ריטב”א על שבת מט

באשבורן כדתניא בספרי אי מה מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן. הלכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו נוטפין על הזוחלין אסיר והיינו בשהנהר גדל הרבה אבל אם הולך לאט או שלא נתרבה אלא מעט דליכא לספוקי ברביית נוטפין שרי כדתניא בתוספתא העיר ר' אלעזר ב"ר צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין. והוי יודע שזו שאמר המעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן היינו לומר שהמקוה אינו מטהר אלא באשבורן אבל המעיין מטהר בין באשבורן ב"ב דאי אמרת דאין מעיין מטהר אלא בזוחלין היכי עביד להו אבוה דשמואל לבנתיה מקוואות ביומי ניסן וביומי תשרי והיה ממשיך לתוכן ממי פרת וכמו שפירשו כל המפרשים ז"ל הוה לי' למיחש שמא ירבו זוחלין על הנוטפין ואינן מטהרין באשבורן אלא ודאי כדאמרן ועוד ראיה בפ"ק דמקוואות למעלה מהן דמעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין ולהטביל בכל שהוא למעלה מהן מים מוכין כלומר במלוחין ופושרין שהן מטהרין בזוחלין ובודאי שהן מטהרין אפילו בזוחלין דאי לא אמאי למעלה מהן הכא בחד גוונא מטהרי והכא בחד גוונא מטהרי. ועוד דתנן כל הימים כמקוה ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ובודאי ר' יוסי אמר אף בזוחלין אלא משום דסבירא ליה דימים דינייהו כמעיין אמר דמטהרין בכל ענין. ועוד דתנן במס' פרה בפ' המפנה מעיין לתוך הגת או לתוך הגג פסולין לזבין ולמצורעין ולמי חטאת אלמא לשאר כל אדם כשר אע"פ שהוא אשבורן

ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרה מכפיה מבריך כלומר אע"פ שאנו רואים שכשהגשמים יורדין הנהרות מתברכין עיקר ריבויין ממקורן הוא כדאמרינן בפרק סדר תעניות אין לך כל טפה וטפה שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ונמצא שלעולם זוחלין רבין על הנוטפין דהא לטפה של גשמים איכא טפחיים דמעיין הלכך לשמואל מותר לטבול בנהרות לעולם ואע"פ שנראה לעיין שנתרבו הרבה מחמת המטר:

ופליגא דידיה אדידיה דאמר שמואל אין המים מטהרי' בזוחלים דאיכא למיחש לרבו נוטפין אלא פרת ליומי תשרי לבד שאינו עת גשמים ולא זמן הפשרת שלגים ולא למיתסר כל הנהרות אתא ולא למיסר נמי פרת בכל השנה אלא ביומי תשרי אתא דכיון דכולה חששא משום שמא ירבו נוטפין על הזוחלין הוא כל שאינו בקי בפרת ביומי תשרי כמה הוא עלייתו וכן בשאר נהרות ויודעין אנו שלעולם אינו מתמעט משיעור כך ואפילו בעת יובש גדול כל שאין אנו רואין בו כי אם אותו שיעור למה נחוש הא ליכא למיחש לשמא ירבו נוטפין על הזוחלין אלא שמואל תרתי קמ"ל הכא דנהרות שהן מכזבין מימיהן אין טובלין בהן לעולם דכיון שפעמים הן מכזבין לעולם חוששין בהן לגשמים או להפשרת שלגים וכדתנן במסכת פרה המים המכזבין אלו הן המים המכזבין אחת בשבוע והמכזבין בפולמוסמ' ובשני בצורת כשרין והני פירו' דכל שמכזבין בלא טענה ואע"פ שאין מכזבין אלא לעיתים רחוקות פעם אחת בשבוע פסולים דחיישינן דשמא מי גשמים הן ואין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן. אבל המכזבין מחמת טענה כגון בפלמוסמת ובשני בצורת כשרים ומשום הכי קאמר שמואל שאין המים מטהרי' בזוחלים אלא פרת וכיוצא בו שאינו מכזב לעולם ולמעוטי מים המכזבין הוא דקאמר פרת ופרת וכיוצא בו קאמר וקאמר נמי שבפ' וכיוצא בו שאינו מכזב אינו מותר לטבול בו מן הסתם בכל השנה כולה מי שאינו בקי בהם אלא ביומי תשרי בלבד לפי שבימי תשרי אינו עת גשמים ולא זמן הפשרת שלגים ולפיכך אפילו מי שאינו בקי אין לו לחוש שמא ירבו עליו נוטפים אבל אין הכי נמי דמי שבקי בפרת וכיוצא או כל שהוא רואה שלא נתרבה על מה שהוא זוחל בתשרי בכדי שיהא ראוי לרבויי נוטפים טובל בו בכל השנה וכן נמי אם רואה בתשרי שנתרבה כל כך עד שאפשר לו לחוש שמא ירבו בו נוטפים אפילו בתשרי אינו טובל בו אלא שמואל סתמא קאמר דמי שאינו מכיר אפילו בנהרות שאין מכזבים יש לו לחוש כל השנה ברבייתא ובימי תשרי אין לו לחוש כנ"ל וראיתי מי שכתב בהיפך ולא נראו דבריו:

ולענין פסק הלכה פסק ר"ת ז"ל כשמואל דאמר נהרה מכיפיה מבריך דאע"ג דרב פליג עליה ורב ושמואל הלכתא כרב. ועוד דאבוה דשמואל ס"ל כרב ואידך דשמואל נמי פליגא. אדידיה אפילו הכי קיימא לן כשמואל דתניא בבכורות פרק מעשר בהמה דיובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין דברי ר"מ וחכמים אומרים פרת שמו שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרה מכיפיה מבריך כלומר דנהי דשמואל אמר הכי בכל הנהרות דמכיפייהו מברכי והתם לא אמרינן הכי אלא בפרת אפילו הכי מסייע ליה לשמואל משום דפרת מיבריך מכיפיה כולהו נהרות נמי מכיפיה דפרת הן מתברכין שהרי כל הנהרות מפרת הם נמשכין כדאמרינן התם בבכורות הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם דאפילו עינותא דמידליין סולמי דפרת נינהו והלכך ההיא מתני' מסייע ליה לשמואל בין מדר' מאיר בין מדרבנן דרבנן נמי אמרו פרת שמו שמימיו פרין ורבין וכיון דרבי ורבנן מסייעי ליה כוותיה נקיטין ונמצא לפי דעת זה שלעולם טובלין בנהרות אפילו כשמרבין הרבה מחמת גשמים שאין טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים זהו דעת ר"ת ז"ל. ומ"מ נראה לי שאף הוא ז"ל לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל במכזבין ליכא למימר בהו דמתבריכי מכיפייהו. אבל ר"ח והרב אלפסי ז"ל פסקו כרב וכאבוה דשמואל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד וקא יהיב הרמב"ן ז"ל טעמא למילתייהו דכיון דאמר שמואל נהרה מכיפיה מבריך לא דחינן מימרא דאיסור דהוו נהגין הלכה למעשה כאבוה דשמואל דעביד לבנתיה מקואות משום מימרא דאגדתא ושמואל נמי לאו לענין מעשה אמרה דכיון דאיהו נמי אמר אין המים מטהרין בזוחלין משמע דהכי קאמר נהי דמדינא שרי הלכה למעשה איכא למיחש וכדאמרן השתא דאמר שמואל אסיר ותני דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן אע"ג דאמרינן ופליגא דשמואל אדשמואל היינו לומר דתרוייהו מימרי דשמואל לאו קושיא אינון אלא חדא מינייהו דאם איתא לחדא ליכא לאידך אבל איהו לא פליג דידיה אדידיה אלא מיחש הוא דחייש הלכה למעשה והכי נמי משמע בפרק תינוקת דמייתינן מלתא דאבוה דשמואל ולא מסייעינן עליה פלוגתא דבריה אלמא שמואל נמי למעשה חייש וכי תימא אמאי חייש כיון דר' מאיר ורבנן אמרי בברייתא דבכורות דפרת מימיו פרין ורבין ורב ואבוה דשמואל נמי אמאי סברי דלאו מכיפיה מבריך איכא למימר דאינהו ידעי דאיכא תנאי בעלמא דלא סבירא להו הכי ועוד דאיכא נוסחי דלא גרסי במילתא דרבנן שמימיו פרין ורבין אלא פרת שמו ותו לא ולפי זה סייעתא דמייתי התם לשמואל מדר' מאיר היא ולא מרבנן ואפילו הכי שפיר דייק מדר' מאיר כיון דתנא לא פליגי עלה בהדיא לומר שאינו פרה ורבה ורב ואבוה דשמואל סברי דפליגי רבנן עליה ושמואל נמי מיחש הוא דחייש:

נמצא עכשיו לפי דרך זה שהנהרות המכזבין אין טובלין בהן כלל שלעולם חוששין להם למי גשמים והפשרת שלגים ונהרות גדולים שאין מכזבין כל שהוא בקי בהן ויודע עיקר המשכתן בימי תשרי טובל בהן כל השנה כל שהוא רואה מתוך רבייתן שנתרבו נוטפין על עיקר המשכתן אבל כל שהוא רואה מתוך רבייתן שיש לחוש לכך אפי' בימי תשרי אינו טובל בהן ומי שאינו בקי בהן בכל השנה כולה צריך לחוש להן חוץ מיומי תשרי בלבד שבתשרי מן הסתם אין הנוטפין רבין עליו. מיהו איכא מאן דאמר דכי חיישינן לרבוי נוטפין על הזוחלין דוקא לטבול בהן במקום שלא היתה זחילתו של נהר קודם לכן אבל במקום שהיתה זחילתו של נהר מתחילה אע"פ שעכשיו רבו נוטפין על הזוחלין מותר לטבול בו ומוכח לה מדתנן בפ"ק דמקוואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שלא לטהר באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעיין אלא הרי הוא