ריטב”א על שבת נז

לאפוקי מדר' אליעזר מרישא שמעת לה דקתני חייב על כל אב מלאכה ומלאכה דמשמע אפילו אתולדה במקום אב לא ותנן נמי העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת ומהאי בבא דיקינן בכריתות דמתני' דלא כר' אליעזר י"ל דאי מרישא הוה אמינא דכי קתני חייב על כל אב מלאכה לאו לאפוקי תולדות קאמר אלא לאפוקי זורע ונוטע ומבריך ומרכיב בהעלם אחד וסיפא נמי דהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הוה אמינא דפירושא דרישא היא חייב על כל אב מלאכה ומלאכה אבל לא על אב אחד שתים לפי שהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואע"ג דבכריתות מוכחי' מהא דאתיא דלא כר' אליעזר אורחא דתלמודא הוא דכל היכא דאיכא למילף חד דינא מסופא ולכאורה נמי איכא למילפיה מרישא דיליף ליה מרישא אף על גב דאיכא לדחויי: חסר אחת לאפוקי מדר"י וא"ת דהא תנא ליה רישא אבות מלאכות ארבעים חסר אחת י"ל אי מרישא הוה אמינא תנא ושייר אבל סיפא כאן דתני אלו ליכא למימר תנא ושייר כדאקשי בעלמא תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר: שובט הרי הוא בכלל מיסך ואע"ג דאמרי' לעיל דכל מלאכה דהויא במשכן אע"ג דאיכא אחריתי דדמיא לה חשיב לה הכא שאני דשובט ומיסך ומדקדק ואורג אחד הן לגמרי ולא שנים הדומין: אמר רבי יוסי ב"ר חנינא האי דלא כר"ש פירוש כולה מתני' רישא וסיפא דרישא קתני דכל שמצניעין כמוהו חייב אע"פ שזה אדם חשוב ואינו מצניע כמוהו ואלו לר"ש לא חייב אלא מצניעין ממש וסיפא נמי דקתני דאינו חייב אלא המצניעו כלומר מצניע לא בעי שיעורא דלא כר"ש דאלו ר"ש הא אמר בכל השיעורין הללו למצניעהן ואע"ג דבתר הכי מייתינן בגמ' פסקא דסיפא דמתני' משום דרישא וסיפא הוא דאתיא דלא כר' שמעון אבל סיפא בלחוד הוא דאתיא דלא כר' שמעון בן אלעזר

דף ע"ו ע"א והא תניא גרוגרות אידי ואידי חד שיעורא וא"ת א"כ ליתני בגרוגרת י"ל דאם כן הוה משמע דמשום דחזי לאדם הוא קמ"ל דמשום דחזי לכולה הוא: השק ארבעה על ארבעה כלומר שאם כלה ונשתיירו ממנו ארבעה על ארבעה מקבל טומאה אבל בתחילתו לא מקבל טומאה עד שיגמור את כולו והכי איתא במסכת כלים

פרק שמיני המוציא

ע"ב מתני' חלב כדי גמיאה. שיעורא דכדי גמיאה לא אתפרש ובודאי שהוא פחות מרביעית דהא קתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית ש"מ דכדי גמיאה בציר מרביעית דרביעית להקל נאמר ולא מצי' למימר דכדי גמיאה היינו כמלא לוגמ' דהא בפ' בתרא דיומא בענין שיעור שתייה פליגי תנאי דמר סבר כדי רביעית ומר אמר מלא לוגמו ומר אמר כדי גמיאה ומסתברא דאע"ג דלענין יום הכפורים לכל חד וחד בדידיה משערי' התם הוא דכיון דמשום יתובי דעתה הוא לכל חד וחד לא אייתבא דעתיה אלא בדידיה אבל לענין שבת בשל עולם הם שמין כבנונית

דף ע"ז ע"א גמרא ועוד מים בכד ומצטרפין פי' אביי לא אתא לאיפלוגי אשיעורא דכוס של ברכה דלכ"ע רביעית הוא ומודה הוא נמי דהיינו טעמא דמחייב בכדי מזיגת הכוס לפי שכשימזוג יעמוד על רביעית והכי משמע לקמן דאמרי' אמר ליה אביי דילמא לא היא ע"כ ל"ק ר' נתן דכזית תבעי רביעית אלמא חיובא דכוס של ברכה משום רביעית הוא אלא אמזיגה דרבא בלחוד הוא דפריך והכי קאמר אי אמרת בשלמא דמזיג' דמתני' הויא שני חלקי מים ואחד יין כיון שהכל מוזגין כן עומד למזוג כה"ג כמזוג דמי והמים שבכד הרי הן כמי שנמזגו בכוס אכל אי מזיגה דמתני' ביינו מזיגה דרבא אף לדידיה נמי מזיגה יתירתא היא ורוב הני אדם אין מוזגין כן כדאמר רב יוסף בפרק הנודר מן הירק דמי האי מזיגה למזיגה דבריה דרבי יוסף בר חמא וכיון שכן לאו עומד למזוג כה"ג הוי ומים שבכד אי אפשר לראותן כאלו הן בכוס אלא כאלו הן בכד ואיך מצטרפין

דף ע"ח ע"א אמר אביי בגלילא שנו פרש"י ז"ל שהיו עניים ומקפידים על דבר מועט וחסין על מים וחלב לשוף בהן את הקלור ואין שפין אלא במים הילכך רפאתן נמי שכיחא ואזלי' לחומרא פי' לפירושו שאע"פ שהרבה מסתפקין למים יותר מרפואה אפי"ה כיון שהכל מסתפקין בהן לרפואה כדרך שהכל מסתפקין מהם לשתיה שכיחא ושכיחא קרינא ביה אבל ר"ח ז"ל פי' שמי גלול ידועין הן לרפואה ובכל מקום מתרפאין מהן ולפי' רפואתן מצויה בכל מקום כשתייתן במקומן ודאמרי' נמי בדשמואל דאמר כולהו שקייני מסו ומטללי לבר ממיא ר"ח ז"ל גריס בה מסו ומצערי בר ממיא דמסו ולא מצערי ופי' שהמים כולן שתייתן לרפואה הוא וכיון דעיקר שתייתן לרפואה שיעורן כרפואה פירוש לפי שאע"פ שהשתיה אינה אלא ברביעית כיון שהיא עושה רפואה ופעמים שעושין מהן רפואה לקלור רפואתן שכיחא והולכין אחר רפואה קטנה שלהן לחומרא ולפי פירושו כי קאמר כולהו שקייני מסו בעשויין לרפואה קאמר פאספארגוס וחביריו: אטו מצניע לאו מוציא הוא אמר אביי הכא במאי עסקי' כו' פרש"י ז"ל דבדין הוא דלשני ליה דהכי קאמר במה דברים אמורים במוציא שלא הצניעו אבל כל שהצניעו מתחלה והוציא אח"כ בכל שהוא אלא משום דר"ש בן אלעזר היא ושמעי' ליה לעיל דס"ל דנתחייב זה במחשבתו של זה נקט לה הכי ולא מחוור חדא דלאו ר"ש בן אלעזר היא אדרבה משמע דת"ק היא דהא מילתיה דרשב"ג פסקא בינייהו ומשמע דת"ק הוא דהדר למילתיה וכיון שכן הוה ליה לשנויי במצניע שהוציאו ועוד דאי ר"ש בן אלעזר היא למה ליה לאוקומה בתלמיד שאמר לו רבו דמשמע משום שדעתו סמוכה על דעת רבו הוא הא באינשי דעלמא ס"ל לר"ש בן אלעזר דמחייב זה במחשבתו של זה אלא עיקרן של דברים דאליבא דת"ק הוא דמתרץ לים ומשום הכי לא שני ליה דהכי קאמר במה דברים אמורים במוציא שלא הצניעו אבל במצניע שהוציאו בכל שהו משום דלא דייק ליה לישנא דאי הכי הו"ל למימר במד"א בסתם בני אדם אבל המצניע בכל שהו ומש"ה שני דבתלמיד שאמר לו רבו עסקי' וקמ"ל דאע"ג דלא ס"ל לת"ק נתחייב זה במחשבתו של זה ה"מ באינשי דעלמא אבל בתלמיד ורבו מודה לו וה"ק במד"א במוצי' כולו במי שאין לו שום מחשבה אחרת אלא הוצאה בלבד אבל במצניע כלו מי שיש לו ליסמך במחשבת מצניעו כתלמיד לרבו כל שהו

דע"ח ע"א מתני' נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין חייב וא"ת כיון דתנא דשיעורא דנייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין דמש"ה חשיב למה ליה למתני תו המוציא קשר המוכסין חייב י"ל דהו"א אע"ג דתלי שיעורא דנייר בקשר המוכסין לאו משום דקשר המוכסין חשיב אלא משו"ה מחייב בהאי שיעורא משום שראוי לכתוב בו שתי אותיות דידן ומשתייר בה אכתי בית אחיזה משו"ה אצטריך למתני תו דהמוציא קשר המוכסין חייב א"נ מאי והמוציא קשר המוכסין חייב אפילו לאחר שהראהו למוכס וסתמא כרבי יהודה

ע"ב גמרא ומאי עד שלא פרעו ומשפרעו עד שיאמר לו פרעתי ולא פרעתי וא"ת וכי אומר פרעתי עדין הוא צריך לו כדי לחזר אחר עדים לקיימו דודאי לא מחייב לאהדורי ללוה אא"כ הביא עדים שהוא מזויף י"ל דכיון דהשתא מיהא אינו מוצא עדים לקיימו לא חשיב א"נ י"ל דהכא במאי עסקי' כגון שכבר בקש ולא מצא וא"ת א"כ אפילו כי לא אמר פרעתי א"צ לו דהא האי שטרא לא מהני ליה ולא מידי דמה נפשך אי בעי לי' לאודויי אפילו כי ליתיה לשטרא נמי יכיל למעבד הכי ואי בעי למטען פרעתי כי נקיט האי שטרא בידו מאי מהני ליה כיון דלא מצי לקיומיה י"ל נפקא ליה מינה דאי מודה ליה הויא ליה המלוה בשטר ומצי גבי מן הלקוחות שלקחו ממנו לאחר הודאתו וכן נמי גובה מן היורשים