ריטב”א על שבת נח

ולא מצו למטען פרענו אי נמי אבון פרעך ואי לא נקיט שטרא אע"ג דאודי ליה לא מצי גבי בתר הכי מן היורשין ומן הלקוחות אי נמי דאע"ג דלוה מצי טעין מזויף הוא אי נמי פרעתי כל היכא דמלוה נקיט שטרא בידיה כסיפא ליה מלתא

דף ע"ט ע"א ורבי יהודה סכר אין כותבין שובר. פרש"י ז"ל דכיון דאין כותבין שובר צריך הוא לו דאי לא מהדר ליה שטרא אית ליה לאהדורי זוזי דפרעיה ולפי פי' שמעינן מהא דלמ"ד אין כותבין שובר אפילו משפרעו צריך להחזיר לו מעותיו אם לא יחזיר שטרו ואינו במשמע דמשמע ודאי דאפילו למ"ד אין כותבין שובר ה"מ שאינו זקוק לפורעו כל זמן שלא יחזיר לו שטרו אבל שיהא צריך להחזירם לו אף משפרעו אינו נראה אבל ר"ח ז"ל פי' כגון שפרעו ואינו עומד בדין ולרבנן דאמרי כותבין שובר כיון דחששא דשמירת שוברו מן העכברים לאו חששא היא האי שטרא לא חשיב למידי לא למלוה ולא ללוה אבל לרבי יהודה דסבר אין כותבין שובר ולדידיה איכא למיחש בהך חששא נמצא ששטר זה ראוי הוא וחשיב ובדין הוא שיתחייב עליו המוציא. וכמה שיעורו כדתנן עור כדי לעשות קמיע כלומר לצור בו קמיע ששיעורו מועט ממשקולת קטנה אבל בירושלמי אמרו אית תנאי תנו כדי ליתן על הקמיע מאן דמר כדי ליתן על הקמיע באהין קשיא ומאן דמר כדי לעשות קמיע באהין רכינא

וכמה שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט. פרש"י ז"ל דלא כולי' גיטא קאמר אלא תורפו של גט דהיינו שמו ושמה ומקום העדים והזמן והרי את מותרת לכל אדם וסובר הרב אלפסי ז"ל דכיון דבהכי מגרש' ביה מדאורי' חשיב והזקיקו לומר כן דדפתרא חשיב טפי לא משמע שיהא שיעורו מרובה ממצה וחיפא ואלו כוליה גיטא קאמר נפיש טפי ואין צריך לכך דלעולם מכוליה גיטא קאמ' דמשום דחשיב טפי לא מחייב ביה אלא בשראוי לאחד מן הדברים שעומד לכתוב בו שאף רש"י ז"ל כתב במתני' בהא דתנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין דאע"ג דבנייר סגי כל שראוי לכתוב עליו קשר המוכסין קלף שני דמתוך שהוא חשוב אין מיחדין אותו לכך ודפתרא דהכא נמי דכוות' והא דמשמע הכא דדפתרא כשר לגיטי נשים דוקא אליבא דר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי אבל לרבי מאיר לא מיתשרי מפני שיכול להזדייף וכדאית' במסכת גיטין ומשמע משמעתין דכל שאינו עפיץ עור מקרי ולאו קלף הילכך אינו כשר לספר תורה ולתפילין ומזוזות דבכל חד מהני בעינן גויל או קלף או דוכסוסטוס האי כדיניה והאי כדיניה וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד. וכל שאינו עפיץ לאו חד מהני הוא אלא עור מיקרי אבל בתוספות אמרו דיש עבודין אחרים מכשירין כעפצים והביאו ראיה מדאמרינן בפרק הקומץ רבה קרע הבא בתוך שתים יתפור בתוך שלש לא יתפור והתניא בתוך שלש יתפור לא קשיא הא דעפיצן הא דלא עפיצן כלומר דבלא עפיצן קרע הבא בתוך שלש לא יתפור. הא מכל מקום משמע דאע"ג דלא עפיץ כשר דאי לא מאי לא יתפור אלא ודאי יש עבוד אחר שנעשה בלא עפצים שהוא מכשיר כאלו הוא עפוץ. ולאו ראיה היא דהתם משמע דמאי דקאמר עפיצן ולא עפיצן לאו עפיצן כלל קאמר אלא שאין עיפוצן ניכר מחמת ישנן דאמרינן התם ה"מ בעתיקתא אבל בחדתתא יתפור ולאו עתיקתא עתיקתא ממש ולא חדתתא חדתתא ממש אלא הא דעפיצן הא דלא עפיצן וכ"כ הרמב"ם ז"ל. ומיהו אפשר שהדין דין אמת דאע"ג דמשמעתין משמע דכל שאינו עפיץ עור מיקרי ה"מ לדידהו אבל שאר עיבודין שלהן היו יכולין להזדייף והכי משמע בגיטין דאמרינן התם והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ומשני בדעפיצן אלמא שכל שאר עיבודי שלהן היו יכולין להזדייף ואפשר שמפני כך פסלום לספר תורה דבעינן כתיבה תמה וליכא אי נמי דלאו ספר מיקרי אבל אנו שיש לנו עיבודין אחרים שאינן יכולין להזדייף וכותבין בהן גיטין ושטרות אף הן כשרין לספר תורה ותפילין ומזוזה

ע"ב ורמינהי קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה ולא גרסינן תו הכא סיפא דקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין עד בתר הכי דמקשינן והא מדקתני סיפא וכך היא גרסת הספרים:

אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף. שלשה מינין הם שכותבין עליהן ספר תורה תפילין ומזוזות האי כדיניה והאי כדיניה כמו שנפרש בסמוך בס"ד האחד נקרא גויל ונקר' כן על שהעור כולו שלם ואינו נחלק לשני כמו הקלף והדוכסוסטוס שכן לשון גויל דבר שלם שלא נטל ממנו כלום כדאמרי' בריש בבא בתרא גוילא אבני דלא משפייאן ואינו נקרא גויל על שם העבוד שהוא מעפצים הנקראים גלוש כמו שעלה על דעת רבים שהרי אף קלף ודוכסוסטוס עפיצין היו שהרי לא היה להם שם עיבוד כשר אלא בעפצים וכמו שכתבתי למעלה אלא ודאי כדאמרן. והשנים האחרים הם קלף ודוכסוסטוס ומהו קלף ומהו דוכסוסטוס בהא מילתא איפליגו רבוותא ז"ל שרב בעל הערוך כתב בשמם בערך דוכסוסטוס שהעור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים והחלק החיצון שהו' לצד השער הוא הנקר' קלף והפנימי הדבוק לבשר הוא הנקר' קלף דוכסוסטוס ואומרים דוך בלשון יוני מקום וסוסטוס בש' ולפ"ז כי אמרי דכותבין על הקלף במקום בשר היינו בצד היותר קרוב לבשר נמצא שכותבין בשניהם במקום חבורן כשהן דבוקים זה בזה. הילכך כיון דאסיקנא שאין כותבין תפילין אלא על הקלף צריכין כותבי תפילין לגרר הקלף לצד הלבן שהוא הדבוק לבשר שאם לא יגרור אותו כלל כיון שעכשיו אין חולקין אותו לשנים אין זה קלף אלא גויל שהוא פסול לתפילין אבל כשגוררין אותו מצד הלבן שבו הרי הוא כאלו מסירין ממנו החלק הנקרא דוכסוסטוס ונשאר החלק הנקרא קלף וכותבין בו במקום דבוקן לדוכסוסטוס אבל הרמב"ם ז"ל כתב הפך בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה שהחלק הדבוק לבשר נקרא קלף וכותבין בו במקום בשר שהוא הלבן הדבוק בבשר ממש והחלק של צד השער הוא הנקרא דוכסוסטוס וכותבין בו במקום שער ממש וכן דעת הרמב"ן ז"ל. והביא הראיה מן הירושלמי דגרסי' בפירקי' קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שמע ישראל הוא דאת אמר בקלף פני העור ברם דוכסוכטוס כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה ומשמע ליה דהאי פני העור דקאמר היינו הצד הדבוק לבשר. ולאו ראיה היא והכי נמי איכא למימר דפני העור מיקרי צד השער. ומכל מקום לפי סברא זו צריכי כותבי תפילין לגרור הקלפים יפה לצד השער כדי שמה שישאר יהא תורת קלף עליו ועל פי סברא זו נהגו לכתוב ספרי תורה על הקלפים שלנו שאינן חלוקין וכותבין בו במקום בשר מתורת קלף ואין גוררין צד הלבן שבו דלא מצית אמרת דמתורת גויל כותבין בו שהרי אין כותבין על הגויל אלא במקום שער דגרסי' בירושלמי בפ"ק דבבא בתרא בקלפים לא נתנו חכמים שיעור וצריך לכתוב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחשתו ואם שנה פסול אלמא אין כותבין על הגויל אלא במקום שער הילכך קלפים שלנו שכותבין עליהן במקום בשר לאו מתורת גויל עושין כן אלא מתורת קלף לפי שגוררין אותו מצד השער ומה שנשאר כלפי הבשר הרי קלף וכותבין בו במקום בשר ואלו לפירוש בעל הערוך ז"ל כל כיוצא בזה פסול שלדבריו אין כותבין על הקלף ועל הדוכסוסטוס אלא במקום שאין מחוברים זה לזה:

אלא כי תניא ההיא בספר תורה. שמעי' דספר תורה נכתב על הגויל ועל הקלף ועל הדוכסו' ומיהו מצוה מן המובחר בגויל שכך היה דרכן כדאמרי' במסכת גיטין גוילים שבו לא עבדתי' לשמן והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דבבא בתרא גבי ס"ת שעשה משה דמקשי' בתרי פושכי היכי הוה יתיב משום דמשמע לן דשל גויל היה דאי של קלף מאי קשיא לן הרי יכול לגררן ולהעמידן על גלדן אלא ודאי מצוה מן המובחר בגויל ומשום הכי קתני כשרה דמשמע דיעבד משום קלף ודוכסוסטוס ואע"ג דאמרי' בפ"ק דבבא בתרא שאלו את רבי ס"ת בכמה אמר להן בגויל חשה טפחים בקלף אינו יודע לאו למימרא שהיא רשאי לכתוב בקלף לכתחלה אלא בשעת הדחק קאמר וכן כתב שם ר"ח ז"ל דכיון דלא