ריטב”א על שבת פה

דעת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ו מהלכות שבת שמכבדו' של תמר' מותר לטלטל' בשבת מפני שמותר לכבד את הבית. אבל הראב"ד ז"ל כתב דדוקא בשכבד את הבית מערב שבת הא לאו הכי אסור דודאי אתי לאשווי גומות וכתבו ג"כ דדוק' בדליכ' קלפי רמונים וכיוצא בהן שאין ראויין לטלטל אלו דבריו ז"ל ולא נר' כן דעת הראשונים שהתירו סתם שאף בשיש בבית עפר או קלפי רמונים ראויין לטלטל נראה שהתירו. ומסתברא דמשום גרף של רעי נגעו בה: חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר. פי' משום דשייכי בה כלים וחזיא לכסויי בה מנא. וא"ת וכי עדיפא חרס קטנה מכסויי כלים שיש להן בית אחיזה דלא שרי לטלטולינהו אלא א"כ יש תורת כלי עליהן כדאיתא בסוף פירקין. י"ל אין הכי נמי והיינו טעמא דהאי חרס קטנה כיון דמעיקרא היתה כלי גמור אע"ג דהשתא שבר כלי כל שהוא ראויה למלאכה עדיין ותורת כלי שהיה בה עליה מה שאין כן בכסויי הכלים שמעולם לא היו כלים גמורים ומ"ה בעי' שיהא תורת כלי עליהן: אמר רבינא כמאן מטלטלין האידנא כסוי דפטרי כו' לענין הלכה פסק הרב אלפסי ז"ל שמטלטלין אותן אעפ"י שאין להם בית אחיזה. והר"ז הלוי ז"ל הקשה עליו שהוא ז"ל פסק בסוף פירקין כת"ק דמתני' דאסר אפילו בכסוי כלים דחברינהו בארעא כל שאין להם בית אחיזה ואמאי והא שרי' בכסויי דתנורי דמשרי להו רבינא שהוא בתרא ואפשר שהריא"ף ז"ל מפרש חברינהו בארעא כגון חביות הקבורות בקרקע לגמרי ורבנן אסרי מפני שאין נראות והרי הן ככסוי הקרקעות אבל בכסוי הכלים המגולים אעפ"י שמחובר לקרקע לא פליגי רבנן עליה דמתני' וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפ' כ"ה מהל' שבת: דקכ"ה ע"א וכי קאמר רבינא כמאן מטלטלי' האידנא כסויי דתנורי אלא דתנורי ודכוותייהו. וכ"ת א"ה כיון דר' יוסי שרי במתני' אפילו בכלים הקבועי' בקרקע לגמרי למה ליה לאסהודי על כסוי תנור שאינו טמון בקרקע דאפילו רבנן מודו ביה. י"ל משום דרבי יוסי משום האי אסהדתא שרי בכולהו דשמיע ליה מרבי אליעזר ב"ר יעקב דשרי כסוי תנור דסבירא ליה דכיון שהוא מחובר לקרקע דאפילו הכי שרי אפילו כסוי הכלים הטמונים שרי דסבירא ליה דליכא לאפלוגי בינייהו ורבנן דפלוגי עליה במתני' מפליגי בהו

ע"ב אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. וקי"ל הכי וכדרב דאמר הכי בפרק נוטל. ועוד דכיון דרבא ס"ל דבמניח נעשה בסים לדבר האסור ורב יוסף סבירא ליה דבמניח נעשה כסוי לחבית ק"ל דבכל דוכתא דלא אפסיק הלכתא רבה ורב יוסף הלכתא כרבה בר משדה קנין ומחצה. וכן פסק הריא"ף ז"ל לקמן בפרק נוטל. וא"ת והא קי"ל בחריות של דקל שגדאן לעצים ונמלך עליהן לישיבה דישב בלחוד מהני אע"פ שלא חשב ולא קשה כדאיתא בפרק במה טומנין וכי היכי דהתם מהניא ישיבה הכא נמי לישני לן בהנחת האבן על פי כחבית מבעוד יום. י"ל דהתם שאני משום דחריות של דקל עבידי לישיבה ומ"ה מהנייא בהו אבל אבן לא עבידא לשווייה כסוי לחבית ומ"ה לא מהניא בה הנחה דמבעוד יום. והיינו דמדמי' ליה לנדבך של אבנים שאין אדם מיחדן לישיבה כדמוכח בפרק כירה במאי דמקשי' עליה דרבי יצחק דאמר דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל דגבי לבנים מתרצים דאייתר מבנינא דחזייא למיזגא עלייהו וגבי אבנים מתרצי תירוצא אחרינא אלמא לא חזי למיזגא וטעמא דמילתא מפני שישיבתן קשה כדאמרי' בירושלמי אבנים שישבנו בנעורותינו עשו לנו מלחמה בזקנותינו הרמב"ן ז"ל

לא נחלקו אלא להוסיף שרבי אליעזר אמר אין מוסיפין. וא"ת מנין דרבי אליעזר אסר להוסיף על אהל עראי דילמא אפילו רבי אליעזר אומר דמוסיפין ומאי דבעי קשור ותלוי משום אסור טלטול י"ל אי משום אסור טלטול בקשור לחודיה סגי שאין לך הכנה מזו מדבעי נמי תלוי ש"מ דסבירא ליה דאין מוסיפין וכתב רש"י ז"ל דלא מיקרי אהל אלא גג אבל מחיצה צניעותא בעלמא היא וכל שאינה מחיצה קבועה אפילו לעשותה לכתחלה שרי והא דמייתי הכא פלוגתא דמוסיפים על אהל עראי אע"ג דמחיצה הוא היינו טעמא לפי שהוא מחיצה קבועה ולומר שרבי אליעזר אוסר להוסיף בכל מה שאסור לעשותו לכתחילה בין מלמעלה ואפי' באהל עראי בין מן הצד ואפילו במחיצה קבועה וחכמים מתירי' תוספת עראי בין מן הצד במחיצה קבועה כגון פקק החלון בין בתוספת אהל אפי' מלמעלה כי ההיא עובדא דעירובין דהנהו דיני דהוו ליה לרב הונא ביממא בעו טולא ובלילא בעו אוירא אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל כרוך טריא ושייר בה טפח למחר מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי אבל במחיצת עראי ליכא אסור אהל כלל ולכאורה הכי משמע בפרק כל גגות גבי פלוגתא דרב ושמואל בכותל שבין שתי חצרות שנפל דרב אסר לטלטל אלא בארבע אמות ושמואל שרי לטלטל זה עד מקום עיקרו של כותל וזה עד מקום עיקרו של כותל דסבירא ליה דשבת הואיל והותרה מקצתה הותרה כולה ואמרי התם רב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר נפל גודא ביני וביני אמר להו שמואל גדו לי גלימא אהדירנא רב לאפיה ואמרי' עלה היכי עביד שמואל הכי כלומר למה הוצרך לכך והא הוא דאמר זה מטלטל עד עיקרו של כותל וזה מטלטל עד עיקרו של כותל ומפרקי' שמואל דעבד לצניעות' דעלמ' הוא דעבד וא"א שאסור לעשות מחיצה בשבת תיקשי ליה היכי שרי למעבד הכא דהא אין עושין אוהל בתחלה בשבת ורב דאהדרינהו לאפיה כבר פרש"י ז"ל דלאו משום אסור עשיית המלאכה אלא משום טלטול הגלימא וכטעמיה דאסר לטלטל אלא בד' אמות ומתוך כך מחק רש"י ז"ל בפ"ק דסוכה ובעירובין פרק כיצד משתתפין מה שכתוב בנוסחאות גבי ההיא דכתיב פעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת מערב שבת למחר פרשו סדינין על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו והנוסחאות גורסות פרסו ס"ד אין עושין אהל עראי כו'. וכתב רש"י ז"ל דלא גרסי' לה מחיצה ליכא משום אהל אלא הכי גרסי' פרסו סדין ותו לא כלומר היאך הביאו הסדין עצמו ברשות הרבים ומכלל דברים אלו אתה למד שרש"י ז"ל סובר שאפי' מחיצה המתרת מותר לעשותה בשבת כי ההיא מחיצה דסדינין וכי ההיא מחיצה דכותל שבין שתי חצרות שהיא מותרות אליבא דרב וקשיא עליה מדגרסינן בפר' מי שהוציאו הא דתניא נפל דופנה של סוכה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים ולא יזקי' את המטה לפרוס עליה סדין דהא תני' עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה ויזקוף את המטה ויפרוש עליה סדין כדי שלא תפול החמה על המת ועל האוכלין ומפרי' לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שקשור ותלוי כו' והקשה עליה ולאו מי אמר רבה בר בר חנה הכל מודים שעושין אוהל עראי בתחילה בשבת לא נחלקו אלא להוסיף ומסקינן כלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישי הא בדופן רביעי אלמא אפי' במחיצה שייך אהל עראי לפי' ר"ת ז"ל דתוספות אהל עראי שייך בין למעלה בין מן הצד דכל תוספת מחיצה שאינו מתיר בפקק החלון ודופן רביעית אסור לר' שמעון ושרי לרבנן וכל מחיצה שהיא מותרת כעושה אהל לכתחילה דמי והיינו טעמא דדופן שלישית דמיתסרא אפילו לרבנן ובהכי אתי שפיר מאי דתלי' פלוגתא דר' אליעזר ורבנן בפקק החלון במוסיף על אהל עראי והיינו ההיא נמי דפרק כל גגות דאהדרינהו רב לאפיה משום דכיון דסבירא ליה לרב דשבת אע"פ שהוארה מקצתה לא הותרה כולם נמצא שפריסת גלימא זו נקראת מחיצה המתרת ועשיית אהל לכתחילה מיקרי ומתסר ואפילו לרבנן ובהכי נמי אסי שפיר מה שכתוב ברוב הנוסחאות בפ"ק דסוכה ובפרק כיצד משתתפין לכתחילה היכי פרסי מפני שהיא מחיצה המתרת ואסור לעשותה בשבת ומה שכתב רש"י ז"ל דפרכינן דהתם היינו משום דמתמהינן היאך הביאום דרך רשות הרבים אינו מחוור דמאי דמיא פירכא דילמא דרך מלבוש הביאום

דף קכו בין קשור בין אינו קשור והוא שמתוקן. פי' דמתוקן דאמרינן במחשבה בעלמא דהא מסקינן ואמרינן אנא דאמרי כי האי תנא כלומר כרשב"ג רשב"ג במחשבה