתי אמר ואיהו פסק סתמא אשכחן דכוותא דלא נקטינן אלא בחדא כדאמרינן בפ"ק דפסחים מאי לאו לאכל לא לבער וכ"ת אמאי דחקינן נפשין בהכי ולא אמרינן דשמואל אכולה מילתא דרבי שמעון בן אלעזר קאי ואמאי סמכינן טפי אדרבי אלעזר הקפר מדרבי שמעון בן אלעזר איכא למימר משום דסוגיין בעלמא כרבי אלעזר הקפר שייכא דתניא בפרק הערל אין לי נימול ביום אלא שנימול בזמנו לתשעה לעשרה לא' עשר וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין אלמ' צריך להטיף ממנו דם ברית. ועוד דקי"ל בפרק החולץ כרבי יוסי דאמר לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וזה הכלל בין לגר בין לנולד כשהוא מהול ועוד דתניא התם הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו דלמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית וכן פרש"י ז"ל ואפסיקא הילכתא כרבי יוסי וליכא למימר דרבי יוסי לנולד כשהוא מהול חייש ונולד כשהוא מהול מיעוטא הוא ורבי יוסי לא חייש למיעוטא ואעפ"י שיש לדחות ראיות הללו קבלת הגאונים ז"ל תכריע אבל ר"ח ז"ל כתב דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה אבל בניו נימולין לשמונה ונכנסין לקהל דהא אתגייר בטבילה וגר חשוב להכשיר זרעו אבל בעצמו לא והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דאי ס"ל כרבי שמעון בן אלעזר אף הוא עצמו כשר ונכנס בקהל דהא אין צריך להטיף ממנו דם ברית קאמר ואי לא ס"ל כוותיה בהטפת דם ברית מיהא סגי ליה וכדתניא התם בפרק הערל ותו קשיא עליה מדאמר רבי יוסי התם אין מטבילין אותו כלומר עד שיטיף שאלמלא אין