ריטב”א על שבת ו

בפירושיו ואחרים כתבו דאפילו בדבר המסויים איכא לאוקימי וכגון שאינו רחב ארבעה וקאי בכרמלית דנהי דאי קאי כי האי גוונא ברשות הרבים מקום פטור הוא בכרמלית מצא מין את מינו ונעור כדאמרינן בפ"ק דעירובין

ע"ב אם חקק בו ארבעה על ארבעה והשלימו לעשרה מותר לטלטל בכולו. הקשה ריב"א ז"ל אמאי לא בעי מחיצות תוך שפת החקק בפחות משלשה כדאמרינן בפ"ק דסיכה לענין סוכה שאינה גבוה' וחקק בה כדי להשלים שאם יש משפת החקק ולכותל שלשה טפחים פסולה ותירץ דשאני סוכה דבעינן שיהיו מחיצות סמוכות לסכך דדפנות ילפינן מהתם מבסכת בסוכת בסוכות הלכך בעי' פחות משלשה כדי שיהיו סמוכות לסכך שכנגד החקק אבל לענין שבת לא בעינן מחיצות אלא כדי שלא יהיו רבים בוקעים שם וכיון שחקק זה מחיצות עשרה מקיפות אותו מבחוץ לא חיישינן אם הם סמוכות לחקק או מרוחקות ממנו וקיימא לן הכי ואע"ג דהך מחיצה היא בין החקק ומחיצה קיימא לן דמצטרפין דרב חסדא דאמר בפרק המביא תניין גדור חמשה ומחיצה חמשה אידחיא לה התם ואיפסקא החם הלכתא בהדי' דמצטרפין והיינו נמי דאמר ר"י בפרק הזורק בור וחולייתא מצטרפין לעשרה ותניא כוותיה

אפילו גבוה מאה אמה חייב מכאן נראה דברה"י לא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וכ"כ ר"ת וא"ת והא בסוגיין דלעיל פרכינן והא בעינן עקירה והנחה על גבי מקום ארבעה ומוכחא ההיא סוגיא דאפילו ברה"י בעינן הכי מדאמרינן תינח ברשות היחיד מקורה כו' י"ל דכי אמרינן הכא דלא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה דוקא כגון קנה נעוץ שהוא ברשות היחיד עצמה אבל באדם שהוא ברשות הרבים שאינו רשות היחיד עצמה בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה

דף ח ע"א רחבה ששה פטור כתב רש"י ז"ל דלא דק ולחומרא לא דק דהא בחמשה וג' חומשין לא סגי ולא מחוור דהא אינה רחבה ששה חייב קאמר וחייב משמע בשוגג חטאת ובמזיד והתראה סקילה וכיון שכן חומרא דאתי לידי קלקול הוא לפיכך נראין דברי רבי' חננאל ז"ל ורב אלפסי ז"ל שפירשו דרחבה ששה עם הדפנות קאמר ודכל חומש לדופן זה וחומש לדופן זה נעשה חמשה טפחים וג' חומשין בחללה כדי לרבע בחלל ארבעה על ארבעה ואע"ג דגבוה עשרה דקאמרי בהדי שולים הוא התם היינו טעמא משום דגדור חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין אבל עובי הדפנות אין מצטרפין לרחב: כפאה על פיה כו' שבעה ומחצה פטור פרש"י ז"ל דפטור משום דהויא למעלה מעשרה ולא משום שנעשית רשות דבשאין רחבה ו' עסקינן שאלו היתה רחבה ששה בשבעה ומשהו נמי פטור דכשהיה בפחות משלשה סמוך לקרקע אמרינן לבוד והוה ליה רשות היחיד אבל בתוספות אמרו דכיון דלא אמרינן לבוד אלא כפאה על פיה לפי שאין אומרין לבוד אלא ודאי לא מקריין מחיצות אלא כשאין לרחב חשוב דהיינו ד' על ארבעה אבל כשאין ברחב ארבעה על ארבעה אין שם מחיצות עליהן דנימא בהו לבוד הלכך ד' מתפטרן בשבעה ומחצה מדין לבוד על כרחין ארבעה ששה קיימינן וכי תימא א"כ שבעה ומשהו נמי ליפטר שעל ידי לבוד נעשה רשות לאו קושיא היא שכיון שאין לבוד אלא במחיצות בעינן שיהא להן עם הלבוד עשרה וזו שאינה גבוה אלא שבעה ומשהו אם השלים אפילו כי אמרת בה לבוד אין במחיצות עשרה הלכך לא אמרינן בה לבוד אבל שבעה ומחצה פטור שהרי כי אמרת בה לבוד יש במחיצות עם הלבוד עשרה מלבד השולים הלכך אמרינן בה לבוד ונעשית רה"י

ע"ב אלא בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב מכאן דקדקו בתוס' דמותר לטלטל לכתחילה פחות מארבעה אמות ברשות הרבים דאי אפילו למאן דאמר וכן בגומא דהויא ברה"ר הא לא מצי למשקל עירובו בין השמשות והא דאמרינן בפרק מי שהחשיך גבי נותן לנכרי אין שם נכרי כו' אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי היא מטלטלי' פחות פחות מארבע אמות דאלמא בדוחק התירו למי שהחשיך לו בדרך דוקא הא בעלמא לא יש לומר דההיא במוליכו פחות פחות מד"א מהלך רב דגזרינן דילמא אתי לאתויי ד"א בבת אחת אבל תוך ארבעה אמות בלבד שרי והכי נמי מוכח בפרק המוצא תפילין דתנן התם עומד אדם ברה"י ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות דאלמא פחות מד' אמות אפילו לכתחילה שרי ופחות מד' אמות דקאמרינן היינו ד' ואלכסונן שהו חמש אמות ושלשה חומשים וכדאמרי' בעירובין פרק מי שהוציאוהו אמר רב חייא בר יעקב המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן אבל הראב"ד ז"ל כתב דלכתחילה אסור לטלטל ברשות הרבים פחות מארבע אחות דגזרינן דילמא אתי לאתויי ד' אמות כפשטא דההיא דפרק מי שהחשיך דאמרינן מאי לא רצו לגלותו דילמא אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים והא לא התירו לעולם אלא במקום דוחק כגון בא בדרך וכיסו עמו אי נמי יש לו שם מקום קביעות כגון ששבת שם והיינו הא דעירוב שנתנו בבור וההיא דעומד אדם ברה"י ומטלטל ברשות הרבים פרשה שם הראב"ד ז"ל במטלטל למעלה מעשרה דאיכא תרתי לפטורא דהא פחות מד"א ומטלטלו למעלה מעשרה שהוא מקום פטור ואפילו הכי חוץ לארבע אמות חייב כדרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך עליו חייב

רמה וזקפא רמה וזקפה לא מחייב עד דעקר ליה וא"ת מאי קמ"ל פשיטא דלא מחייב כיון דלא עקר ועוד מאי שייך הכא האי מילתא וי"ל דקמ"ל דאע"ג דדרך להוליכו בענין זה לפי שאינו קל לנושאו וסד"א ליהוי כעומד לכתף דאמרי לעיל דחייב אפילו הכי פטור ומשום דלעיל מיירי בכתף דעמוד תשעה ורבים מכתפין עליו נקט ליה הכא וכתבו בתוס' דדוקא רמה וזקפה וכשהניח ראש האחד חוץ לארבע אמות עדיין ראש השני תוך ארבע אמות ואע"פ שחוזר ומשליך ראש השני חוץ לארבע אמות ממילא עשה מלאכתו בבת אחת אבל אי מגרר זירזא דקני בבת אחת עד חוץ לארבע אמות או מרשות היחיד לרשות הרבים חייב כדאמרינן בפרק אלו נערות גבי היה גונב כיס שאם היה מגרר ויוצא איסור שבת וגניבה באים כאחד וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' שבת ואומר ריב"א ז"ל דאם מגלגל חביתא ארבע אמות ברשות הרבים או מרשות היחיד לרה"ר חייב דהוי כמו מגדר דאינו נח כלל אבל המגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור שאי אפשר שלא תהא נחה קצת בינתיים

דף ט ע"א והא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח אע"פ שאין בו ארבע על ארבע צריך לחי אחר להתירו וא"ת לרבא דמוקים בפ"ק דעירובין דהיינו דוקא בפתוח לכרמלית משום דמוצא מין את מינו ונעור אבל פתוח לרשות הרבים בין הלחיים מותר לוקי הא דרבא כפתוח לר"ה וי"ל דלא מצי לשנויי הכי דאי פתוח לרה"ר ואליבא דרבא אפילו פתח נעול כלפנים דרבא סתמא קאמר: גזירה משום תל ברה"ר אומר ר"י זכרונו לברכה ואע"ג דקיי"ל כר' מאיר בגזירותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח גבי הא דאמר רבי מאיר אסור להשהות אפילו שעה אחת בלא כתובה הכא אין הלכה כר' מאיר דבפ' כל גגות מסקינן בהדיא הלכה כר' שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות רשות אחת אלמא שרי לטלטל מגג לחצר וזהו טעמו של הרב אלפסי ז"ל שלא כתב בהלכות הא דאמרינן מסייע ליה לר' יצחק בר אבדימי

ע"ב מתני' ואם התחילו אין מפסיקין פירוש אפילו התחילו משהגיע זמן המנחה דאי דוקא התחילו קודם שהגיע זמן המנחה קא' דאין מפסיקין כי פרכינן בפרק לולב הגזול גבי הא דתנן התם מי שבא בדרך ואין בידו לולב