ריטב”א על שבת נ

כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעיין להטביל בכל שהוא ובודאי מדקתני ששוה למעיין להטביל בכל שהוא הוא הדין דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעיין עליו וקשיא רישא אסיפא אלא ודאי הכי קתני מעיין זה שרבו עליו מים שאובין מקום יש בו ששוה למקוה וצריך אשבורן והיינו אותן מקומות שהוא זוחל בהן עכשיו מחמת ריבוי הנוטפין ולא היה זוחל בו מתחילה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמות שהיה אלא הרי הוא כמעיין להטביל בו בזוחלין אי נמי דלתני ברישא שוה למקוה שצריך שיעור נ"ל דתנא הכי לאשמועינן תרי דיני במקוה ובמעיין ובכל חד מכלל חבריה משמע מדקתני רישא שוה למקוה לטהר באשבורן מכלל שאותו מקום ששוה בו למעיין דקתני סיפא אין צריך אשבורן ומדקתני סיפא ולמעיין להטביל בו בכל שהוא מכלל דאותו מקום ששוה למקוה דקתני רישא צריך שיעורא ומ"מ למדנו מזו שיש מקום במעיין שאע"פ שנתרבה מחמת נוטפין תורת מעיין עליו והיינו המקום שהיה מהלך בו מתחלתו והכי איתא בתוספתא דקתני התם מעיין שמימיו מתמעטין ורבה עליו לטהר בו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין עד המקום שהיה יכול להלוך מתחילתו דתנן בפרק כ"ו דמקוואות מעיין שהיה מושך כנדל ורבה עליו מים והמשיכו הרי הוא כמדת שהיה היה עומד ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בו בכל שהוא והכי פי' מעיין שהוא מושך מעט מעט כנדל זה שהוא שרץ קטן מרובה רגלים ועכשיו המשיכו בשטף אבל אינו נמשך אלא באותו מקום שהיה מהלך בו בתחלתו הרי הוא כמו שהיה וסיפא דקתני אם הי' עומד כלומר שנא היה נמשך ורבה עליו והמשיכו שני דינין יש בו דבמקום שנא היה מהלך מתחילתו שוה למקוה שצריך אשבורן והוא הדין שאין מטבילין בו בכל שהוא ובמקום שהיה מהלך מתחלה שוה למעיין להטביל בו בכל שהוא ומינה שהוא מטהר בזוחלין

נמצא לפי דעת זה שאפילו בזמן הגשמים שהנהרות רבין אדם טובל בנהרות שאין מכזבין באותן מקומות שהם נמשכין והולכין אפילו ביומי ניסן ותשרי אבל באותן המקומות שנתרחבין ונמשכין יותר מחמת הגשמים כל היכא דאיכא למיחש שרבו הנוטפין על הזוחלין אין טובלין בהן אבל היכא שרבו זוחלין על הנוטפין אפילו באותן מקומות שלא היה מהלך בו בתחילתו טובלין והיינו ההיא דר' אלעזר בר' צדוק שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין ומטהרין בזוחלין ובודאי אפי' במקום שנתרבה קאמר דאי באותו מקום בלבד שהיה מהלך בו מתחילתו מאי אסהדותיה פשיטא דהיכא תיסק אדעתין ששנים או שלשה טיפי מטר יפסלו מימי פרת מלטבול אלא ודאי כדאמרן וזהו דעת הראב"ד ז"ל: אבל דעת הרמב"ם ז"ל דכי קתני בכל הני אע"פ שרבו עליו נוטפין דינו כמעיין דוקא בשנתרבה המים בגומת המעין עצמו ששם הוא חשיבות מימיו כל מים הבאין עליהן אבל רבה במקום במשך הנהר למטה כל שרבו נוטפין על הזוחלין נפסל כולו ולפי זה אתיא מימרא דשמואל כפשטא דאין המים מטהרין בזוחליו אפילו באמצע הנהר במקום שהיה מהלך בו בתחלה אלא פרת ביומי תשרי בלבד וכפי מה שפירשנו למעלה ולפי זה הא דמפליג בתוספתא בין נתרחב ללא נתרחב נ"ל דמה דאמר דנתרבה בגומת המעיין קאי דאפילו הכי כל שנתרבו נוטפין אינו מטהר אלא במקום שהיה מהלך בו מתחלה אבל במקום שנתרחב אינו מטהר אלא באשבורן ואע"ג דאיכא למימר איפכא דאדרבה בהמשך הנהר קאי אבל נתרבה בגומת המעיין אפילו נתרחב כשר מדנקט לחומרא עדיף ועוד דאיכא למימר דמשמעתא דתוספתא אגוונא דמתני' קיימי מיהו סהדותיה דר"א ב"ר צדוק אפילו לפי שיטה זו ודאי משמע דאפילו אמקום שנתרחב הנהר קאי דכל שרבו זוחלין כשר דליכא למימר דאדרבה במקום משך הנהר קאי ואשמעינן רבותא שאע"פ שלא נתרבה במקום גומת המעיין אלא במה שנמשך ממנו כשר דאכתי פשיטא וכי שלשה טיפי מטר יפסלו פרת זנ"ל

מתני' הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר ר"י אוסר פרש"י ז"ל דטעמיה דר"מ משום דמנעל דידיה הוי ור"י סבר דלאו מנעל הוי אלא משוי ואסור ואיברא ודאי דלכאורה שמואל דמוקי' בגמרא מתני' דחלצה בסנדל של עץ חליצתה כשירה כר"מ הכי ס"ל וכן נמי רב הונא דמוקי' ברייתא דסנדל של סידין טמאה מדרס ויוצאין בה בשבת כר"מ מיהו מסקנא דרבא התם בפרק בתרא דיומא ליתא הכי אלא דבין לר"מ ובין לר"י מנעל הוא מדתני עלה בברייתא ושוין שאסור לצאת בז ביום הכפורים וטעמיה דר"י לענין שבת משום דחיישינן דילמא משתליף ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים והקשו בתוס' והיכי גזרינן דילמא אתי לאתויי והלא אין לו אלא רגל א' ואי נפיל לא יזיז ממקומו תירץ ר"י ז"ל דמיירי שנושא בידו מקל ועיקר הליכתו בסמיכות המקל הלכך איכא למיגזר ומכאן התירו בתוס' לקטע לצאת במקלו שלו לרשות הרבים וכתבו בשם רבינו יצחק ז"ל שראה לר"ת ז"ל שהתיר כן הלכה למעשה

דף סו ע"א גמרא אמר רב הונא מאן הודה לו ר' מאיר ומאן לא הודה לו ר"י וא"ת והיכי אמר רב הונא דמאן לא הודה לו ר' יוסי דהא אמרינן בפ' בתרא דיומא מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים כלומר מי אמרינן דנהי דלאו מנעל הוא אפילו ביום הכפורים אסור כיון דמגין ואמרינן עלה אמר ר' יצחק בר נחמני אני ראיתי את ר' יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ומייתי נמי מדרבנן דנפק מר ברפלי ומר ברהיטני אלמא כיון דלאו מנעל הוא ביום הכפורים שרי ואקשינן עלה ממתניתין דתנן הקטע יוצא בקב שלו ר"י אוסר ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו דאזיל ביום הכפורים אלמא אפילו לר"י דס"ל דלאו מנעל הוא ומשום הכי אסיר לענין שבת ביום הכפורים נמי אסור משום דמגין אלמא אע"ג דלאו מנעל הוא ביום הכפורים אסיר ושני רבא עלה דכ"ע מנעל הוא כלומר לא תפשוט מהא דלמידי דלאו מנעל אסיר ביום הכפורים אלא של עץ הוא דכ"ע מנעל הוא ור"י דאסר לענין שבת היינו טעמא משום דילמא משתליף ואתי לאתויי אבל סנדל של שעם דלאו מנעל הוא ביום הכפורים שרי אלמא מסקנא דהתם דלכ"ע של עץ מנעל הוא וכיון שכן היכי אמר רב הונא הכא מאי לא הודה לו ר"י וי"ל דאה"נ דרבא הכי ס"ל אבל רבא סבר דטעמיה דר"י משום דלאו מנעל הוא וביום הכפורים דאסיר לאו משום דמנעל הוא אלא משום דמגין דקסבר דכל מאי דמגין אע"ג דלאו מנעל הוא אסור ביום הכפורים והיינו דרבא נאדי מאוקמתיה דרב הונא משום דאזיל לטעמיה דאמר התם דלכ"ע לאו מנעל הוא ומאן לא הודה לו ר' יוחנן בן נורי כלומר דסנדל של סיידין של קש הוא ובשל קש בלבד הוא דפליגי הא בשל של עץ כ"ע מודו דמנעל הוא וא"ת דהא תניא בפרק מצות חליצה חלצה בסנדל של שעם בשל סיב בקב הקטע חליצתה כשירה אלמא בשל שעם ושל עץ כי הדדי נינהו י"ל דההיא ר"ע היא דס"ל ה"נ בסנדל של סיירין שהוא של קש דהוי מנעל וה"ה לשל שעם ושל סיב ואע"ג דהתם מוקמינן לה כר"מ היינו משום דלאו שמיע להו לרבנן דהתם לברייתא דר"ע ותלו לה כר"מ משום דמשמע להו דלר"ע לא שני ליה בין של שעם לשל עץ ולפ"ז הא דתנן התם ומייתינן לה בשמעתין חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשירה כ"ע מודו בה דהא מסקינן ביומא דבשל עץ כ"ע לא פליגי דמנעל הוא והא דמוקמי לה שמואל כר"מ ואבוה דשמואל מוקי לה התם בפרק מצות חליצה במחופה עור ודברי הכל היינו משום דאינהו ס"ל כרב הונא דס"ל הכא דשמעתין כר"ח ור"י במנעל ולאו מנעל פליג אבל בזמן דאית לן כמסקנא דרבא בפרק בתרא דיומא מתני' דהתם ככ"ע אתיא ונמצא לפי דרך זה דקי"ל דחולצין בסנדל של עץ ואין יוצאין בו ביום הכפורים אבל בסנדל של שעם ושל גמי אין חולצין ויוצאין בהן ואין כן דעת הרב אלפסי ז"ל שהוא ז"ל כתב בסנדל של עץ דחליצתו פסולה אלא א"כ מחופה עור כאבוה דשמואל ומשמע דס"ל ז"ל דכי מסקינן במסכת יומא דכ"ע מנעל לאו לשויי הפרשה בין לשל עץ לשל