ריטב”א על שבת ה

הכא דאינו חושש שאם יקבלנו בידו או בכנף נגדו ליכא למימר מחשבתו משויא ליה מקום

הכא למטה מעשרה וא"ת למטה מעשרה נמי תעשה כרמלית ואע"פ שהאדם תופסה בידו כשם שלמעלה נעשית רשות היחיד ואע"פ שהוא תופס אותה כדאמרי' אלא טרסקל ברה"ר רשות היחיד הוא ולא מילתא הויא כיון שהוא כלי לא עשו אותו כרמלית כדאמרינן לקמן בקופה עשרה שהיא רשות היחיד ובפחות מכאן אמרינן דמטלטלין ממנה לרשות הרבים ומרה"ר לתוכו וכמו שפירש"י ז"ל דלא גזרו רבנן לבטלה מתורת כלי הואיל וכלי הוא: או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נח וא"ת והא אמרינן בפ"ק דבבא מציעא אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפצו דגים ונכנסו לתוך הספינה הכי נמי דלא קני ומהדרינן מי דמי התם ספינה מינח נייחא ומייא הוא דקא ממטו לה וי"ל דהתם כל חצר שאינה מהלכת קניא וספינה אינה מהלכת אלא מיא קא ממטו לה אבל גבי שבת בעי הנחה והא נייחא ולא ניחא: בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי וא"ת וכיון דס"ל הכי מעביר ארבע אמות ברשות הרבים לבן עזאי היכי משכחת לה לימא כל היכי דאזיל כעומד ופטור וכן נמי לר' עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה זורק ארבע אמות ברשות הרבים היכי משכחת לה דחייב נימא בכל דוכתא כמי שהונחה וי"ל דארבע אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה ולא גמרינן מינה ובירושלמי מקשו הכי על דעתיה דבן עזאי אין אדם חייב על ארבע אמות ברה"ר לעולם דהרי היא כמי שהונחה על כל אמה ואמה ומשני משכח' לה בקופץ ומדלא הקשו הכי בגמרא דילן ש"מ דלא חשו לפירכא ולא איצטרכו לשנויי בקופץ משום דגמרא גמרינן לה כדאיתא בפרק הזורק וכדכתיבנא

דף ו ע"א מידי דהוי אצידי רה"ר וא"ת והיכן אשכחן דהוה הכי במשכן דחייב ואי מסברא פשיטא ליה צדי רשות הרבים טפי מסימטא י"ל דצדי רשות הרבים אשכחן במשכן דודאי אוהלים דידהו לא היו מכוונים דאוהלים הני נפקי והני עיילי הוה ליה צידי הרבים הלכך כי מפקי להו מרשותה דידהו לרשות דמחנה לויה דרך צידי רשות הרבים מפקי לי'

היכא דאיכא חפופי מי שמעת ליה ואם תאמר והא אמרינן בפרק כל גגות וכי פלוגתייהו דר' אליעזר ורבנן בחצר שנפרצה וליפלגו בצידי רשות הרבים דעלמא הוה אמינא כי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר היכא דאיכא חפופי אבל היכא דליכא חפופי מודו קמ"ל אלמא ר' אליעזר פליג נמי בדאיכא חפופי י"ל דהכי קאמר קמ"ל דאדרבה היכא דליכא חפופי פליגי אבל היכא דאיכא חפופי מודה להו ר' אליעזר לרבנן: אמר ר' יוחנן מודה בן עזאי בזורק אע"ג דאמר ר' יוחנן הכי כרבנן קיימא לן דמהלך לאו כעומד דמי ור' יוחנן גופיה לא דסבירא ליה כבן עזאי אלא לפרושי קא אתי וליה לא סבירא ליה ותדע לך דהא רבי יוחנן גופיה הוא דאמר המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן פטור ואלו לבן עזאי חייב כדמוכח בהדיא בכתובות בפ' אלו נערות הלכך כרבנן קיי"ל דמוציא מחנות לפלטיא דרך סטו חייב וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' שבת

חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין האי דלא חשיב להו רשות באפי נפשייהו משום דמדאורייתא רשות היחיד גמור הוא והא מנא ליה רשות היחיד ומהאי טעמא נמי לא חשיב רשות חמישי דליתני קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה שדינו חלוק מאלו שאין מטלטלין אלא ארבע אמות והמוציא מתוכו לרשות הרבים חייב וכדאיתא לקמן משום דההיא נמי רשות דאורייתא היא אלא שחכמים החמירו עליו

ע"ב זו היא רשות הרבים גמורה למעוטי מאי למעוטי אידך דר' יהודא וא"ת מהא נמי ממעטא קמייתא דר' יהודא דהא דקתני דמבואות המפולשין רשות הרבים גמורה אלמא שתי מחיצות לאו דאורייתא כיון דרשות הרבים דאורייתא פשיטא דאין מערבין אותו בלחי או קורה י"ל כי קתני דהני רשות הרבים גמורה ברחובות שש עשרה אמה קתני דפחות מכאן לאו רשות הרבים היא כדאמרינן בפרק הזורק וכי אמר רב יהודא מי שיש לו שני בתים כו' דאלמא שני מחיצות הוי רשות היחיד דאורייתא דילמא ברוחב עשרה או מעשר ועד שלש עשרה אמה ושליש בלחוד קאמר דומיא דפסי ביראות כדסבר רב אמי קמיה דרב אשי למימר בפרק קמא דעירובין משום הכי דייק לה מרישא זו היא רה"י שהיא גמורה במחיצות אבל שתי מחיצות לעולם לא הוי רשות היחיד

אלא אימא אינו חייב על אחת מהן פרש"י ז"ל שיש בהן אחת שאינו נסקל עליה וכן עיקר דכולה ודאי חייב חטאת מניינא דארבעים חסר אחת שמעינן דס"ל חטאות אדם מתחייב בהעלם אחד והיינו דאמרינן מעיקרא ענוש כרת ונסקל אצטריכא ליה כלומר דאלו בחטאת פשיטא דבכולהו חייב והיינו דאמרינן בפ' כלל גדול גבי הא דר"י דאמר שאם עשאו כולם בהעלם אחד כו' דידע ליה לשבת במאי ומפרקי' דידע ליה לתחומין ואליבא דר"ע לא מפרקינן דידע לי' בהך חדא דאיסי משום דכי קאמר איסי אינו חייב על אחת מהן סקילה הוא דקאמר אבל חטאת בכולהו חייב ובריש הזורק נמי מייתי הא דאיסי לענין סקילה גבי מקושש ולא משתמיט תנא בשום דוכתא לאתויי לענין חטאת ולפי זה הא דאמרינן בפ' מי שהחשיך דרמי בר חמא דילמא הכי קאמר כל שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה אומר ר"י דאליבא דרמי בר חמא ההיא ברייתא דלא כאיסי בן יהודה דלאיסי הא איכא הך חדא דמחייב בה חטאת ולא סקילה וכי קאמרי' ענוש כרת נסקל אצטריכא ליה ענוש כרת לאו דוקא כיון דכולהו מלאכות חייב חטאת וכולהו בזדון נמי כרת אלא נסקל אצטרי' ליה ואגב גררא דנסקל נקט ליה

דף ז ע"א אבל בין העמודים דדרסי ביה רבים כרשות הרבים דמיא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד מהלכות שבת וכתבו בתוס' שאע"פ שאין בין עמוד לעמוד י"ו אמה דינו כרשות הרבים כיון דבני רה"ר בוקעין שם וחוץ לבין העמודים רוחב י"ו אמה: לבנה ברשות הרבים וזרק וטח בפניה חייב אומר ר"ת ז"ל שאעפ"י שאין רוחב הלבנה אלא שלשה דסתם לבנות כך הם וברשות הרבים בעינן הנחה על גבי מקום ארבע הני מילי למעלה משלשה אבל למטה משלשה כארעא סמיכתא דמי אבל בלבנה שהיא גבוה יותר משלשה אם טח בפניה למעלה משלשה אינו חייב אא"כ יש בפניה רוחב ארבעה על ארבעה דבכה"ג חייב משום דמה שמדובק בפני הלבנה כמונח עליו וכן נמי הא דתנן למטה מעשרה כזורק בארץ ומוקי לה ר' יוחנן בדבלה שמנה היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ארבע על ארבע חשוב כמונח עליו: אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהוי כרמלית פרש"י ז"ל כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה והקשה רבי דאם כן הוה לן לאקשויי מדאמר ר' יוחנן לעיל דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרשות היחיד הוי והוה קשה מדר' יוחנן אדר' יוחנן ועוד דהכא קאמר ואי לא לא הוי כרמלית והרי ים ובקעה שאין להם מחיצה והם כרמלית לפי' פי' ר"י ז"ל דכי קאמרינן אי איכא מחיצה עשרה אויר הראוי למחיצה עשרה קאמרי' לאפוקי בקעה שהיא מסוככת בפחות מעשרה על גבי קונדיסין דלא הויא כרמלית כיון דאין בו אויר ראוי למחיצה עשרה מקום פטור הוי ומותר לטלטל בכולו והשתא פריך שפיר מדרב גידל: אלא מאי ותופסת עד עשרה דעד עשרה הוא דהויא ככרמלית כו'. כתב רש"י ז"ל דליכא לאוקמא אלא באויר אבל לא בדבר המסויים דאי בדבר המסויים הוא היכי דמי אי דרחב ארבעה פשיטא דלמעלה מעשרה לא הוי כרמלית דרשות היחיד הוא ואי דאין רוחב ארבעה היכי קאמר דעד עשרה הוא דהויא כרמלית והא בין שעומד ברשות הרבים בין שעומד בכרמלית מקום פטור הוא וכמו שכתב