ריטב”א על שבת עח

פרק ששה עשר כל כתבי

מתני' כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה. פי' אבל לא דבר אחר דאי שרית ליה לכבויי כדאיתא בגמ' ותי' בתוס' בשם ר"ת ז"ל דדוק' בשהדליק' באותה חצר הוא דאיכ' למגזר דילמ' אתי לכבויי אבל בחצר אחרת כל כמה דבעי מציל דהואיל ואין הדליקה שם ליכא למיחש לכבויי והרב בעל התרומה ז"ל הוסיף ואמר דדוקא לחצר ולמבוי שאינן מקורין וסמוכין לרשות הרבים הוא שאין מצילין אלא מה שמנו חכמים משום דאתי לאחלופי ברשות הרבים אבל אם היה בית חבירו סמוך לביתו וערבו כל כמה דבעי מציל. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דהא מה שאמרו חכמים שאין מצילין כל דבר מפני הדליקה משום חשש כבוי נגעו בה וכיון שכן לא שנא מציל לחצר ולמבוי ולא שנא מציל לבית חבירו ועוד דהא אפי' לשמא יוציא לרשות הרבים איכא למגזר בבית חבירו דהא תלמוד נשברה לו חבית בראש גגו אמרינן ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט ואפי' מן הבית ומן הגג עצמו אסור משום גזירה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים אלמא בגג ובית נמי מיחלף ברשות הרבים. מצילין מפני הדליקה משמע דוקא להציל מפניה אבל לכבות את הדליקה אסור אבל בירושלמי אמרו שאם אינו יכול להציל אלא לכבויי יציל לרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואע"ג דמכל מקום איסורא דרבנן מיהא איכא אין לך דבר של שבות שעומד בפני כתבי הקדש

גמ' מאי לאו קורין בהן נביא שאין קורין בהן כתבי איידי רבעי למימר מאי לאו דהאי אע"פ שכתובין בכל לשון אמצילין קאי נקט לפרושי רישא דמתני'. ולענין הלכה בפלוגתייהו דרב הונא ורב חסדא כ' הרב אלפסי ז"ל דקיימא לן כרב הונא משום דהוא רביה דרב חסדא וכתב הר"ז הלוי ז"ל דהאידנא דבציר לבה ותרגום והלכות נתנו לקרות בהן וראיה לדברי מדאמרי' בפרק הניזקין דר' יוחנן הוה מעיין בספרא דאגדתא בשבת ומסקי' התם דשרי משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ומן הטעם הזה ג"כ נהגו לכתוב ברכו' הילכך מצילין אותן מפני הדליק' ואף הרמב"ן ז"ל הודה לו והביא ראי' מדאמרי' בפ"י דמס' סופרי' ד"ח כדרבונות כולם נתנו מרועה א' ורועה א' אמרן וכולן מצילין אותן מפני הדליקה וספר' דאגדתא אע"פ שלא נתנו ליכתב מצילין מפני הדליקה מה טעם עת לעשות לה' הפרו תורתך ע"כ וזה שכ' הר' אלפסי ז"ל דתרגום אין מצילין אותו לא לתרגום דילן דהוא תרגום אונקלוס ויהונתן נתכוון אלא לשון תרגום בעלמא שאע"פ שהפרו תורות לכתוב הכל לא התירו לכתוב ספרי הקדש אלא בלשון הקדש אבל לא בלעגי שפה ובלשון אחרת הפרו תורתך איכא עת לעשות ליכא והברייתא שהביא מכותבי ברכות ללמד על כותבי קמיעות כתבה או על כותבי ברכות שלא לצורך כמו שכותבין פסוקי דרחמי ואין ספק שהוא אסור והן כשורפי תור' אלו דבריו ז"ל בספר המלחמות. ותמהני עליהם דכיון דמשום עת לעשות הוצרך לכתוב תרגומו של יונתן ן' עוזיאל למה לא יהא מותר ג"כ תרגום של לשון אחר שכתבו א' מן החכמים דהא אידי ואידי מדינא לא ניתן ליכתב ואי משום עת לעשות לימא שרי' בתרווייהו נמי איכא למשרי והרי רבי' סעדיה ז"ל כתב הספר שלו בלשון ערבי ועוד למה אסר הרב ז"ל לכתוב פסוקי דרחמי לספר אפטרת ועוד דהא אסיקנא בפרק הנזקין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ומשמע דטעמא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך דדבר הלמד מעניינו הוא וכדאיתא התם ולמה נאסרו יותר לכתוב פסוקי דרחמי מלכתוב מגילה להתלמד בה איני רואה בהן מקו' לחלוק:

ע"ב מאי תני' דתני' אין בין ספרי' למגילה אלא שהן נכתבין בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית ובדיו זו היא גירסת רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דאלו דברים יש בין ספרים למגילה שהמגילה צריכה שתהא כתובה אשורית ובדיו אבל ספרים אפי' שכותבין בכל לשון ושלא בדיו כשרין ולפי זה בס"ת לא בעינן דיו וקשיא דהא אמרינן במסכת סופרים ספרים אין כותבין ע"ג דפתרא ולא על גבי נייר המחוק לא בשחור ולא בשחיר ולא בקומוס ולא בקנקנתום ועוד דתניא בפרק הבונה או שכתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו ומוקמינן לה בפרק הקומץ רבה בס"ת אלמא דיו בעינן ועוד דכתיבה דמגילה ילפינן התם בדוכתא ואמרינן מה"מ אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו וכל כתיבה דספרים ותפילין ומזוזות מהתם גמרינן אלמא בכולהו בעינן דיו לכך נראה דלא גרסינן מאי תניא דתניא אלא ה"ג אי תניא תניא כלומר דמצילין וברייתא היא ששונה בתוספתא בפרק זה ובתוס' טרחו לקיים את הגירסא ואמרינן דברייתא דקתני עד שתהא כתובה על ספר בדיו לאו למימר' דלגבי שאר הספרים לא בעינן דיו אלא לענין הצלה בלחוד תניא והכי קתני שאר ספרים כיון שיש בהם הזכרות אפילו כתובין בסם ובסקרא מצילין אותן ובמגילה עד שתהא כתובה אשורית ובדיו

בעא מיניה רב הונא בר חלובי מרב נחמן ס"ת שאין בו ללקוט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין אותו מפני הדליקה או אין מצילין. הקשה הרשב"א ז"ל אמאי לא פשטיה מדקתני ברייתא בהדי' ס"ת שבלה אם יש בו כדי ללקוט שמונים וחמש אותיות כפרש' ויהי בנסוע הארון מצילין פחות מכאן אין מצילין ועוד דמלישנ' דבעי משמע דאיהו הוה ידע לה לברייתא דהא נקט לישנא דברייתא ס"ת שאין בו ללקט כפרש' ויהי בנסוע הארון וי"ל דאההיא ברייתא קאי והלכתא קבעי מיניה כלו' אי אההיא בריית' (ברייתא) אי לא ומשום דקשיא ליה אידך דקתני תרגום שכתבו מקרא כי' מצילין אותן מפני הדליקה ואין צ"ל תרגום שבתוכה וכדקא פריך ליה מינה ואזיל ופשט ליה דאין מצילין ואי משום ההיא כי תני' ההיא להשלי': דקט"ז ע"ב רב אשי אמר לעולם כדאמרי' מעיקר' ושמואל דאמר כר' נחמיה פרש"י ז"ל כיון דשמואל יחידאה הוא הוא עצמו הנהיג במקומו כדברי חכמים א"נ מפסק סדרא שני שהיו קורין ודורשין בו וכל כי האי גוונא ליכא משום גזירת שטרי הדיוטות וכדתני' אבל שונין בהן ודורשין בהן נצרך לו פסוק א' מביא ויראה בו מתני' ומצילין תיק הספר עם הספר אע"פ שיש בו מעות וא"ת מאי איריא עם הספר דמשמע משום צורך כתבי הקדש אפי' אגב ככר א' ראוי נמי שרי לטלטולי דבר האסור דהא תנן כלכלה והאבן בתוכה והוא שמלאה פירות תי' הרמב"ן ז"ל אי משום טלטול אין הכי נמי אבל הכא הא קמ"ל שאע"פ למבוי שאסור להוציא שם מצילין דבר שאינו ראוי להצלה עם כתבי הקדש

רבנן בתרתי פליגי פליגי בטלטול ופליגי במלאכה כך היא הגירס' במקצת נוסחאות וה"פ דרבנן סברי דמותר לטלטלו אפילו לאחר הפשטת כולו ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אוסר לטלטל אע"פ שלא הפשיטו אלא עד החזה ואיכא נוסחי דלא גרסי רבנן אלא הכי גרסי בתרתי פליגי ואדרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא לחוד מהדר כולו ר' ישמעאל לא הפשט בלבד הוא אוסר אלא אפי' טלטול

והכי קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נטלטל עור אגב בשר פרש"י ז"ל דלרבנן בשר מותר לטלטלו משום כבוד שמים ועור אסור לטלטלו דלא חזיא ולא דמי לשלחין דאמרינן בפרק במה טומנין שמטלטלין אותן דהתם מיירי בעור בהמה גסה דחזי למשטח ולמזגא עליה ואפ"ה אמרי רבנן דכיון דבשר מותר לטלטלו עור נטלטל אגב בשר כשם שמטלטלין תיק הספר עם הספר ורבי ישמעאל מהדר להו דאי בשר הוא שרי לטלטולי אין הכי נמי שמטלטל אף אעור אגבו אבל בשר גופיה לרבי ישמעאל אסור לטלטלו דצורך הדיוט הוא הילכך אפי' היה העור מותר לטלטל מצד עצמו מחמת הבשר היה נאסר לפי שנעשה בסיס לדבר האסור וכל שכן שהעור נמי אסור לטלטלו וכדאמרי'. זה תורף פרש"י ז"ל ואינו מחוור דמה שכ' הוא ז"ל דאמרינן בשלחין דמטלטלין אותן דוקא עור בהמה