ריטב”א על שבת פג

ינוח שורך וחמורך הנח לה והיא תולשת וזו היא עיסה שלה. ודחק עצמו ר"ת ז"ל ותירץ כגון דקאי בתרי עברי נהרא דלא מצי למיזל להתם וכן הר"ז הלוי ז"ל דחק והעמידה בעשבים מפוזרים לכאן ולכאן דבכי האי גוונא אהנו ליה מעשיו. וכל זה אינו מחוור כלל הילכך משמע דמתני' דנקט בהמתו אורחא דמילתא נקט לפי שבמקום השקאת הבהמות מצויין שם ישראלים וכותיים אבל אה"נ דאפילו מילא מים לעצמו אסור לישראל לשתות מהם דהא אהנו ליה מעשיו שע"י מלאכתו של א"י הוא יכול לשתות מהן במקום זה

עשה כבש לירד בו ירד אחריו ישראל כ' הרמב"ן ז"ל דדוק' יורד אחריו שאינו מטלטלו אלא שיורד בו ואינו אלא כיושב על האבן אבל לטלטלו אסור אלא א"כ היו העצים תלושים מערב שבת דבכי האי גוונא ליכא משום מוקצה לפי שאין הכותי מקצה כלום ודעתו על הכל וכמו שאמרו בירושלמי דאין הכנה לכותי אבל בשתלש העצים מן המחובר אסור לטלטלו ומכאן אתה דן לדברים התלושים שאפאן או בישלן הא"י לצורכו בדברים שאין בהם משום בישול שמותרים לישראל ואין בהם משום מוקצה והוא שראויין מתחילה לכוס הא אם אינן ראויין מוקצין הם ואסורים למי שיש לו אסור מוקצה לענין שבת משום דלא חזי והיינו דאמרי' בפ"ה דחולין השוחט לחולה בשבת אסור לבריא המבשל לחולה בשבת מותר לבריא מ"ט הא ראוי לכוס והא אינו ראוי לכוס

גמ' רבא אמר אפילו תימא לפניו נר לאחד נר למאה. ומיהו רבא ודאי מודה לאביי דכל שלא בפניו אפילו במכירו ואפילו במידי דאיכא לאפושי ביה בשביל ישראל שרי דרבא אפי' בפניו הוא דאתי למשרי הילכך נקטי' דבשאינו מכירו אפילו בפניו ואפי' בדאיכא למיחש לאפושי בשביל ישראל שרי והיינו ברייתא דא"י שלקט עשבים לבהמתו ובמכירו ובשלא בפניו נמי שרי והיינו דאביי ואי מידי דליכא לאפושי ביה בשביל ישראל כנר וכבש אפילו בפניו שרי והיינו דרבא

פרק שבעה עשר כל הכלים

ע"ב מתני' כל הכלים הניטלין בשבת. כתבו בתוס' דלא גרסי' כל הכלים ניטלין דא"ה משמע שאין שום כלי אסור בטלטול ולית' דהא איכא מיסר הגמל ויתד של מחריש' דלכ"ע אסירי בטלטול אלא ה"ג כל הכלים הניטלין בשבת וה"פ כל הכלים שהן ניטלין בשבת אף דלתותיהן של אותן שיש להן דלתות ניטלין עמהם ולפי זה הכי צריכין ג"כ לומר דלא גרסינן ודלתותיהן בוא"ו דלא שייכא בהא גרסינן וא"ו כלל. ולי אין צורך בכך דשפיר גרסינן כל הכלים ניטלין בשבת דכיון דקתני ודלתותיהן דלא מיירי אלא בכלים העשויין להצניע בהן שמלאכתן להיתר ועיקר חידושיה דתנ' משום שריותא דדלתות הוא וכן מטין דברי רש"י ז"ל שכתב כלשון הזה כל הכלים שיש להן דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת

גמ' אדרבא בשבת מוכנין אגב אביהן. וא"ת והא אסיק' לקמן בפרק כלים זה דשברי כלים שנשתברו בערב שבת שרי טפי משנשברו בשבת דאילו בנשברו מערב שבת לכולי עלמא סגי להו במעין מלאכתן ואילו נשברו בשבת פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לאו קו' היא דהתם כיון שאינן ראויין למלאכתן הראשונה דין הוא שבנשברו בשבת יהו אסורין מדין נולד אבל דלתות הכלים שראויות להחזירן למקומן ולשמש מלאכתן הראשונה טפי חזי כי נתפרקו בשבת שהן מוכנים אגב אביהן משנתפרקו בערב שבת דהתם איכא למימר דכיון שלא החזירום שם מבעוד יום בטלו מתורת כלי:

והכי קאמר ושניטלו נוטלין. פרש"י ז"ל דאביי מפרש דמאי נוטלין דמתני' היינו שנטלו ממקומו וקאמר דאין מחזירין אותן ומ"ה פרכיה רבא דנוטלין קתני ולא משמע שנטלו ועוד דכיון דלא איירי בהיתר נטילתן לא הוה ליה למתני אסור חזרתן ומאי אבל לא מחזירין ולא נהיר דכיון דברייתא קתני נוטלין היכי לימא אביי שההוא נוטלין שנטלו קאמר אלא ה"פ דאביי סבירא ליה דנוטלין דקתני בברייתא מטלטלין קאמר וה"ק שאם נטלו ממקומן שמותר לטלטלן אבל לא להחזירן למקומן וא"ה פרכיה רבא הדא דנוטלין קתני כלומר דמשמע שנוטלין אותן ממקומן דאע"ג דלענין היתר טלטול נקט תנא בדוכתי טובא לשון נטילה כתנן נוטל אדם את בנו נוטל אדם את הכלכלה נוטל אדם קיסם שמלפניו הכא שאני דכיון דקתני אבל לא מחזירין משמע טפי דנוטלין קאמר הילכך אם איתא דהאי נוטלין מטלטלין קאמר הוה ליה למתני ניטלין ולא נוטלין כי היכי דלא נטעי ביה ועוד מאי אבל כלומר דבשלמא אי נוטלין בהיתר נטילת דלתות ממקום מיירי כגון דנטילה וחזרה מענין א' הוא שייך למתני אבל משא"כ לאביי דכיון דהיתר' דרישא בטלטול מיירי ואיסורא דסיפא כענין חזרה שני עניינים חלוקים הם דלא שייך למתני בהו אבל:

אמר רב יהודה קורנס של אגוזים לפצוע בו את האגוזים. וא"ת ולרב יהודה דאמר דמתני' בכל שמלאכתו להיתר עסקינן מאי אירייא דנקטי בצורך גופו הוה ליה לאשמועינן רבות' טפי בצורך מקומו דרב יהודה ודאי דמתני' דתנן לקמן כל הכלים הניטלין לצורך ושלא לצורך ההוא שלא לצורך או אפילו מחמה לצל הוא או לצורך מקומו מיהא והי מינייהו דמקרי שלא לצורך הו"ל לתנא למינקט כמתניתין דהכא תי' הרמב"ן ז"ל דאה"נ דלרב יהודה הוה מצי למנקט ליה האי לצורך ושלא לצורך וא"ת לרב יהודה דאסר כלי שמלאכתו לאסור אפילו לצורך גופו נמי אסור וכי היכי דלא נטעי בהא לומר דכלי שמלאכתו להיתר לצורך מקומו אסור הדר תנא כל הכלים הניטלין ניטלין לצורך גופו היכי שרי איהו גופי' לעיל בפ' כירה לטלטולי שרגא דמשרג' ורבי שמעון ורבי יהודה נמי דפליגי התם בנרות משום מוקצה תיפוק לי' דהוה ליה כלי שמלאכתו לאסור ולרב יהודה אין לו היתר טלטול כלל לאו קושיא היא משום דאיכא למימר דלא מקרי מלאכתו לאסור אלא בקורנס של נפחין שעושין בגופו מלאכה אסור אבל נר לא עביד מידי אלא שהוא בסיס לדבר האסור אלא מיהו הא קשיא דלעיל פרק ואלו קשרים אמר רב יהודה כלי קואי מותר לטלטלן בשבת וכלי קיואי ודאי לאסורי מקרי שהרי עושין מלאכה בגופן אלא ע"כ רב יהודה הדר ביה דרבא אהדריה דפרכיה ממתניתין ומשום הכי הדר איהו גופיה למימר כסבריה דרבא דכלי שמלאכתו לאסור גופו מותר והיינו ההיא דכלי קיואי

דף קכ"ג ע"א איתיביה אביי לרבא מדוכה אם יש בה שום מטלטל' אותה כו'. וא"ת היכי פריך אביי לרבא מהא דהא לקמן בסמוך אביי גופיה כרבא ס"ל כלי שמלאכת' לאסור לצורך גופו מותר ומיהא בריית' גופא צריך לקמן דבסמוך לרבא חבריה משמע דלדידי' אתי לה שפיר אי דמוקי מאי דקתני אין מטלטל' אותה לצורך מקומה אי דמוקי לה כר' נחמיה וכיון שכן היכי פריך מיניה לרבא י"ל דאביי הוה בעי למיק' אדעתיה דרבא רביה ומשום הכי פריך מדוכה לאפוקי תירוצה מיני': אמר ליה הא מני רבי נחמיה היא בדין הוא דה"מ לתרוצה לצורך מקום ואתיא אפי' כרבנן אלא דבין לאביי בין לרבא משמע להו דפסיק ותני ואם לאו אין מטלטלין אותה לגמרי משמע אין מטלטלין אותה כלו כמו שאפרש עוד בסמוך בס"ד: תרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי עסקי'. וא"ת אכתי מאי אהני לן נימא דלענין טומאה לאו מנא לענין שבת נמי לאו מנא י"ל דאה"נ דטומאה ושבת כי הדדי נינהו מיד שהוא מחשב עלי' ליטלו כדי להשתמש בו הוה ליה כלי ומותר לטלטלו והה"נ דלאחר מכאן הו"ל כלי נמי לענין טומאה אבל כל שלא חשב עליו ונגע בו טומאה טהור ולפי זה כי קתני מותר לטלטלה בשבת דוקא לצורך גופו משום דההיא מחשבה משויא ליה מנא אבל לצורך מקומה לא אא"כ חשב עליה בתחילה: אבל היכא דנטל חררה או עוקצה אדם זורק' לתוך גרוטאות. פירוש ובכה"ג לא מהניא מחשבתו דכיון שנראית ונדחית שוב אינה חוזר' ונראית במחשבה אא"כ תיקנה: