ריטב”א על שבת עט

גסה אבל עור בהמה דקה לא קשיא עליה דהא תנן בפרקין פורסין עור גדי ע"ג שידה תיבה ומגדל מפני שהוא מחרך לפיכך נראה דברי הרמב"ן ז"ל שפי' דעור מותר לטלטלו דהיינו שלחין דחזי למזגא עליה ובשר אסור לדברי רבי ישמעאל משום דלא חזי עד לאורתא ולדברי' קאמרי' ליה והכי קאמרינן להו לא נטלטל עור בבשרו וכדאמרינן מטלטלין כנונא אגב קטמיה שפירושו כנונא בקטמיה כלומר אע"ג דאית ביה קטמה והכי נמי עור אע"ג דאית ביה בשר ואמרינן מי דמי התם הוא שהתיק נעשה בסיס לספר ונעשה היתר כמותו אבל העור משמש את הבשר ונעשה כמותו לאסור הבסיס לעולם כדין הדבר שהוא נעשה לו בסיס זהו פירושו ז"ל ואינו מחוור לי שאפי' ת"ל דעור בהמה דקה נמי חזי למיזגא עליה ולאשתמושי ביה ומש"ה שרי לטלטולי ה"מ היכא שהופשט לגמרי אבל לר"ש שאינו מתיר להפשיטו אלא עד החזה ודאי עור כה"ג לא חזי לאשתמושי ביה למידי וכיון שכן היכי קאמרי ליה רבנן לרבי ישמעאל לא נטלטל עור אגב בשר לפיכך נ"ל כפרש"י ז"ל אבל לא כדבריו לגמרי דעור כה"ג אסור לטלטלו משום דלא חזי למידי והכי קאמרי ליה רבנן לרבי ישמעאל כשם שמצילין חיק הספר עם הספר כך ראוי משום כבוד קדשי שמים שנטלטל עור אע"פ שאינו ראוי בעודו מחובר אגב בשר ורבי ישמעאל מהדר להו דאי בשר הוה שרי לטלטולי הכי נמי אבל בבשר גופיה פליגנא עלייהו או אפשר כמו שפי' אחרים דרבי ישמעאל בבשר גופיה מיירי דשרי משום כבוד קדשי שמים אבל בעור הוא דפליג ואמר דלא דמי לתיק הספר עם הספר דספר מצד עצמו חזי לטלטולי מה שאין כן בבשר דבשר עצמו לא חזי למידי והיינו אם נקל בו לטלטלו משום קדשי שמים אבל לטלטל אף העור אגבי' לא

דקי"ו ע"א לעולם כדאמרי' מעיקר' ודקשי' לך הכ' טלטול והכא מלאכה וא"ת עד השתא בטלטול בלחוד לא אשכחן טעמייהו דרבנן מאי קא מהדרי ליה לר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וכיון שכן השתא דמוסיפין דמלאכה נמי שרו היכי לית להו טעמייהו טפי שפיר אדרבה איפכא מסתברא י"ל דלרבנן אין מוציאין את האמורין עד שיפשוט את כולו הילכך אתי טעמייהו שפיר דכי היכי דבתיק הספר שיש בתוכו מעות נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר הכא נמי בהפשט' זו יש כאן צורך גבוה וצורך הדיוט נאסר:

ותרווייהו אליבא דרבי אליעזר פי' משום הכי מוקי לתרווייהו אליבא דרבי אליעזר ולא מוקי לה תרווייהו אליבא דב"ה משום דלא סבירא לן שיהא בן בתירא מתיר בלא לחי כלל והא אתי לאחלופי ברשות הרבים:

ועוד לרבנן נציל בתוכו אוכלין ומשקין. פי' לאו כדרך שהוא מציל כתבי הקדש מצילין אפי' למבוי שאינו משותף ואלו אוכלין אינו מציל אלא במשותף דומיא דחצר מעורבת אלא ה"ק כיון דמבוי הראוי לשתוף מוקמינן ליה אהדרינהו ותני סיפא גבי הצלת אוכלין לחצר המעורבת לפלוג ולתני בהאי מבוי גופיה כתבי הקדש בלא שתוף ואוכלין ומשקין בשתוף וכן כולה סוגיא א"צ הכי קאמרינן כיון דמוקמת ליה במבוי גמור אלמא אתה מצריכו כל מבוי כלומר שיהא ג"כ משותף אפילו אוכלין ומשקין נציל לתוכו:

אמר ליה אביי לדידך נמי נציל בתוכו אוכלין ומשקין וא"ת וכיון דרבא גופיה הוא דאותיב הכי לרב חסדא היכי לא אזדהר בפירוקיה מהך פירכא גופה תירץ הרמב"ן ז"ל דס"ל לרבה דכל שאין לו אלא שתי מחיצות ושתי לחיים דמי לרשות הרבים ואפ"ה אביי לא ניחא ליה בהכי דכיון שיש לו כל תורת מבוי אפי' אוכלין ומשקין נמי מציל:

ע"ב אלא אמר רב אשי ג' מחיצות בלחי אחד זהו מבוי שאינו מפולש כו' ואפילו לרבי אליעזר דאמר בעינן שתי לחיים כו'. פרש"י ז"ל דתרוויי' כר' אליעזר וכן פי' הר"ז הלוי ז"ל ולפי' פסק כבן בתירא דכיון דרבנן דבעו לגבי אוכלין שלש מחיצות ושתי לחיים כרבי אליעזר א"ה בכתבי הקדש הקלו להתיר אפילו בלחי א' אף אנו נאמר דכיון דקיימא לן כב"ה דאפילו אוכלין מצילין למבוי שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד לגבי כתבי הקדש נקל יותר להציל אפי' בשאין לו אלא שלש מחיצות בלבד בלא לחי ולא נהירא דאי הכי הוה ליה לרב אשי לפרושי ולמימר ותרוייהו אליבא דר"א אלא ודאי רב אשי כב"ה מוקי לה אלא כי היכי דלא תקשי לן אי הכי נציל לתוכו אפי' אוכלין ומשקין קאמר דבהא אפי' לר"א מודה ומשום דבעי למניי' אפילו לר"א לא מצי למתני דניצל לתוכו אוכלין ומשקין ולפ"ז קיי"ל כת"ק דמתני' וכן פסק ר"ח ז"ל והרב אלפסי ז"ל:

הציל פת נקיה אין מצילין פת הדראה כתבו בתוס' דמהא שמעינן דבי"ט מי שיש לו פת נקיה אסור לאפות פת הדראה והרשב"א ז"ל חולק בדבר דלא דמי דהכא גבי הצלה אסרו אפילו דברים המותרים משום דאי שריא ליה אתי לכבויי אבל י"ט אף פת הדראה אופה ואינו נמנע:

אכל לא משבת וי"ה מהא משמע דמיום הכפורים למוצאי יה"ך מציל דאם איתא דאפי' ביה"ך אינו מציל צריכא למימר דמשבת ליה"ך אינו מציל והיינו טעמא דשרי מפני עגמת נפש מידי דהוה אקניבת ירק דשרינן מן המנחה ולמעלה והכי איתא בהדיא בירושלמי דגרסינן התם ביוה"ך מאי אית לן על דעתיה דרבנן לא יציל כלום כל עמא מודו שמצילין מזון סעודה א' מפני הסכנה

שכח פת בתנור וקדש היום מצילין מזון ג' סעודות. פי' דוקא בשאין לו מה יאכל דהא רדיית הפת שבות היא וכדאי' בפ"ק וכשהתירו כאן דוקא מפני כבוד השבת התירו ודוקא ע"י שנוי כדאמרי' כל כמה דאפשר לשנויי משנינן הילכך דוקא בשאין לו מה יאכל וכן נמי הא דאמרינן בואו והצילו בשאין להם מה יאכלו הא לאו הכי לא שרינן: כל מלאכת עבודה יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה. משמע דמדכתיב מלאכת עבודה הוא דדייקינן הכי וכיון שכן קשיא תינח בי"ט דכתיבה ביה מלאכת עבודה אבל גבי שבת דכתיב ביה מלאכה סתם מנלן דהא לאו מלאכה נינהו ואיכא נוסחאי דגרסי והדתניא ביה שמואל כל מלאכה לא תעשו יצא תקיעת שופר כו' ולא דייקי דלישנא דכל מלאכה משמע רבוייא ולא מיעוטא לפי' תירץ הרמב"ן ז"ל דודאי דמקרא דמלאכת עבודה היא דנפקא לן וכ"ת תינח י"ט דכתיב ביה הכי אבל שבת מנלן היינו טעמא משום דבסדר בא אל פרעה כתיב גבי חג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש ובפ' כל הבכור כתיב בחג המצית לא תעשה מלאכה ולא כתיב כל כיון שלא הזכיר באותה פרשה היתר מלאכת אוכל נפש אע"פ שהזכיר בסדר בא אל פרעה ובסדר אמור אל הכהנים כתיב בחג המצות כל מלאכת עבודה ומהאי קרא קא דייק תנא דבי שמואל דהאי מלאכת עבידה לא אצטריך להתיר מלאכת אוכל נפש שכבר התירו בפ' בא אל פרעה וכיון שכן בסדר אמור אל הכהנים ליכתוב מלאכה ולא ליכתוב כל ולא ליכתוב נמי עבודה וכדכתי' בפ' כל הבכור א"ו להתיר תקיעת שופר אתא וכיון שכן למדנו שתקיעת שופר ורדיית הפת אינן בכלל כל מלאכה דאם איתא כיון שתקיעת שופר אינה אסורה בי"ט כדדייקינן ממלאכת עבודה בסדר בא אל פרעה דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש היה לו לפרוט גם כן שמה שאינו מלאכת עבודה כגון תקיעת שופר שרי אלא ודאי האי קרא גלי לן דתקיעת שופר בכלל כל מלאכה ליתיה הילכך אפי' בשבת נמי' דכתיב ביה כל מלאכה שרי וכ"ת ליכתוב קרא שריותא דמלאכת עבודה גבי שבת ואנא אמינא דק"ו לי"ט י"ל דמלאכת עבודה נמי משמע שריותא דאוכל נפש ומש"ה לא כתביה גבי שבת שאם לא תאמר כן למדנו היתר אוכל נפש בחג המצות דכתיב ביה בהדיא אך אשר יאכל לכל נפש אבל בשאר מועדות כולהו מנלן א"ו מדכתיב בכולהו מלאכת עבודה ילפינן שריותא נמי דאוכל נפש ומש"ה לא כתביה גבי שבת: רבי זירא בצע לכולא שרותיה. פרש"י ז"ל חתיכה גדולה שיש בה די לכל שירותיה. ואף במסכת ברכות פי' כך והקשה הרשב"א ז"ל דאדרבה כל כה"ג עין יפה מקרי וכדאמרינן התם ב"ה בוצע כדי שיבצע בעין יפה והיכי קרי ליה הכא רעבתנותא ועוד זה מענין שמעתינו לפי' פי' דבצע על כל הככרות קאמר ומשום דקאמרי דנקיט תרתי ובצע חדא קאמר דר' זירא בצע אכולהו ככרות דמנחי קמיה ומשום הכי קאמר