ריטב”א על שבת פ

דמחזי כרעבתנותא: שנאמר והיה ביום הששי והכינו לאלתר. פירוש מדכתיב והיה קא דייק דמשמע בהיות יום ששי מיד והכינו וכ"ת אם כן אפי' מאורתא ליתא דיום כתיב ועוד שהמן לא היו לוקטין אותו בלילה: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת כתב הרב בעל ה"ג ז"ל שאין חיוב סעודות הללו להמתין כדרכן בשחרית בצהרים ובמנחה אלא אפילו מפסיק באמצע סעודתו בברכת המזון ואע"ג דלא מסלק טבלא אלא פורס מפה ומברך והדר שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך שפיר דמי. ולפי זה הא דאמרינן בסמוך קערות שאכל בהן שחרית מדיחן לאכול בהן במנחה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט ואיכא נמי מאן דאמר דמשלים להו בפירי ובמיני תרגומא כדאמרינן בפרק הישן לדברי ר' אליעזר שאומר ארבעה עשר סעודות חייב אדם לאכול בסוכות במאי משלים להו ומהדרינן במיני תרגומא היינו פירות ואע"ג דרבא פליג עליה בפרק בתרא דיומא ואמר דפירי לא בעו סוכה מסקנא דההיא שמעתא לאו כרבא אתיא

ולפי זה הא דאקשינן ואמרינן אי לרבנן ט"ו הויין ואי לר' חידקא י"ו הויין משום דכיון דאורחייהו דאינשי שאין קובעין סעודה אלא על הפת ס"ל דאי בעי למיכל נהמא מחייבין למיתן ליה אבל אה"נ דאפילו במיני תרגומא בלבד יצא וכתב ר"ת ז"ל דנשים חייבות בשלש סעודות וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הן היו בנס וא"צ לכך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה דכלל זה הוא כל חיובי שבת: דקי"ח ע"א שבת נותנין לו מזון שלש סעודות אפשר דאפי' ר' עקיבא דאמר עשה שבתך חול מודה ביה דכיון דלא יהבינן לעני העובר ממקום למקום אלא מזון יום אחד לא דייקינן לצעורי בשבת: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון. פי' להכי יהבינן ליה מזון שתי סעודות אחת שאכל כאן ואחת שיאכל בלילה שמא לא ילין במקום ישראל ומשום הכי אקשינן מאי פרנסת לינה כלומר דהא קביל ליה ואין הכי נמי שאם לן בכאן אוכל אותה סעודה שנייה בלילה ולמחר כשיסע נותנין לו ככר בפונדיון וכי תימא אם כן היכי מקשינן וכי אזיל בריקן אזיל ואמאי מקשינן הכי טפי לר' חידקא מלרבנן וי"ל דכיון דאמרי' אליבא דרבי חידקא דאמרינן ליה האי דאיכא סעודה בהדך אוכלה משמע לן דאליביה אין דעתנו ליתן לו כלום כי אזיל דאם איתא למה אנן אומרים לו שיאכל את שלו אלא משמע שדעתנו לפטור אותו בלא כלום ומש"ה מקשינן הך קושיא לר' חידקא ולא פרכינן לה לרבנן וא"ה מתרצינן דמלינן ליה סעודה ואפי' הכי אין נותנין לו עכשיו כיון שא"צ שאין עני רשאי ליטול אלא בשעת מחסורו ואפשר שהטעם מפני גזל עניים דשמא באותה שעה לא יהא מצוי לעניים אחרים ומשום הכי שקלינן מיניה השתא בהלוואה ובתר הכי יהבינן ליה: כגון דאיכא סעודה בהדיה. ואם תאמר ומאי פסקא דאיכא סעודה בהדיה ותו לא לימא דנותנין לו מזון שתי סעודות ונוקמה כגון דאיכא שתי סעודות בהדיה י"ל דמסתמא איכא חדא סעודה בהדיה ותו לא שהרי במקום שבא ממנו נתנו לו מזון שתי סעודו' דל חדא לאכלה בצפרא פש בהדי' חדא: ע"ב אלא אימא חמש בעילות בעלתי ושניתי. בירושלמי מפרשינן ליה בגוונא אחריתי דיבמתו היתה ולפיכך לא היה בא עליה אלא להוליד בנים בלבד ואמרינן נמי דדרך סדין בעל שלא ליהנות ממנה

קי"ט ע"א זבנה בתליסר עליתא דדינרי כתב רש"י ז"ל דגוזמא בעלמא קאמר כלומר ממון מרובה וכן מאי דאמרי' בפ' גיד הנשה תליסר גמלי ספקי טרפתא גוזמא בעלמא ומיהו בפ' יש נוחלין משמע דהאי מניינא דעליתא דינרי דוקא הוא דאמר גבי בנו של יוסף בן יועזר דאשכח מרגנית' ואמר' לי' דביתהו זיל אמטייה לגזברי דבי מדרשא ואמר ליה לשמשיה אינהו כו' אזיל לגבייהו שמוה ניהליה בתליסר עליתי דדינרי אמרי ליה שית אמרי ליה שבע יהו מוקדשי' לשמים וכתבי אפנקסייהו אביו הכניס שית בנו הכניס שבע וכתב ר"ת ז"ל דאפשר דעליתא הוא כלי קטן מלשון עלת נפקא בכד דאמרינן בפרק כיצד מערבין והוא הכלי שבו דולין יין מן החבית

דק"כ ע"א מתני' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. כ' הר' ישעיה מטראנה ז"ל דהנך אחרים דבאים להציל אפי' כמה ואפי' בכלים הרבה דדוקא לבעל הבית הוא דחיישינן דילמא אתי לכבויי אבל לאחרים ליכא למיחש שהרי הדליקה גורמת להם שיכולים לזכות מן ההפקר דאלו הוי הכל לבעל הבית וכן נמי אנשברה לו חבית בראש גגו שיכול לומר לאחרים בואו והצילו לכם מצילים הם אפילו בכלים הרבה וכ"ת תינח בדליקה דלא אתו לכבויי מטעמא דכתיבנא אבל בנשברה לו חבית בראש גגו וליחוש דאי שרית להו אתי לאייתויי כולהו כלים דרך רשות הרבים י"ל דכי חיישינן להכי היינו מתוך שאדם בהול על ממונו אבל מי שזוכה מן ההפקר שאינו ממונו ליכא למיחש להכי. ומיהו אההיא דשכח פת בתנור דאמרי' בה נמי דאומר לאחרים בואו והצילו לכם שלש סעודות דוקא הוא דשרי' להו וכשאין להם מה שיאכלו בלבד ומן הטעם שכתבתי למעלה:

גמרא פרס טליתא וקיפל והניח. כלומר שהביא כלים וקיפל טליתו עליהם ואסיקנא דכבא להציל דמי כיון שלא הוציא כל אחד בפני עצמו. ומכאן הקשו בתוספות לדברי רש"י ז"ל שפירש פ"ק דמכילתין הא דאמרינן הנהו תרי תלמידי חד מציל בחד מנא וחד מציל בארבע וחמש מני ובפלוגתא דר' אבא בר זבדא ורב הונא ופירש"י ז"ל שהיה מקפיל ארבעה וחמשה כלים ומניחן בתוך כלי אחד ומוציאן. ואמרינן דמהא הויא תיובתא דהא אסיקנא הכא דכבא להציל דמיא ואפי' לר' הונא שרי. ולפי' פי' הם ז"ל שהוא מציל מזון הרבה בכלים מוחלקים ומוציא וחוזר ומוציא ובאותה חצר כר' אבא בר זבדא. אבל הרמב"ן ז"ל פי' פירס טליתו והביא כלים ושפכן לתוך טליתו ולא שהיה מוציא הכלים מקופלים בתוך טליתו ומשום דרב הונא אוסר בכלים מקופלים והתיר במציל ואפילו הרבה שאל רב הונא בריה דרב יהושע במביא כלים ושפכן לתוך טליתו ומקפיל מאי משום דהא דמייא למציל בהדיא לפי שאינו מוציא אלא בכלי אחד ודמיא נמי למקפל ומביא שמוציא אוכלין הרבה ומקפל כל האוכלין לתוך טליתו:

מהפקירא קא זכו. פרש"י ז"ל דהא אמר להו בואו והצילו לכם. ואין צריך לכך דאפילו לא אמר להו הכי כיון שהוא אינו רשאי להציל הרי הוא מופקר לכל מידי דהוה אמציל מזוטו של יום ומשלוליתו של נהר והא דנקט ואומר להם לרבותא נקטיה שאע"פ שאמר להם כן על דעת שיצילו לו ולא יעכבו לעצמם שרי:

רבי יוסי אומר י"ח כלים טעמיה דר' יוסי דאמר דוקא הני אבל טפי לא לפי שאין דרך בני אדם ללבוש יותר מאלו ואי לביש טפי ונפיק בהו לרשות הרבים הוי משוי הלכך משום דאיכא למיחש דילמא אדמטריד נפיק בהן לרשות הרבים לא שרי ביה טפי ואפשר דע"כ לא פליגי רבנן עליה משום דכיון דאינו מציל אלא ברשות היחיד לא חיישינן להכי אבל היכא דנפיק בהו לרשות הרבים מזיד דאסור משום משוי ולפי זה אסור לצאת לרה"ר במלבושין הרבה שאין דרך לישא אותן כאחד:

טלית שאחז בה האור מצד א' נותן עליה מים מצד אחר לא כתבה אלפסי ז"ל בהלכותיו והביא ברייתא דקתני טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה משמע דס"ל דלא קי"ל כרב יהודה תמה הוא דהא אוקימנא בגמרא הא דרב יהודה כר"ש בן ננס דקיימא לן כוותיה. ואפשר שהרב ז"ל שמדמי לה לההיא דתנן בפרק כירה גבי נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה דסבי' התם מעיקרא דדוקא כר' יוסי אתא אכל רבנן שרו כי היכי דשרו אגורם כבוי ורב אשי דחי לה התם ואמר דבההיא אפילו רבנן מודו מתני שהוא מקרב כבוי והוי טפי מגורם כבוי ולפי דעת הרב אלפסי ז"ל דרב יהודה ס"ל אליבא דר' שמעון בן ננס דכי היכי דשרי' בגורם כבוי שרי' נמי במקרב כבוי כדהוה ס"ד מעיקרא בסוף פ' כירה ומש"ה שרי' ליתן עלי' מים מצד האחר אע"פ שהוא מקרב את הכבוי אבל לדידן דקיי"ל כרב אשי דאע"ג דגורם שרי מקרב אסור לא קיי"ל כרב יהודה דכי האי גוונא נמי מקרב כבוי מיקרי