ריטב”א על שבת ח

סיפא אתאן לדברי תורה כתב בספר המאור דאע"ג דאין מפסיקין דרישא בדאיכא שהות וכדכתיבנא לעיל האי אין מפסיקין דאתאן לדברי תורה אפילו בשאין שהות קאמר דלדברי תורה אין מפסיקין כלל ועוקרין את התפלה לגמרי שהיו עושין בעבור שנה שהיו עוקרין את הכל מפני חשוב העיבור ודוקא בחברים כגון רשב"י והיינו דקאמר ר"י לא שנו אלא כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ואי בדאיכא שהות כגון אנו למה מפסיקין וכי אסור לעסוק בתורה קודם שיתפלל א"ו כדכתיבנא: כגון רשב"י והא דאמרינן לקמן בפ' במה מדליקין עליה דרשב"י כי הוה יתיב במערתא דכי מטי עידן צלויי לביש ומיכסו ומצלו ההוא מצלו היינו לק"ש: כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה והא דאמרינן דקרי ר' זירא עליה דר' ירמיה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה כגון שלא היתה עוברת אי נמי באותו זמן היתה תורתו אומנותו

ע"ב אמר אביי היא היא פי' אע"ג דסבר אביי דלא גזרינן גזירה לגזירה דהא איהו גופיה מקשה בפ"ק דיום טוב היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה הכא בהוצאה מתוך שהוא קלה בעיני כל אדם שברשות היחיד מותר לפנות חפצים מזוית לזוית ס"ל לאביי דמחמרינן בה וגזרינן בה גזירה לגזירה וכל מאי דשקלינן וטרינן בשמעתא למימר דגזרינן גזירה לגזירה בהוצאה היא: רבא אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה וקיימא לן הכי וא"ת אם כן למאי איצטרכי' למימר לקמן גבי יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשיכה דטעמא משום דכיון דחייב אדם למשמש בהן מדכר דכיר להו תיפוק לי דאפילו היוצא בשבת בתפילין פטור הוא כדאמרינן לקמן בפרק במה אשה יוצאה וכיון דהיא גופא גזירה לית לן למגזר אליבא דרבא ערב שבת אטו שבת י"ל דשני תפילין דכיון דדרך מלבוש הוא ואין אדם פושט עצמו בחוץ אי לאו טעמא דמשמוש הוה ליה ערב ושבת כולה חדא גזירה ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ' במה אשה דכל שאסור לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר ואפילו בדברים שאם יצא בהם לרשות הרבים פטור שאינו אלא מדרבנן וטעמא דמילתא משום דכיון שהן תכשיטין ואין דרך לפושטן הוה ליה חצר ורה"ר כולה חדא גזירה ואליבא דרב' צריכים לפרושי דכי תנן במתני' שמא ישכח ויצא לא משכח' המחט חיישינן דאפילו שכחה ליכא איסורא דאוריי' דהא אמרינן בסוף פרק הרגל הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה ואי גזרינן ערב שבת אטו שבת הויא ליה גזירה לגזירה אלא שמא ישכח שהוא שבת קאמר מתוך שהוא יוצא במחטו כדרכו בחול וא"ת תינח הכא אבל לקמן דאמרינן בתפילין שמתוך שממשמש בהן מדכר דכר היכי אתי שפיר לרבא דאדרבה המשמוש גורם שכחת שבת שהרי רואה את עצמו כענין שהוא עומד בחול י"ל דכיון שהוא חייב למשמש בהן בכל שעה מפני קבלת עול מלכות שמים זה יגרום לו שיזכור את יום השבת לקדשו

מאי גת כו' אלא לאו כרמלית פירוש ואע"פ דאין כרמלית בכלים וכמו שפירש"י ז"ל גבי קונה דאמרינן פחות מכאן מטלטלין גת שני דכיון דמחובר לקרקע אין תורת כלי עליו: ולענין הלכה קיימא לן כרבא הלכך עומד אדם בכרמלית ומטלטל ברשות היחיד או ברשות הרבים וכן נמי עומד ברשות היחיד או ברשות הרבים ומטלטל בכרמלית וכן נמי הא דתנן לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים או ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד מוקמינן לה בפרק בתרא דעירובין אמר רב יוסף בחפצים הצריכים לו ודברי הכל כלומר דאפילו רבנן דפליגי עליה דר' מאיר התם ואמרי עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים או ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד בחפצים הצריכים לו מודו דאסור דמתוך שהן צריכים לו יבא למשכן אצלו וקיימא לן כרבנן מדאמרינן התם אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר ונמצא פסקן של דברים דעומד אדם ברשות היחיד ושותה ברשות הרבים אי נמי איפכא כל ששותה בחפצים שאינן צריכים לו אבל שותה בחפצים שהן צריכין לו אסור אא"כ הכניס ראשו ורובו והני מילי מרשות היחיד לרשות הרבים או איפכא אבל מאחד מן הרשויות לכרמלית או מכרמלית לאחד מהן שותה אע"פ שלא הכניס ראשו ורובו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות שבת אבל בתוס' מפרשי' דכי קאמרינן התם בחפצים הצריכים לו ודברי הכל טעמא קא יהיב דבחפצים הצריכים לו כ"ע מודו דלא יעמוד ברשות היחיד ויטלטל ברה"ר או איפכא והכא חפצים הצריכים לו נינהו שהוא צריך לשתות ולפי זה לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברה"י א"נ איפכא אפילו שותה בכלים שאין צריכים לו: לא נצרכה אלא לבו ביום פי' אבל בזב על שתי ראיות אפי' בו ביום חייב משום דמיבעי ליה למבדקיה דקיימא לן שהזב מטמא בראיות כבימים

דף י"ב ע"א אמר רב הונא הלכה מולל וזורק וזהו כבודו אפילו בחול פי' לא למימרא דר"ה סבר דאסור להרוג המאכולת בשבת אלא הכי קאמר אמר רב הונא בהני תרי תנאי דפליגי קיימא לן כמאן דמיקל וטפי נמי הוה יכול למישרי דהיינו הריגה אלא דזהו כבודו ואפילו בחול הלכך אע"ג דהכינה שרייא משום כבודו אית ליה למקטעי והני תרי תנאי דחד אמר מולל וזורק וחד אמר נוטל וזורק כרבי אליעזר ס"ל אלא דמר גזר מלילה אטו הריגה ומר לא גזר ור' אליעזר כבית שמאי ס"ל דאמר אין הורגין ור' אליעזר שמותי הוא ופירשו תלמידי בית שמאי כדמוכח בהדיא בירושלמי פרק קמא דביצה דאע"ג דר' אליעזר תלמידו של ר' יוחנן בן זכאי הוה ורבן יוחנן תלמידו של הלל וכדאיתא בפרק יש נוחלין שמא חזר ושמש את שמאי או אחד מתלמידיו או שחזר ונמנה עמהם הלכך אנן לא קיימא לן כר' אליעזר ולא כהני תרי תנאי אלא כב"ה דשרו והיינו דרבה ורב ששת מקטעי ליה ורב נחמן נמי מפקד להו לבנתיה דליקטלינהו וכל הני עובדי בשבת הוו והכי מוכח בירושלמי והא מאכולת דשרו רבנן כנה היא דבכנה פליגי רבנן עליה דר' אליעזר משום דילפי מאילים דפרים ורבים אף כל דפרה ורבה וכנה אינה פרה ורבה אבל פרעוש כיון דפרה ורבה אפילו רבנן מודו דאסור להרוג כדאיתא בפרק שמונה שרצים ומהו פרעוש ומהו כנה יש מי שאומרים דכנה היינו שחורה הקופצת לצאת מן העפר והך היא דשריא להרוג אבל פרעוש היינו כנה הרוחש' דאסורה להרוג לרבנן ואינו נראה לר"ת זכרונו לברכה מדאמר אף כי אנוש רימה אלו כנים שבראש ובפ"ב דנדה נמי אמרינן שלח לים משרוקיתא מקטלא כלמי וכלמי תרגום של כינים אלמא כנים לאו היינו השחורה הקופצת דההיא אין דרכה להיות בראש אלא ודאי כנה דשריא היינו הרוחשת ופרעוש דאסירא היינו הקופצת וא"ת ואותה הקופצת למה היא אסורה והרי מן העפר היא נעשית ואינה פרה ורבה י"ל דכי בעינן פרה ורבה י"ל הני מילי למעוטי רמשים שהוייתן מן העיפשים ככנה וכיוצא בה כל שמת הוה מן העפר חיות יש בו כאלו פרה ורבה מזכר ונקבה וההורגו חייב וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מהלכות שבת ולפ"ז הא דאמרינן התם בפרק שמונה שרצים והרי פרעוש פרה ורבה אבל שחורה זו הקופצת הנקראת בערבי אלבר ע"ת כיון שאינה פרה ורבה לכתחילה מותר בין לצוד בין להרוג דבכלל מאכולת הם ולזה הסכים הרשב"א ז"ל ולפי דעתי שזו קולא יתירא: ע"ב לא ישב אדם על גבי מטה כתבו בתוספות דהיינו דוקא כשהחולה שוכב בנמוך כדי שלא ישב יותר גבוה ממראשותיו של חולה: רבי ישמעאל קרא והטה וא"ת והא אמרינן בפ"ק דחולין בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן י"ל דשאני הכא שהוא פשע שעבר על דעת חבירו

לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ואיבעית אימא הא והא בשמש קבוע כו' איבעיא להו שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי זו היא גירסת רש"י ז"ל אבל הרב אלפסי