ריטב”א על שבת נט

אשכחן מי שעשה כך אין מתירין לכתחלה לעשות בקלף ומ"מ מצוה מן המובחר אינה אלא בגויל ע"כ ומ"מ בדיעבד כשר א"ע הקלף ועל הדוכסוסטוס אלא שהרמב"ם ז"ל כ' דעל הדוכסוס' פסול ולא נהיר והא בריתא דקתני בסמוך על הדוס' כשרה אוקימנא לה בס"ת ואע"ג דא"ל דלמסקנא דמסקי' דמזוזה על הקלף כשרה הא ברייתא לא מיתוקמ' בס"ת אלא במזוזה הוא דאשמועי' הכי דאם אית' הוה להו למתני בשלהי שמעתין השתא דאתית להכי הך ברית' לא מתוקמא בס"ת אלא במזוזה. כי היכי דמהפכין מילתי' דרב דאמרי השתא דאתית להכי לרב נמי כו' וכיון דלא אדכרו הכי בג' לית לן למימר מסברא דנפשין דהך אוקמתא לא קיימא. וליכא למידק נמי מההיא דבבא בתרא דשאלו את רבי ס"ת בכמה ואמר להו בגויל ששה טפחים בקלף איני יודע ואלו דוכסוסטוס שייריה דנימא מדשייריה אלמא אינו כשר לס"ת דאיכא למימר דחד מינייהו נקט דמדלא ידע שיעור לקלף ממילא משמע נמי דלא ידע שיעורא לדוכסוסטוס שלא היה יודע שיעור אלא לגויל שמצותו מן המובחר: הא מורידין עושין. וא"ת והיאך עושין והלא אין שתי פרשיות במזוזה כתובות בתפילין כאחת. וכי תימא יגוז ויחבר הא אמרי' התם בפ' הקומץ רבה שאם כתבה בשני דפין אע"פ שחברן פסולה. י"ל כגון שכתובה פרשת שמע בסוף הדף ויכול לכתוב אחריה בגליון שלמטה פרשת והי' אם שמוע בראש הדף שיכול לכתוב שמע בגליון שלמעלה: אלא אימא קלף הרי הן כדוכסוסטוס מה דוכסוס' כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה כיון דאוקימנא ליה לרב כר"מ משמע דלכתחלה כותבי' מזוזה על הקלף דהא אמרי' דר"מ היה כותבה ולכתחלה משמע ומדאמרי' נמי טעמא דמפני שמשתמרת הכי משמע וה"נ דייק לישנא דדייקי' הא מורידין עושין ולפי זה כי תניא לעיל הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס כו' והא דאמרי' מזוזה על הדוכסוסטוס למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשירה ולא מחוור מלישנא דהיה כותבה ואפשר דאף על גב דקתני היה כותבה היינו לפעמים כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס והיה כותבה על הקלף דהא תניא בפרק הקומץ גבי מזוזה רבי מאיר היה כותבה על הדוכסוסטוס כמין דף ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה ועשה פרשותיה פתוחות ואסיקנא החם דמצוה למעבדינהו סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי וא"נ הכי קאמר דהיכא דבעיא שימור כגון שעומד במקום תורפא או במזוזה של רבים שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל הי' כותבה על הקלף מפני שמשתמר' יפה מן הדוכסוסטוס

ולענין מזוזה בגויל לא אתפרש בשמעתין אלא שכיון דלית לן בשום דוכתא בהדיא דמזוזה אגויל לא כתבינן ולעיל מתמהינן כי בעינן לאוקמ' מתני' במזוזה ופרכינן מזוזה אקלף מי כתבינן כדפרכינן כי בעינן לאוקומ' בתפילין ואמרינן תפילין אגויל מי כתבינן ש"מ דלכ"ע מזוזה אגויל ונמצא פסקן של דברים דספר תורה ומזוזה נכתבין בין על גויל או על הדוכסוסטוס ומיהו ס"ת מצותו מן המובחר בגויל ומזוזה מצותה מן המובחר בגויל ולדעת הרב אלפסי ז"ל מצותה מן המובחר בדוכסוסטוס אבל תפילין אינן נכתבי' אלא על הקלף

אמר רבא הוציא שתי אותיות וכדתנן כשהוא מהלך חייב כתיבתן זו היא הנחתן פירוש כגון שלא הניח מה שכתבן עליו על גבי קרקע דאי הכי פשיטא דהנחה מעליא היא אלא ודאי בשלא הניחו עסקי' ואפ"ה מחייב דלעיל איבעיא לן באגוז בכלי וכלי שף על גבי המים אי בתר אגוז אזלינן והא נח או בתר כלי אזלינן והא נייד הכא שני לפי שהכתיבה היא מונחת יותר על מה שכותבין אותה לפי שאינה עתידה ליפרד ממנו ממה שהאגוז מונח על גבי הכלי שעשוי לינטל משם ומש"ה אע"ג דלעיל מספקא לן אי בתר כלי אזלינן הכא פשיטא לן דבתר כתיבה אזלינן לפי שהוא לגמרי ואינה עשויה לינטל משם זה נ"ל

דף פ' ע"א כאן בזורק כאן במעביר כלומר נהי דבזורק אפילו תוך שלשה בעינן הנחה על גבי משהו במעביר לא בעינן כיון שהחפץ מונח קצת בתוך ידו דרך העברתו ונקט דרך עליה לאשמו' דכל שהעבירו לחצי גרוגרת אחרון תוך שלשה של גרוגרות ראשון חייב אע"פ שאינו תוך שלשה לקרקע

מיתיבי רשב"א אומר כחול אם לרפואה כדי לכחול עין א' פי' ובשלמא אי לאו רב הונא הו"א דטעמא דמתני' משום רפואה אבל לרב הונא קשיא: למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש. וא"ת וכי משום דרבי יהודה יהיב בחרסית שיעורא דנפיש נחייב למימרא הכי בכל שיעורי שבת אדרבא טפי מסתברא דבכל חד וחד אמר מאי דחזי ליה ובהאי נפיש ובהאי זוטר י"ל דכולהו בחד טעמא שייכן בשכיחא טובא דשיעור' גדול ושכיח אבל לא כל כך ושיעורא קטן דרבנן סברי דבתר דשכיח טובא אזלי אע"ג דנפיש שיעורא ורבי יהודה סבר כיון דאידך נמי שכיח אע"ג דלא שכיח כולי האי בחר שיעורו אזלינן לחומרא

ע"ב למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש והא שיעורא דרבנן נפיש פי' דהוה סביר לן דכי היכי דשיעוריה דרבי יהודה זוטר מדרבנן ה"נ זוטר מכולהו תנאי ומשום הכי נהי דפשיטא לן דשיעוריה דרבנן נפיש מדר' יהודה היכי נפיש מדרבי נחמיה ומשנינן דנהי דזוטר למדרבנן נפיש מדרבי נחמיה

דף פ"א ע"א עצם כדי לעשות תרווד למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש פירוש דקס"ד דהאי אף דר"י היא אף של גל שפותח' בפני עצמה ונפיש שיעורא מתרוד ומש"ה פרכינן ומשני' דמאי אף חפי פותחת ובציר משיעור דרבנן: תנו רבנן חפי פותחת טהורין. פרש"י ז"ל חפין של עצם והוזקק לומר כן דמשתמע ליה דדומיא דמתני' הוא ופי' דקודם שקבען בפותחת טהורין לפי שלא נגמרה מלאכתן אבל בשקבען בפותחת שנגמרה מלאכתן טמאין דאע"ג דחפין פשוטין נינהו הא אמרינן בפ"ק דחולין דכלי עצם פשוטיהן טמאין ואי משום שקבען בפותחת שהוא של עץ פשוטי וטהור ומשום דהוי כלי עץ וקי"ל דכל המחובר לטהור טהור ופותחת לאו פשוטי כלי עץ הוא שהרי יש לה בית קבול מפתח ואיכא למידק עליה דפשוטי כלי עצם טהורין הן וכדתנן במסכת כלים ומייתי' לה לעיל בפ"ק כלי עץ כלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית מקבילהן טמאין ופשוטיהן טהורין ודאמרי' בפ"ק דחולין דכלי עצם ככלי מתכות דמי היינו לענין שגולמיהן טהורין כגולמי כלי מתכות ועוד דבית קבול של פותחת לאו חשיב קבול לענין קבולי טומאה דבעי' שיהא מטלטל הדבר המטלטל המתקבל ע"י הכלי שיש לו בית קבול דמש"ה מטהרין קב הקטע אא"כ יש לו בית קבול להכניס ביה ראש שוקו משום דבעי' שיהא מה שמתקבל בתוך בית קבול שלו מטלטל עם הכלי ופותחת לאו בר הכי הוא ותו קשיא עליה דאי האי בית קבול דפותחת חשיב קבול לענין טומאה אמאי לא אצטריך למימר בטומאה דחפין משום דכלי עצם פשוטיהן טמאין הא אפילו יהו טהורין כיון שקבען בפותחת וחד כלי הוא דינא הוא שיהיו טמאין אלא עיקרן של דברים דחפין הללו של מתכות הן וגבי כלי מתכות היא שנוייה במסכת כלים ובשלא קבען טהורין שלא נגמרה מלאכתן וטמאין ואע"פ הפותחת הוא של עץ וקבול דידה לא חשיב לענין טומאה אפילו הכי כיון שהחפין הן של מתכות טמאין דפותחת הולכין אחר חפין והכי תנן התם בפרק י"ג דמסכת כלים כלי עץ המשמש את המתכת טמא ומתכת המשמש את העץ טהור כיצד פותחת של עץ וחפין שלה של מתכת טמאה פותחת של מתכת וחפין שלה של עץ טהורה

אמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת פירש"י ז"ל דמי שא"י ליפנות דאמרינן לקמן דמשמש בצרור באותו מקום בשבת אסור משום הסרת נימין. פירוש לפירושו דאע"ג דרבא ב"ר שמעון ס"ל דדבר שאין מתכוין מותר ובסמוך דבעי' למיסר קנוח בחרס משום הסרת נימין שרי' ליה משום דבר שאין מתכוין הכא שני דכל שאינו עושה כדי לקנח אלא להרחיב הנקב איכא