ריטב”א על שבת מב

משמע דמכבדים בדרכים והכי נמי משמע ביומא בפרק אמר להם הממונה דאמרי' התם שלש' שהיו מהלכין בדרך האב כאמצע גדול מימינו קטן משמאלו ואלו בברכות בפרק שלשה שאכלו אמרינן דאין מכבדין בדרכים ולא בגשרים ותירץ דהתם באין הולכין לענין אחד ולפיכך אין אחד מהן צריך להמתין ולכבד את חברו אבל הכא בשהולכין לענין אחד

דף נ"ב ע"א אמר ליה אביי אדרבה תסתיים דלוי הוא דאמר בין לנוי בין לשמור אסור ואיכא נמי נסחי דגרסי בסוף מילתא תסתיים. וא"ת ואמאי איכא למסמך הא טפי מדרב הונא בר חייא וי"ל משום דבכולי תלמודא אמרינן דרב יהודה דסמכא הוא דדייק וגמיר טפי וכדאמרי' בפ"ק דשחיטת חולין דאפי' ספקי דגברי גרים וכתב הר"ז הלוי ז"ל דאיכא דקשיא ליה דשמואל משום דאמר שמואל הלכה כחנניא ואמר רב יהודה אמר שמואל מחליפין לפני ר' של זו בזו מהו ואע"ג דדחינן לה בגמרא למעוטי נאק' באפסר ולאו למעוטי גמל בחטם ההיא דחייה בעלמא הוא דדחינן לה בגמרא דלא מפשיט מינה מאי דסלקא דעתיה דשמואל למיפשט מינה אבל מכל מקום אסהדותי' דשמואל למעוטי גמל בחטם הוא דאתא תדע דקאמרי' בגמרא אמר ליה אביי אדרבא תסתיים דשמואל דאמר בין לנוי בין לשמור אסור דאמר רב יהודה אמר שמואל מחליפין לפני ר' של זו בזו מהו תסתיים וא"כ קשיא דשמואל אדשמואל. והוא ז"ל תירץ דתרי גווני הוו נטירות' יתיר' כל נטירתא יתירתא שאין בני אדם עושין כן בחול כלל בשבת הוי משוי והיינו גמל בחטם ובהא אפילו שמואל מודה בסהדותיה דקא מסהיד משמיה דרבי ישמעאל ב"ר יוסי וכל נטירותא יתירתא שמקצת בני אדם מצוין לעשות בחול לא הוי משוי וזהו חתול בסוגר כחנניה מידי דהוה דלובדקס שיוצא באפסר ויוצא אף בפרומביא דלא אמרי' משוי הוא לדברי הכל ובפרה ברצועה שבין קרניה לשמור פליגי רב ושמואל רב מדמי ליה לגמל בחטם ושמואל מדמי ליה לחתול בסוגר לחנניה ולובדקס בפרומביא לדברי הכל והלכתא בהא כרב דאסר ואף על פי שדחה הרב אלפסי ז"ל הא דשמואל דאמר הלכה כחנניה לדידן לא מדחייא וכדפרישנא ע"כ לשונו ז"ל. והקשו עליו דאם איתא מאי קאמר רב יוסף תסתיים דשמואל הוא דאמר לשמור מותר דהא אר"ה ב"ח אמר שמואל הלכה כחנני' דהא בין לרב בין לשמואל קיימא לן כחנני' ובפרה בלחוד הוא דאפליגו אי דחיא לההיא אי לא. ולדידי לאו קושיא היא כלל דסוגיין הכי מיפרשא מעיקרא רב יוסף לא הוה מסיק אדעתיה דאיכא פלוגתא בין נטירותא לנטירותא כלל ומשום הכי בעי למפשט דשמואל היא דאמר לשמור מותר מדפסיק הלכתא כחנניה ואמר אביי לדידך דלא משוית פלוגת' בין נטירותא לנטירותא אדרבה תיפשוט לאידך גיסא דטפי איכא למסמך אדר"י מדר"ה בר חייא וכיון דחזינא דאם איתא דהכי הוא דק' דשמואל אדשמואל ממילא ידעי' דמהא לא תפשוט ומהא לא תפשוט לפי שיש חילוק בין נטירותא יתירתא לנטירותא יתירתא אחריתי ומשום הכי שביק תלמוד כל הני מימרי דמוכחינו מינייהו ובעי מאי הוי עלה. והרמב"ן ז"ל הקשה עוד עליו בספר המלחמות וכתב שמצא חנניה חן בעיניו לפסוק כמותו בכל מקום שהרי בכאן פירשו חולק על הגמרא שאמרו בפירוש כתנאי אם גמל יוצא בחטם דתניא אין חיה יוצאה בסוגר כו'. תנא קמא סבר כיון דסגי ליה במותבא משוי היא אלמא לחנניה גמל יוצא בחטם שאם היה חילוק בין גמל לחטם לחנניה מאי תנאי היא דכולי עלמא סברי גמל יוצא בחטם וכדשמואל דמחליפין לפני ר' אלא ודאי לדעת חנניה גמל יוצא בחטם ולא אמרי' בשום נטירותא יתירתא משוי הוא הילכך ליתא. ועוד הקש' עליו דאם איתא דאסהדותיה דשמואל למעוטי גמל בחטם ור"ל דבגמל בחטם היתה השאלה לפני ר' ובו השיבן ר"י ב"ר יוסי דאלו נאקה באפסר פשיטא לן בגמ' דמשוי היאך [לא] יראו להתיר מה שהתנאין שונין ופושטין לאיסור שהרי רבי קיבל דבריו של ר' ישמעאל ב"ר יוסי ונפשטה לו מעדותו שאלתן של מחליפין והוא עצמו יודע דברי אביו שקבלה מפיו. אלו דבריו ז"ל ואינן קושיות אצלי ותי' א' להן וכך היא הצעה של שמוע' שמואל שמיע ליה דמחליפין לפני ר' של זו בזו מהו שאמר לפניו ר' ישמעאל ב"ר יוסי כך אמר אבא ארבעה בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור ושמואל גופיה אמר מסברא דנפשיה דודאי הך בעיא לא הוה בנאקא באפסר דבכי האי גוונא מילתא דפשיט הויא דכיון דלא מינטרא ביה משוי הוא אלא ודאי בגמל בחטם הוה וכן אמר לפניו ר' ישמעאל ב"ר יוסי כך אמר כו' שמע מינה דבגמל בחטם נטירותא יתירתא הוא ומשוי הוא דודאי מאי דבע' מדקא פשיט ר' ישמעאל ב"ר יוסי ותלמודא דחי ליה דמהא ליכא למשמע מינה דדילמא ספקייהו דמחליפין בנאקא באפסר הוה והאי הוא דקא פשיט ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבל בגמל בחוטם לעולם אימא לך דלאו משוי הוא. ובתר הכי אמרי תלמודא כתנאי כלומר דבעל כרחין איכא תנא דקאי כוותיה דשמואל דאסר גמל בחוטם דלת"ק חנניה דאמר אין חיה יוצאה בסוגר כל שכן דאסר גמל בחוטם דהוה נטירותא טפי טובא ולא עוד אלא אפי' חנניה דשרי חיה בסוגר אפשר דאסר גמל בחטם ושמואל נמי הכי סבירא ליה אלא מיהו כיון דתלמודא עד השתא אתי למדחייה לדשמואל לגמרי ולמימר דגמל בחטם שרי לא בעי השתא נמי לאודויי לדשמואל לגמרי אלא על כרחין דתנא קמא דחנניה קאי כוותיה ואפשר דפליג עליה ושמואל סבירא ליה דחנניה בגמל מודה הלכך אע"ג דקיימא לן דגמל בחטם אסור וקיימא לן נמי כרב דאסר פרה ברצועה שבין קרניה אפשר דקיימא לן כחנניה שאמר דחיה יוצאה בסוגר כנ"ל ועלו דברי הר"ז הלוי ז"ל כהוגן. ואין דבר שמקשה עלי לפי פירושו אלא לישניה דחנניה דאמר ובכל דבר המשתמר דמשמע דלא סוגר בלחוד אתא למשרן אלא אפילו כל דבר המשתמר ובגמרא נמי אמרינן ומר סבר כל נטירותא יתירתא לא אמרינן משוי הוא אלא כל נטירותא יתירתא שרי חנניה. והרב אלפסי ושאר הגאונים ז"ל פסקו הל' כרב ודחאוה לחנניה. אבל הראב"ד ז"ל כ' דיותר ראוי לפסיק כשמואל מדחזינן לרבה בר רב הונא דקא פשיט לבעייא דלוי בריה דרב הונא בר חיי' מדשמואל ולא פשיט לה מדרב אלמא הלכתא כשמואל. ועוד דהא דתנא ר' מנשה מסייע לדשמואל דתני ר' מנשה עז שחקוק לה בקרניה יוצאה באפסר בשבת והא ודאי נגח באפסר נטירותא יתירתא היא ואי משום פירוקי דאביי ורבא ורבינא דאיפרוקו אלימא דרב הך סוגיא בעלמא היא ואין דוחין מימרא ברירא ושמעתא ברירא משום סוגיא

שאני פרה דדמיה יקרין. כלו' ודרכן של בעלים לשמור שמירה מעולה אף בחול. ומהא שמעינן לסוס ופרד בזה"ז שכיון שדרכן לצאת בפרומביא אפילו בשבת אינו משוי ושרי אפילו לרב: אין יוצאין כו' פרש"י ז"ל לנוי ואחרים פירשו כרוכין רפויין לימשך בהן והיינו דמתניתא דקתני יוצאין כרוכין לימשך שמואל מתרץ לה לטעמיה כרוכין ובלבד שישאר בצד לימשך בו ורב הונא מתרץ לטעמיה כרוכין רפויין לימשך בהן

ע"ב בבאין מנויי אדם לנויי בהמה. פרש"י ז"ל שנטמאו בעודן לאדם מכלל דס"ל ז"ל דלאחר שנעשו נויי בהמה אין מקבלין טומאה וליתא דבפ"ק דסוכה מוכח גבי קוצר לאכילה ונמלך עליהן לסכוך דאפילו לבטל קבלת טומאה מכאן ולהבא לא מהניא מחשבה לפי שאין הכלים יוצאים מיד קבלת טומאה בלא שינוי מעשה וכן פרש"י ז"ל עצמו בפ' במה אשה יוצאה גבי זוג בהמה ועשאו לדלת

וטובלן במקומן. איכא למידק אמאי לא מקשה הכא טבילה מאן דכר שמה כדאמרינן בריש פירקין דבמה אשה יוצאה דתנן לא תטבול בהן עד שתתרפה ותירץ ר"ת ז"ל דכיון דאיירי הכא בדין של כלים איזה מותר לצאת ואיזה אסור אגב גררא נמי איירי בדין טבילתן דהכי אורחא דתלמודא כההיא דהקיטע יוצא בקב שלו דתנן ואם יש בו בית קבול כיתותים טמא אבל בפרק במה אשה דמיירי בדין כלום מאי שייך הכא למיתני דין טבילת האשה: הכא במאי עסקי'