ריטב”א על שבת מא

דמילתא דכיון שהיתה גומא זו מכוסה ולא היתה נכרת שם כל עיקר מחזי השתא כעושה גומא מה שאין כן בתבן וגחלים דלית בהו משום עשיית גומא כדאיתא בפרק אלו עוברין

אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן. רש"י ז"ל להטמין שלא יחמו ולא גזרינן משום הטמנה כדי שיחמו. ונראה מדבריו דלהטמין את הצונן כדי לחממו אע"פ שהוא מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אסור אבל הרמב"ם ז"ל פירש אפילו לחממו וכן נראה מדברי הגאונים ז"ל וכך היא פשטא דמילתא דבשלהי פרקין בהטמנה דלהחם עסקינן ולא בהטמנה שלא יחמם ועוד מדדחינן אי ממתני' הוה אמינא הני מילי דבר שאין דרכו להטמין ואי בלהטמין שלא יוחמו עסיקי' אין לך דבר שדרכו להטמין שלא יתחמם יותר מן המים בימות החמה ור"ת ז"ל נדחק בפירושא דאגזיר' דלהתם קאי ופשטא דמילתא לא משמע הכי אלא ודאי הטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף כדי שתפוג צנתו שרי שלא אסרו להטמין בדבר שא"מ אלא מה שהוא חם לגמרי ומש"ה קתני בבריי' דלקמן אבל פנן ממיחם למיחם מותר כיון שאינו חם לגמרי שהרי נצטנן כשפנהו למיחם שני אלמא כל שאינו חם לגמרי מותר להטמינו וכל שכן צונן גמור וכבר הוצרך רש"י ז"ל לידחק ג"כ בפירוש' דההיא וכתב דבפנן ממיחם למיחם כדי לקררן הוא דשרי' משום דליכא למגזר בה דהשתא אוקורי קא מקיר לה במתכוין חמומי קא מחמם לה ולפירוש הגאונים לא אצטרכי' להכי דכל שאינו חם לגמרי מותר להטמינה בדבר שאינו מוסיף הוא דשרי' אבל בדבר המוסיף אפילו מבעוד יום אסור וראיה לדבר ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להם חכמים והתם צונן מבעוד יום הוה

אע"פ שאמרו אין טומנין את החמין בדבר שאינו מוסיף הבל אם בא להוסיף מוסיף כיצד רשב"ג אומ' נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין כו'. כתב הר"ר יונה ז"ל איכא מרבוותא דלא גרסי כיצד משום דקשיא להו הרי אין לדברי רשב"ג פי' לדבר זה דרשב"ג לגלות ולהחזיר ולכסות הוא מתיר וברישא דברייתא לא התרנו אלא להוסיף ומביאין ראיה מן התוספתא דלא קתני כיצד ולפי דבריהם הא דרשב"ג פליג את"ק והלכתא כת"ק שלא התיר אלא להוסיף ובכולהו ספרים גרסי' כיצד ומתחזי לן דהכי פירושה כיצד אם בא להוסיף מוסיף מי אמרי' לא התרנו להוסיף אלא א"כ כסה מתחל' בדבר המשמר חומו בתוכו כגון גלופקרין וכיוצא בה או דילמא אפילו בדבר קל כגון סדינין שאין משמרין חומן כיון דמהנות כל שהוא כסהו מבעוד יום חשבינן ליה ופירושה מתוך רבי שמעון ב"ג שאומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין כו' זו ואצ"ל זו קתני ומצינו בירושלמי שהוצרכו לפרש דבר זה והכי גרסינן התם אין טומנין מחשיכה אבל מוספין עליו כסות וכלים כמה יהא עליה ויהא מותר לכסותן ר' זריקא בשם רבי חנינא אמר אפילו מפה אמר רבי זעירא ובלבד דבר שהוא מועיל אמר רבי חנינא כל הדברים מועילין אמר רב מתניה ויאות מאן דנסיב מרטוט ויהיב ליה על רישיה בשעת צנתא דילמא דלא כביש צנתא ע"כ דברי הרב ז"ל

טמן וכסה בדבר הנטול פרש"י ז"ל דטמן קרינן מה שנותן סביבות הקדירה וכסוי היינו מה שנותן על פיה הילכך כשטמן בדבר שאינו ניטל אם כסה בדבר הנטל מגלה הקדירה ואוחזה אבל טמן בדבר הניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא יטול שאין לו במה שיאחזנה וליטול ממטה ולנער את הכסוי דומיא דהאבן שעל פי החבית אי אפשר משום דהוה ליה מניח ולא התירו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור והיכא דהוה מקצת פיה מגולה אין זה טלטול שמצדיו והכסוי נופל מאיליו ולא נהירא דאי הכי אפי' מקצת כסוי מגולה היכי שרי והא נעשה הכסוי בסיס לדבר האיסור דהא בנר שעל גבי טבל' ובמעות שעל גבי הכר אמרי' דבמניח נעשה בסיס לדבר האסור אע"פ שרובן מגולה לפיכך נראין דברי הר"ז הלוי ז"ל שפירש שהכסוי הוא תחת ההטמנה שהיו מכסין תחילה ואחר כך מטמנין וההטמנה לעולם לא היתה נוגעת עד הארץ אבל הכסוי פעמים היה נוגע עד הקרקע ופעמים לא היה נוגע ומשום הכי קתני דכל שכסה בדבר הניטל אע"פ שטמן הדבר שאינו ניטל הרי זה נוטל ומחזיר שיכול לאחוז בשולי הקדירה שההטמנה אינה נוגעת עד הקרקע ומנער את הקדרה ואותו דבר שאינו ניטל נופל מאיליו ולא אמרי' נעשה בסיס לדבר האסור לפי שאין הקדירה נעשית בסים להטמנה ולכסוי ואינה תשמיש להן אלא אדרבא הם תשמישים לקדרה והוה ליה כפגה שטמנה בתבן וחררה בגחלים דאמרינן דתוחב בהן כוש או כרכר ואין הפגה והחררה תשמיש להן אבל בזמן שכסה בדבר שאינו ניטל אם לא היתה קדירה מגולה כל עיקר כגון שהכסוי שלה מקיף אותה מכל דפנותיה ומגיע עד הקרקע אינו נוטל ומחזיר

ע"ב מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה על גבי קדרה וקדרה על גבי מיחם זו היא גירסת הגאונים והרב אלפסי ז"ל וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפרק רביעי מהלכות שבת וטעמא דמילתא שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על כלי חם כדי שיעמדו בחמומתן מותר ואיכא נסחי אחריני ולא דייקי ובתוספתא נמי הכי איתא: ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת פרש"י ז"ל שדומה למלאכה שבורא המים האלו אבל נותן הוא לתוך הכוס ואע"פ שנימוח מאיליו ובתוספתא משמע דאפילו לרסק בידים לתוך הקערה שרי דקתני אבל מרסק הוא לתוך הקערה ומשמע דמשום סרך מלאכה נגעו בה אי נמי גזירה שמא יסחוט פירות העומדין למשקין לפי שהברד והשלג למימהן הן עומדין וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ה מהלכות שבת ודוקא היכא דעביד בידים אבל אילו הניתן בחמה ונפשרו ואפילו כנגד המדורה מותרין הם דלאו נולד הוא ולא דמו למשקין שזבו משום דהני נמי בהיותן קרושין נמי תורת משקה עליהן לכל דבר אבל בספר התרומה ז"ל כתב דאיסורן משום נולד ואסר ליתן קדרה שקרש שמנוניתה כנגד המדורה משום דמעיקרא עב וקפוי ועכשיו נמחה ונעשה צלול ולפי טעמו אפי' בחמה אסור השומן דנולד הוא והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דכיון דשומן לעולם אוכל הוא אפי' לרסק ולסחוט מותר דהא בפירות דלאו בני סחיטה נינהו סוחטין אותן לכתחלה ואפילו בתותין ורמונין היוצא מעצמה כל שהיו עומדין לאוכלין מותר לפיכך כתב דכל היכא דאחי ממילא בין בחמה בין כנגד המדורה שרי ואין זו קושיא אצלי דשומן זה כל זמן שלא קרש זך וצלול הוא דדרכו בכך אף בשקרש כפירות העומדין למשקה דמי

פרק חמישי במה בהמה יוצאה

כי תיבעי לך גמל בחטם. וא"ת ותיפשט ליה דנטירותא יתירתא מדתניא במתניתא דלובדקס יוצא באפסר אלמא דלובדקס מנטר באפסר ואפ"ה תנן במתני' דלובדקס יוצא בפרומביא בשבת ובודאי פרומבי' הוי נטירות' יתירת' טפי מאפסר מדאמרי' בסמוך חמור שעסקיו רעים כגון זה מהו לצאת בפרומבי' בשבת ואפ"ה נהי דלובדקס מינטר באפסר כדמוכח מתניתא דתנן במתניתא דיוצא בפרומביא אלמא נטירותא יתירתא לאו משוי היא וי"ל דדוקא גמל בחטם הוא דקא מיבעי' ליה משום דהוה נטירות' יתירת' טפי טובא ואין דרכו בכך בחול אבל לובדקס נהי דבאפסר מינטר דרכו נמי בחול בפרומביא ואין דרכן של בעלים לדקדק ולצמצם בשמיר' ונראה לי דלובדקס דוקא הוא דהתירו בפרומביא לפי שהוא חמרא לובא ועסקיו רעים אבל חמור סתם לא התירו והכי משמע לי מדאמר ליה לוי לרבה חמור שעסקי רעים כגון זה מהו לצאת בפרומביא מאי קא מיבעיא ומאי איריא שעסקיו רעים אפילו אין עסקיו רעים נמי שרי אלא ודאי כדאמרן שבלובדקס בלבד התירו פרומביא משום דלדידי' לא הויא נטירותא טפי טובא אלא לסתם חמור לא אלא אליבא דחנניא כנ"ל: קדמיה חמריה דלוי כו'. הקשה ר"ת ז"ל דהכא