ריטב”א על שבת מד

בחצר דנימא דוקא באשה שהיא שוחצת אבל באיש שאינו שוחץ דברים שהן אסורין לו משום שבות ברשות הרבים שיהיו מותרין לו בחצר או דלמא לא שנא ועלה אמרי' נשמע מן הדא דרבן גמליאל ירד לטייל בחצר ומפתח של זהב בידו כלומר שהיה נושא אותו באצבעו לתכשיט בטבעת וגערו בו חביריו משום תכשיט כלומר שאלו לא היה תכשיט היה מותר לטייל בחצר דליכא למיחש שמא יצא בו אבל לפי שהי' תכשיט גערו בו לפי שהדבר קרוב שיצא בו לרה"ר ואלו יצא בו הי' אסור בדבר אפילו תמצא לומר שלא נאסר תכשיט לאיש וטעמא דמילתא משום דהכא דכיון שיש שם מפתח שהוא צריך לו איכא למיחש שמא יצטרך לו ויוציאנו מאצבעו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים אבל לעולם תכשיטין מותרין לאיש

וע"פ סברא זו יש מי שאומר שעכשיו יוצא האיש אפילו בטבעת שאין עליה חותם דאע"ג דאמרי' בגמ' אמר עולא וחילופיהן באיש כלומר דמאי דמשמע ממתניתין דטבעת שאין עליה חותם תכשיט לאשה מדקתני עלה ואם יצאתה אינה חייבת חטאת וטבעת שיש עליה חותם משוי הוא לה כדקתני ואם יצאתה חייבת חטאת הני מילי לא הוי חילופיהן דטבעת שיש עליה חותם תכשיט הוא לו ושאין עליה חותם משוי הני מילי לפי דורם שלא היו האנשים רגילים בטבעת שאין עליה חותם וכיון שלא היו רגילין בו אפילו בחול היו עוברין עליה משום לא ילבש גבר שמלת אשה אבל עכשיו שנהגו בו הרי הוא להם תכשיט ובין בחול בין בשבת שרי כשתמצא לומר שלא נאסרו תכשיטין לאיש שלא כדברי ר"ת ז"ל אלא שיש חלוקין עליו וכמו שיתבאר בגמרא בס"ד אבל קשה הדבר על מה סמכו בדורות הללו שהנשים יוצאות לרשות הרבים בטבעת שאין עליה חותם והרב בעל התרומה מלמד עליהן זכות לפי שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה משום דבעינן שיהו המבואות מפולשין ורחבים שש עשרה אמה ושיהו ששים רבוא עוברין בהן בכל יום לפיכך כיון שאי אפשר לבא לידי איסור תורה לא גזרינן דילמא שלפא ומחויא ואתי' לאייתויי והך סברא לא מחוורא שלא מצינו שהזכירו חכמים ברשות הרבים דבעינן שיהו עוברין שם ששים ריבוא בכל יום ואע"פ שרש"י ז"ל מפרש כן בהרבה מקומות אם איתא אי אפשר דלא לישתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחדא דוכתא ועוד שחכמים סתם אסרו ולא נתנו לדבריהם שיעור לחלק בין כפרים לעיירות גדולות אלא שעכשיו שנהגו בכך ולא ישמעו למי שימחה בידם בכיוצא בזה הנח להו מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין

גמרא כל שהוא ארוג לא גזרו. איכא מאן דאמר דוקא ארוג כי האי שהוא חלול ואי אפשר שלא יכנסו שם המים אבל ארוג שאינו חלול חייץ. למעוטי מאי אילימא למעוטי דצואר. וא"ת ומאי קושיא נימא דאין הכי נמי למעוטי דצואר דהוי חציצה ואדר' יהודה קאי י"ל דכיון דאמר וכולן משמע דקאי אכל הני דמיתנו בברייתא וא"ת נימא דלאו למעוטי אתא אלא לרבויי ולומר דלא מיבעיא בצואר דחייצי אלא אפי' בראש הבנות נמי חייצי יש לומר אם כן לא הוה ליה למימר בראשי הבנות שנינו אלא הוה ליה למימר בכל מקום שנינו ואם תאמר כיון דקרינן בסוגיין לצמר רך ופשתן קשה מאי טעמיה דרבי יהודה דמודה בחוטי פשתן דחייצי ופליג בחוטי צמר נ"ל דהיינו טעמא דנהי דצמר נדבק במה שהוא עליו יותר מן הפשתן אפי' הכי מתוך שהצמר רך המים נכנסין בתוך החוט ועוברין עד הבשר מה שאין כן בחוט פשתן קשה שאין המים נכנסין בתוכו ילפי שאין קושיו חזק כל כך כשער מודה ר' יהודה דחייץ וכי קאמר ר' יהודה דשל צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן כל חד וחד טעמא לחוד צמר מפני שעצמו רך שער מפני שהוא קשה כ"כ שאינו נדבק עם מה שהוא עליו

ע"ב אמר רבינא הכא בקרטלא עסקינן דאשה חובקת עצמה כו':

זו היא סוגיית ר"ח ז"ל ובמתניתין גרסינן קטלא והוי טעמא דאיסורא דקטלא משום תכשיט והכי משמע מדקתני לה במתני' בתר הכי ולא תטבול בהן עד שתרפם בהדי הנך דמשום תכשיט דליכא במתני' דליסתרן משום טבילה אלא הנך דמיתנו מקמו דלא תטבול בהן וקרטלא דהכא לאו תכשיט הוא דלא מיתסרא אלא משום דילמא מיתרמי לה טבילה של מצוה אבל רש"י ז"ל גורס כאן ופרישו כי ההיא דמתני' וכי תימא אם כן הוה ליה למיתני במתני' מקמי דלא תטבול בהן תירצו בתוס' דקטלא אף משום תכשיט מיתסר ונפקא מינה דאפילו רפוי אסור ומשום הכי קתני לה בתר לא תטבול אבל ודאי כל שהוא מהודק אף משום חששא דטבילה ליתסר והוא הדין לנזמים וטבעות דתנן במתניתין וראיה לדבר מדתניא בתוספתא דמקוואות השירין והנזמים והטבעות והקטלאות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין ואוצין היינו דחוקין מלשון כי אץ הר אפרים ולא מחוור דאם איתא דקטלא גרסינן משום תכשיט נמי מיתסר מאי קשיא לן ואי אמרת ואין אשה חובקת את עצמה בחבקין שבצואריהן אמאי לא לימא דטעמא משום תכשיט אלא ודאי בקרטלא עסקינן דקטלא לחוד וקרטלא לחוד דקרטלא לאו תכשיט הוא ולא מיתסר אלא משום לתא דטבילה וקטלא תכשיט ומיתסר דילמא שלפא ואתי' לאחויי:

מודים חכמים לר' יהודה בחוטי שער. פי' דווקא בראשי הבנות שאין שער חוצץ לפי שא"א להדקו יפה אבל לקשור נימא אחת בעצמה או לקשור נימא אחת בחברתה מתהדקות הן בענין שאין המים נכנסין שם דהא אמרינן בפרק בתרא דנדה נימא אחת קשורה חוצצת שלש אין חוצצות שתים איני יודע ואפילו לכרוך חוטין לו בשערותיה נמי שרי לפי שאי אפשר לחוטי שער הללו שלא יהו יותר מנימא א' ואמרינן בהדיא בירושלמי שאם קשר שני נימין בשלש דלא חייצי:

כבלא דעבדא תנן ושפחות נמי יוצאות בהן דהא בלא תצא אשה קתני לה וא"ת אי כבלא דעבדא למה התירו בחצר בשלמא למ"ד כפה של צמר התירו לה בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה אבל כבדא דעבדא אמאי י"ל דדוקא בתכשיטין הוא שגזרו בחצר לפי שקשה עליה להניחו אבל בכבלא דעבדא דגנאי הוא לו כל שהוא מצריכן להתירו נהנה הוא מדבר אסור ליטלו וא"ת ולמ"ד כפה של צמר כיון שתחת השבכה היא אמאי לא דהא תנן יוצאה אשה בטוטפ' ובסרביטין בזמן שהן תפורין כשבכה וטעמא משום דלא משלפא שבכה שאינה פורעת ראשה י"ל שהכפה יוצאת קצת חוץ לשבכה ואפשר ליטלה בעוד שהשבכה על ראשה ואפילו הכי שרי ר' שמעון בן אלעזר לפי שאי אפשר להחזיר' אלא א"כ תסיר השבכה:

אין בה משום כלאים. פירש"י ז"ל שעשוייה כמין לבד שקורין פלטרי ואינה טווי' וא"ת ומה בכך והא תנן והלבדין אסורין מפני שהן שועין וליכא למימר דהני מילי מדרבנן אבל הכא מדאורייתא קאמר שאין אסור משום כלאים אלא שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא ליתא דא"כ לא הוה ליה למיתני סתם אין בה משום כלאים תירץ ר"י ב"ר אשר ז"ל דאצטמא דבר קשה הוא וכל שאינו כלאים מדאורייתא בקשין שרי לגמרי דלא גזרו רבנן וכדאמרינן בפ"ק דביצה אמר רב הונא בריה דרב המנונא האי גמדא דנרש שריא כלומר דאע"ג דשאר לבדים אסורים מדרבנן האי שרי לפי שהוא קשה

מיהו כי אמרינן דכל שהוא קשה שרי דוקא במידי דלא מיתסר אלא מדרבנן אבל במידי דאסור משום כלאים מדאורייתא אפילו קשה נמי אסירי וראיה לדבר מדאמרי' בפ"ק דערכין הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים ופרכינן פשיטא ומשני כהנים אצטריכא לים סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אסתרי כלאים גבי בלבישה מיחייב במצות ציצית הני כהנים הואיל ואישתרו כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל ואם איתא דבקשין אפילו כלאים דאורייתא שרו היכי אשתרו כלאים לגבי כהנים דהא אמרינן ביומא בפרק בא לו ורב אשי אמר בגדי כהונה קשין הן ולהכי שרו התם להצען תחתיו אלא וודאי רי מקלינן בקשין דווקא בדבר דלא מיתסר משום כלאים אלא מדרבנן כגון הלבדין שאינן שוע טווי ונוז ומשום הכי שרו אפילו בהעלאה אבל כל שהוא שוע טווי ונוז דמיחסר מדאורייתא אפילו בקשין העלאה אסורה והיינו דאשתרי