ריטב”א על שבת מ

והמלאכה היתה דים ולדברי הכל נשארו ט"ל עד כאן דברי ר"ח ז"ל וא"ת ולמאן דיליף ממלאכה ומלאכת מנא ליה דאותן מלאכות שמנו חכמים אסרה אותו דילמא אחרנייתא נינהו ועוד מנא ליה דהאי אב והאי תולדה ועוד אמאי לא פרכי' ליה מדאמרי' בפרק הזורק המושיט חייב שכן היתה עבודת הלוים אלמא ממשכן ילפי' וי"ל דכולהו מודו דממשכן ילפי' לאותן מלאכות שהיו במשכן אלא דמר ס"ל דבמילף ממשכן בלחוד סגי לן ומר ס"ל דאי לאו מלאכה ומלאכה הוה מטפי' מלאכות אחרנייתא אע"ג דלא הוו במשכן אלא דאתא מניינא דמלאכה ומלאכת וגלי לן דלתנהו אלא ארבעים חסר אחת ומשו"ה קיימי' אמלאכוח שנאמרו במשכן בלבד וא"ת אם איתא דכולהו ממשכן ילפי' היכי מייתי' סיעתא לקמן מדקתני הם זרעו אתם אל תזרעו אפי' מאן דגמר ממלאכה ומלאכת מאי וממשכן ילפי' וכדכתיבנא י"ל דמדקתני הם זרעו אתם אל תזרעו ולא מדכר מלאכה ומלאכת כלל שמעי' דכולה מילתא ממשכן ילפי' לה

דף נ' ע"א רבינא אמר בשל הפתק וא"ת וכיון דמתני' בשל הפתק ואפילו טמן בהו אין מטלטלין אותן היכי אמר רבא עלה לא שנו אלא שלא טמן בהן וי"ל דמתני' בכולהו גיזין קא מיירי ורישא הכי קאמר טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין איתן אע"פ שאינן של הפתק ועל' קאי רבא ואמר לא שנו אלא שלא טמן בהן אבל טמן בהן מטלטלין אותן וסיפא דכיצד הוא עושה מיירי בשל הפתק דבהנהו אפילו טמן בהן אין מטלטלין אותן מיהו ייחדן להטמנה אפילו בשל הפתק ומטלטלין אותן וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל והא דאמרינן לעיל וכי מפני שאין לו לזה קופה של תבן עומד ומפקיר קופה של מוכין דאלמא אע"פ שאינן של הפתק טמן בהן אין מטלטלין אותן דהא סתמא קאמר ואפ"ה אמרי' דאע"פ שטמן בהן אין מטלטלין אותן לא קשיא דכי אמרי' הכא דבשטמן בהן אין מטלטלין אותן הני מילי לאותה שבת אבל לשבת אחרת לא דלעיל בשבת עסיקינן

ורב אסי אמר כו' פי' שלא קשר ואע"פ שלא חשב כתב הרמב"ן ז"ל דרב אסי פליג עליה דרשב"ג וסבר דבמחשבה גרידה לא סגי אא"כ עשה מעשה כ"ש דמעשה בלא מחשבה מהני אבל מחשבה בלא מעשה לא מהני' והביא ראיה מדקאמרי' לרב אסי דאמר כמאן ואם איתא דרב אסי מודה דמחשבה מהניא ליה מאי קא מבעי' ליה לרשב"ג במעשה כל דהו בלא מחשבה ודאי מודה אלא שמע מינה כדאמרן אלו דבריו ז"ל ולפיכך פסק כי האי מהני אבל מחשבה גרידתא לא מהני ולישנא לא משמע הכי דמדקאמר אע"פ שלא חשב משמע דמוסיף הוא על דברי שמואל דטפי עדיף חשב מישב ולא חשיב ומדסייעיה רב אשי לרב אסי מדאמרינן הכר שעל המטה מנענעו בגופו שמע מינה הלכתא כוותיה דרב אסי וכ"ש אם חשב כשמואל ואע"פ שלא ישב וכן פסק רבינו האיי גאון ז"ל זה לשונו הלכה כרשב"ג שאם חשב כשמואל ואע"פ שלא קשר מותר ומאי נינהו קשר שקשר חוטי החריות אחד באחד אע"ג דרב סבר כת"ק הכא הא קמו להו כשמואל ורב' בר בר חנא בחד טעמ' והלכה בהדיא אתמר קמיה דרב ודר' אסי הלכה נהי דהא סייעיה רב אשי ממתני' ואמר שמע מינה ע"כ. ואף ה"ר יונה ז"ל כתב כן ומסתברא לן דרב אסי אפי' ישב קאמר וכ"ש חשב דמייחדי לישיבה טפי והא דתניא יוצאין בפקדון ובציפ' בזמן שצבעה בשמן וכרכן במשיחא ואלו מחשבה לא מהניא התם משום דלא מוכחא מילתא דמייחדי למכתו ומחזי כמוציא בהן בשבת אבל יצא בהן מבעוד יום מוכחא ע"כ וה"נ מסתברא לי דטפי עדיף חשב מישב דהא לעיל שקלי' וטרינן במטה שייחדה למעות אי אסיר לטלטלה אי לא ואלו במניח עליה בלחוד פשיטא לן דשרי לטלטולה אלמא לבטולי מתורת כלי טפי עדיף יחוד ממעשה דישיבה הכי נמי לשוויי מנא טפי עדיף יחוד ממעשה דישיבה ודאמרי' הכא אלא רב אסי דאמר כמאן הכי קאמרי' דודאי ת"ק דרשב"ג פליג עליה וכי תימא אמר לך אנא דאמרי כרשב"ג ליתא דדילמא ע"כ לא קאמר רשב"ג אלא בישב אבל בחשב דגרע טפי לא קאמר וזו דמטה שייחדה ראייה גמור' היא אלא א"כ תדחה דהכא במחשבה ליומיה בלחוד עסקינן וההיא ביחוד גמור

מדקאמר אי בית האבל הוה אי בית המשתה הוה. וא"ת ז היכי מוכחא מהכא דרבי חנינא בן עקיבא פליג עליה דרשב"ג דילמא מעשה שהיה כך היה אבל אין ה"נ דלרבי חנינא בן עקיבא בעלמא נמי בהכי סגי י"ל דרבי חנינא בן עקיבא גופיה אמר לתלמידיו כדי שנשב עליהן למחר בבית האבל או בבית המשתה ומדאמר להו הכי שמע מינה דבעלמא קשר אין לא קשר לא

ע"ב דתנן ר' שמעון אומר נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק לאו רבי שמעון תנינן במתני' אלא סתמא קתני והכי תנינן לה בנזיר פרק שלשה מינין נזיר שגלח בין בזוג בין בתער או שפספס כל שהוא חייב נזיר חופף ומפספס אבל לא שורק רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער אלא משום דבגמרא אמרינן עלה מני ר"ש הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר לפיכך הוסיפו רבי שמעון בלישנא דמתני' משום דר"ש היא והא דאמרינן אבל לא סורק אמרינן בגמרא סתם משום דכל הסרק להשיר נימין המדולדלות קא מכוין ופי' חופף אפילו בנתר ובחול מדקתני על רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער והיינו דמקשינן להא רמיא אבל לא יחוף בהן שערו

עפר לבינתא כתב רבינו האיי גאון ז"ל יש שמפ' לבינ' ממש ויש אומרים לבנת' של לבונה כלדאר לכא"ן בלדון ערבי וכך אנו סוברין: מהו לפצוע זתים בשבת פירש"י ז"ל כדי למתק מרירתן ולא נהיר דא"כ מאי קא מתמה וכי בחול מי התירו וכי לא יתקן אדם מאכלו כדי שיהיה ראוי לו ועוד בשבת למה יאמר אי משום סחיטה מאי שייכא הכא לקמן הו"ל לאיתוייה בפרק חבית בהל' סחיטה לפי' פירשו הגאונים ז"ל דלמימשא בהו קא מיבעי' ליה מפני שהן משויירין ולפי' אמר לו בחול מי התירן לאוכלין לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו קסבר משום הפסד אוכלין: מר סבר חוששין שמא נתקלקלה הגומא פירש"י ז"ל אי שרית ליה ליטול בקומה זקופה פעמים שנתקלקלה ואתי נמי להחזירה והקשה עליו ה"ר יונה ז"ל דא"כ חוששין שמא תתקלקל הגומ' הוה ליה למימר אלא הכי קאמר מר סבר חוששין שמא נתקלקלה הגומ' שאם נטל בקומה זקופה לא יחזיר עד שיתברר לו שלא נתקלקלה הגומא הא סתמא לא דדילמא נתקלקלה הגומא ומר סבר סתמא לא חיישינן

דצה ושלפ' והדר דצה שפיר דמי ואי לא אסיר פי' משום דעביד גומא אבל לטלטול העפר דטלטול מן הצד כה"ג לאו שמיה טלטול וכמו שכתבתי למעלה: אם היה מקצת העלין מגולין זו היא גירסתו של רש"י ז"ל וכתב דמשום שבת בלחוד נקט לה הכי אבל לענין כלאים ומעשר ושביעית אע"פ שלא היו מקצת העלין מגולין אינו חושש וכ"ת אמאי לא יהיה דרך זריעה בכך פירשו לה בירושלמי באגודה כלומר שעשה מהן אגודה וזרעה שאין זו זריעה ודוקא טומן שאינו רוצה בהשרשתן אבל במתכוין לזריעה לא והכי איתא בירוש' אבל הגאונים ז"ל גורסין אם היה מקצ' עליון מגול' ולפי גרס' זו אין אנו צריכין לאוקומה באגודה שאפילו אינן אלא צנון או לפת יחידי כיון שמקצ' עליונו מגולה אין דרך זריעה בכך. והוי יודע דמתני' לצדדין קתני דכי קתני ולא משום מעשר על כרחין מיירי בשהשרישו וניתוספו שאם לא ניתוספו אפילו זרען לשם זריעה גמורה אין חושש משום מעשר אלא ודאי כי קתני ולא משום מעשר בשהשרישו וניתוספו אצטריך וכי קתני דנטלין בשבת ע"כ בשלא השרישו דאי השרישו הרי עוקר דבר מגדולו

דנ"א ע"א ונטלין בשב' משמע הא בשאינן מגולין כלל אינן ניטלין ואיכא מ"ד דלא קי"ל הכי דהא אפסיקא הלכתא בפ' כל הכלים כר"א בן תדאי דאמר פגי שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים תוחבין בהן כוש או כרכר והן ננערות מאיליהן דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול אבל ה"ר יונה ז"ל כתב דהלכתא הוא וטעמא