ריטב”א על שבת עו

הלכה כר"י ותו קשיא מדגרסינן בפ' יש בכור לנחלה גבי מנין לבכור שאחזו דם שמותר להקיז אותו כו' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה ופרכינן עלה הי ר"ש אי ר"ש דמתני' אטו עד השתא לא אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין ה"מ לעניין שבת מותר אלמא הלכה כר"ש בכולהו איסורי אלא ודאי הכא משום הכי מקשינן להדיא שבים דפסיק רישיה ולא ימות הוי דודאי מעקר ואפילו לר' נתן בעל הערוך ז"ל שהוא אומר דפסיק רישיה ולא ניחא ליה לא מודה ר' שמעון וכמו שנכתב לפנינו בס"ד איכא למימר דהני מילי לענין שבת משום דכתיב ביה מלאכת מחשבת אבל באיסורי דעלמא כל היכי דהוי פסיק רישיה אע"ג דלא ניחא ליה מודה ביה רב שמעון וראי' לדבר מדפרכינן בזבחים בפרק כל התדיר גבי מתנדב יין מזלפו על גבי האישים ופרכינן והא מכבה ואע"ג דהתם לא מכוין לכבוי ולא ניחא ליה אלמא בשאר איסורי כל היכא דהוי פסיק רישי' אע"ג דלא ניחא ליה אסיר ומשום הכי מקשינן הכא להדיא ומי שרי ובכי האי גוונא אפילו לר' שמעון אסור כיון דהוי פסיק רישיה וא"ה קס"ד מעיקרא למישרא הואיל וממילא הוא שלא אסרה תורה אלא כורת ונותק גיד או ביצים בידים ומסקי' דאפילו ממילא נמי אסור

דף קי"א ע"א כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביה"כ. כתבו בתוס' דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לא מצוה טובלין כדרכן ניחא דהא ר"י ב"ר יהודה לית לי' טביל בזמנה כדאיתא במסכת נדה ולקמן נמי בפרק כל כתבי הקדש ואפילו הכי קתני ברייתא הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר"י אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול כלומר ביום הכיפורים אלמא קודם המנחה מיהא טובל וטעמא דמילתא לפי שלא נאסר י"ה אלא ברחיצת תענוג אבל לצורך מותר וכדאמרינן שומרי פירות עוברים עד צואריהן במים ואמרינן נמי מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. למימרא דרב כר"ש ס"ל והא אמר רב שימי כו' קשיא טובא אטו משים דס"ל כר"ש בהא בכולהו מילי ר"ש סבר לה כוותיה. ואיכא למימר דגמרא גמירי לה דרב משים דאזיל במילי דשבת לקולא אמר בהא דהלכה כר"ש דאי מעקר מילתיה דאמר כל ישראל בני מלכים הם ודאי לא מסתברא כוותיה. ובפרק מפנין נמי מוקמי לה בשטה לא קיימא לן הכי הילכך ודאי לא קבע רב הכא הלכתא כוותיה אלא משום דמיקל בכולהו איסורי דשבת ומ"ה פרכי' הלכך כיון דלאוי בהדדי תליין אלא טעמא דאמרן נהי דקיימא לן כר"ש בדבר שאין מתכוין לא קיימא לן כוותיה במאי דאמר כל ישראל בני מלכים הם אלא מיהו באתרא דשכיח שמן ורד שרי כרב וכן פסק הרב אלפסי ז"ל אבל בעל הלכות גדולות ז"ל פסק כר"ש אף בזו שאמר דכל ישראל בני מלכים הם

האי מסוכיתא דנזייתא אסור להדוקי' ביומא טבא. פירש"י ז"ל בגד שכורכין בברזא של חבית אסור משום סחיטה כי ההיא דאמ' בפ' תולין לא ליהדק איניש ארד' אפומא דשישא דילמא אתו לידי סחיטה. אבל רב נתן בעל הערוך ז"ל כתב שאי אפשר שתהא הא מסוכיתא בדופנה של חביתא דאי הכי אע"ג דהוי פסיק רישיה כיון שאינו נהנה ביין הנסחט ממנה בכי האי גוונא לא מודה ר"ש אלא דוקא היכא דהוי פסיק רישי' וניחא ליה והביא ראייה מדאמרינן לעיל בפרק במה מדליקין מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים אלמא אע"ג שהוא לובש כלאים בודאי כיון שאינו מתכוין ולא ניחא ליה שרי ועוד הביא ראי' מדאמרי' לעיל בפרק הבונה גבי התולש עולשין מתוך שדהו אם ליפות את הקרקע בכל שהוא ופרכי' אטו כולהו לאו ליפות את הקרקע נינהו ומפרקינן לא צריכא דהא עביד בארעא דלאו דיליה אלמא היכא דלא קא מכוין ולא ניחא ליה אע"ג שהקרקע חתיכה כודאי מיתר ועוד הביא ראייה מדאמרינן בפרק אמר להם הממונה ר' יהודה אומר עששיות של ברזל היו מחמין לו מערב י"ה ומטילין לתוך הצונן בשביל שתפוג צינתן ומקשי והלא מצרף ופריק אביי אפילו תימא שהגיעו לצירוף דבר שאין מתכוין מותר והא התם דודאי מצרף כיון שאינו מתכוין לצירוף ואינו נהנה בצירופו שרי. ועוד ראייה מדאמרינן בפרק לולב הגזול גבי הדס שהיו מרובין עליו דאסור למעטן בי"ט ואי אית ליה הושענא אחריתי שרי אלמא אע"פ שהמלאכה נעשית בודאי כיון שאין נהנה באותה מלאכה שרי לפיכך פרש"י ז"ל דהאי מסוכיתא דזיאתא היינו סתימת הנקב של מעלה דומיא ההיא דאמרינן בפרק תולין לא ליהדיק איניש אודרא אפומא דשישא ומפני שהמשקין נסחטין לתוך הכלי אסור שהוא נהנה בסחיטתו אסור אבל ברזי הדפנות שאינו נהנה בסחיטתי' שרי להדוקינהו. ואין אלו ראיות דלעולם כל היכא דהוי פסיק רישיה אע"ג דלא ניחא ליה אסור וההיא דמוכר כסות היינו טעמא לפי שלא אסרה תורה אלא מלבוש שסתמו להנאה אבל כל שאין לו הנאה ממנו אינו מלבוש אלא משוי בעלמא ומשום ה"ט נמי אמרינן דנמטא גמדא דנרש שריא וכן זו שאמרו בפרק הבונה לא צריכא דקא עביד בארעי דלאו דיליה אינה ראייה דהיינו טעמא דפטור מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה שהרי זה תולש עולשין אין צריך ליפוי הקרקע ומ"ה כל היכא דליכא שיעורא פטור עליה אבל לענין היתר אין לנו וכן זו שאמר אביי בפרק אמר להם הממונה אפילו תימא שהגיעו לצירוף דבר שאין מתכוין מותר אינה ראיה דההיא אביי אמרה מקמי דגמרא רבא דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומן הדין אקשינן עלה התם מן ההיא דמילה בצרעת דאתמר נמי מקמי הכי כדאיתא בפרק ר' אליעזר דמילה ובתר הכי מסקינן התם דהואיל וצירוף מדרבנן שרי וכדאיתא התם וכן זו שאמרו בפרק לולב הגזול דהיכא דאית ליה הושענא אחריתי שרי למעט ענבי ההדס היינו טעמא לפי שאין מיעוט ענביו תיקון אלא למי שרוצה לצאת בו אבל מאן דאית ליה הושענא אחריתי אין זה תיקון אצלו כלל אלא הרי הוא כממעט ענבי ההדס בפסח שהדבר נראה פשוט שהוא מותר ולפיכך כיון שראיות הללו אינן אפשר לפרש הך מסוכיתא בזיאתא שהיא ברזא שבדופן החבית אלא שעדיין קשה לפי שהסחיטה זו אינה אב מלאכה אלא תולדה היא כגון מפרק שהיא תולדה דדש ובודאי דלא דמי לדש אלא היכא שהוא צריך למשקה שנסחט ממנה דהיכא דאינו צריך לו לא דמי לדש כלל ואמאי מחייב היה ליה כסוחט כבשין דאמרינן בפ' חבית דלענין מותר וכ"ת הרי מצינו אסור סחיטה אע"פ שאינו צריך למשקין הנסחטין דאמרי' לקמן בפ' ואלו קשרים ליעבד זימנין דמתוסן מאני מיא ואתי לידי סחיטה ובפרק חבית נמי תנן גבי אלונתית ולא יביאם לידו ומפרש בגמרא משום סחיטה וכן בפרק י"ט שחל גבי טבילת כלים מכל הני לא אירייא שכבר פי' ר"ת ז"ל דתרי גוונא סחיטה נינהו חד תולדה דמלבן וחד תולדה דדש ההיא דהוי תולדה דמלבן היינו דוקא בבגד שהוא מתלבן ובמשקין שהם מלבנין ואפשר שאף היין מלבן כדאמרינן התם לאכלה ולא למשקה ולא לכביסה וההוא דהוי חולדה דדש איתיה בכולהו משקין ובלבד שיהא צריך למשקין הנסחטין דומיא דהך והך מסוכיתא משום סחיטה דמלבן אין בה שאפילו תמצא לומר שהיין מלבן וכדכתיבנא מ"מ אין המסוכיתא מתלבנת שאין דרך ליבון בכך ומשום סחיטה שהוא תולדה דדש נמי ליכא שהרי אינו צריך למשקין הנסחטין דומיא דהך וכיון שכן אמאי אסור להדקה. י"ל דאין הכי נמי דמדאורייתא לא מיחסר אלא מיהו כיון דלא סחיט אמשקין שדרך סחיטה בהן מיתסר מדרבנן

פרק ט"ו ואלו קשרים

ע"ב בעא מינה רב אחדבוי בר אמי עניבה לר"מ מהו. תמי' מילתא אמאי לא פשיט ליה מדתניא לקמן חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו א"א עונבו וההיא ר"מ היא מדפרכי' מיניה בפ"ק דפסחים לרבנן דר"י דהיינו ר"מ: