ריטב”א על שבת לט

ע"פ שבית הצואר זה אינו מגופו של חלוקא מכל מקום מחובר הוא לגמרי עמו מה שאין כן במגופה ולפיכך אפי' הי' אותו נקב עשוי להכניס ולהוציא לא היה חייב חטאת לפי שאין המגופה מגופה של חבית ומשום הכי כיון שאינו עשוי להכניס ולהוציא שרי אפילו מדרבנן:

תנן שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור עד שיתחיל להתיר לאו הכי תנן ליה במתני' אלא הכי איתא בפ' בתרא דמסכת נדה שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה ואינו חבור להזאה וברייתא היא דקתני חבור עד שיתחיל להתיר אלא משום דעקר ברייתא שנויא במשנתינו אמרינן בגמרא תנן:

מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המחובר לו הרי הוא כמותו. כתב הרמב"ן ז"ל דאשלל של כובסין ואמקל שעשאה יד לקורדום קאי דר' מאיר היא אבל לרבנן אינו חבור כלל. ולא נ"ל כן אלא אשלל של כובסין בלחוד קאי והכי קאמרינן ודאי האי חבור דאמר שלל של כובסין מדרבנן בעלמא הוא דהא קתני אין חבור להזאה ונהי מדרבנן הוא אפילו הכי לר"ש טהור גמור הוא דלא מיבעיא הא שסופן להיות ניתר אלא אפי' אי הוי חבור גמור כי האי גוונא ר' שמעון מטהר דפלוגתייהו דר' מאיר ור' שמעון לאו בחבור ולאו חבור שייכא דבית הפך ובית התבלין ובית הנר מחוברין הם עם הכירה וכלי אחד לגמרי הוא שחברו היוצר מתחילה וחלקו לחלקים הללו ובין ר' מאיר ובין ר' שמעון מודו ומדאורייתא אם נטמא זה ככלים חלוקים לגמרי אלא דלר"מ גזרו בהו רבנן ומשום הכי אמרינן דהא דשלל של כובסין חבור אע"פ שכל אחד מהם כלי בפני עצמו והכובס הוא ששולל אותם כאחד ר"מ הוא דאלו לר"ש אפילו תמצא לומר שאין חבור זה סופו להתיר וחבור גמור הוי אפילו הכי בשנטמא האחד אין השני טמא אבל למקל שעשאו יד לקורדום אינו ענין כלל דלכשתמצא לומר חבור כלי אחד הוא ולכולי עלמא טמא זה נ"ל. והיינו טעמא נמי דבמספורת של פרקים כולי עלמא משמע דהוי חבור לטומאה לפי ששניהם עושין מלאכה אחת וכלי אחד הוא ואינה ענין לבית הפך ולבית התבלין כלל. ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ב מהלכות פרה אדומה שני כלים המחוברין עד שנעשו כגוף אחד כגון שתפר שני בגדים או שני יריעות הרי אלו חבור לטומאה ולהזאה מפני שהן ככלי אחד של הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים הואיל והן עומדין להתירן אינו חבור להזאה והרי הן חבור לטומאה מכלל דסבירא ליה ז"ל דמשום הכי תנן גבי שלל של כובסין שאינו חבור להזאה לפי שסופו להתיר אבל כל שאין סופו להתיר אפילו להזאה נמי חבור ולא נ"ל כן אלא כל שני כלים המחוברין זהו עם זה כיון שכל אחד ואחד בפני עצמו מדינא אפילו לטומאה לאו הן חבור וכדמוכח הא דבית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה אלא דרבנן הוא דגזרו בהו אליבא דר' מאיר ולאו בחבור בלבד הוא שגזרו אלא אפילו בחבור שסופו להתיר כשלל של כובסין אמרו שהוא חבור לטומאה כנ"ל. וא"ת כי היכי דעביד רבנן היכרא בבית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה אמאי לא עביד הכירא נמי בשלל של כובסין והבגד שהוא תפור בכלאים י"ל דכן שאינו חבור להזאה הא איכא היכירא טובא ולא אתי למשרף עלייהו תרומה וקדשים

דף מט ע"א מאי טעמא אביי אמר שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא יישן בהם. פי' למאי הלכתא בעינן כאלישע וכי כל מי שאינו צדיק כמותו לא יניח תפילין ואמר אביי דלאו לענין חסידותו קאמר אלא לענין זריזותו וזהירותו דאיהו אדם גדול וזריז בהן היה שהרי אירע לו בהן כס גדול בזה רבא אמר שלא יישן בהן. פרש"י ז"ל שמא יפיח בהן. ולא נהירא דבעל קרי אינו אסור בהן מדאמרינן בפרק הישן גבי הא דאמר ר"י ילדין לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה נימא קסבר ר"י בעל קרי אסור להניח תפילין הכא בילדי' בעלי נשי' ונשותיהן עמהן עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר אלמא משום קרי לא אסרינן ומדאמר רבא סתם שלא יישן בהם משמע דכל זמן שהתפילין בראשו אסור לישן אפילו שינת עראי ובפרק הישן לא משמע הכי דגרסינן התם תני חדא ישן אדם בתפיליו שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך לא קבע ולא עראי ותניא אידך בין קבע בין עראי ל"ק הא דנקיט להו ברישיה הא דנקיט להו בידיה הא דפריס סודרא עלייהו. וכמה שינת עראי תני רמי בר יחזקאל כדי הלוך מאה אמה והכי פירושא דכי מנחן ברישיה ישן בהו שינת עראי אבל לא שינת קבע והיכא דנקיט להו בידיה לא שינת קבע ולא שינת עראי והיכא דפריש סודרא עלייהו ישן בין שינת עראי בין שינת קבע. וכתב הר"ז הלוי דהכי קי"ל אע"פ שהרב אלפסי ז"ל לא כתבן בהלכות תפילין וראיתי לחכם מחכמי הדור שכ' דלא סמכינן על כל הני מתנייתא אלא אדר' ינאי סמכין דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכשפרשו אביי ורבא שלא יפיח בהן ולא יישן בהן וכל שינה במשמע בין קבע בין עראי ע"כ: וכתב עליו הראב"ד ז"ל אני רואה החכם מחכמי הדור שכתב דאדר' ינאי סמכי' שאין ישנין בהם כלל ויפה פירש אלא שלא פי' כל צורכו והטעם לפי שאין אנו יודעים לשער כדי הלוך מאה אמה והילכך אין ישנין בהן כלל כשהן בראשו וכ"ש כשהן בידו אבל דפריש סודרא עלייהו ומניחו בצדו מותר לישן כל שינה כדאי' בברכות מניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ולא חיישי' שמא מתוך שינתו יניח ראשו עליהן: נטלן מראשו וא"ת והיכי עביד הכי והא קי"ל בפרק נגמר הדין דבשעת החשד אפי' אערקתא דמסנאה יהרג ואל יעבור י"ל דהני מילי לעבור על מצות לא תעשה אבל גזרו לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים ועוד שהן יכולין לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורין ותבטל מאיליה הילכך מבטל ואל יהרג וא"ת א"כ היכי מסר נפשיה ומניח וכיון שאינו מחוייב בדבר הוה ליה מתחייב בנפשו י"ל שאע"פ שאינו מחוייב ליהרג על קיומה אפי"ה רשאי למסור נפשו עליה ומקבל שכר שכל מצוה שמסרו ישראל נפשן עליה בשעת השמד מוחזקת בידם ומקבלין עליה שכר הרבה ואמרו בבראשית רבה מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שנטלתי את הלולב וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו על התפלה שהיא מצות עשה מדרבנן: כנפיה מגינות עליה. אומר ר"י ז"ל דאמרי' במדרש כל העופות כשהן יגיעין נחה על גבי סלע והיונה בשעה שהיא יגעה פורחת באחת ונחה באחת

ע"ב הביאו לי שלחין ונשב עליהן פרש"י ז"ל בחול היה מעשה ולא נהיר דא"כ מאי קא מייתי מינה ראיה דילמא עין יפה נהג בהו מפני האורחין ועוד רבי ישמעאל אדמייתי מהא ליתי מאידך דאבוה דאמרי' לקמן בהדיא דמותב ולפי' פירשו הגאונים ז"ל דבשבת היה מעשה ור"י לטעמיה דאמר לקמן אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן הילכך קי"ל הכי דאפילו שלחין של אומן דאי לאו דקים ליה לא הוה עביד עובדא ועוד דכיון דשלחא הוה איהו הוה בקיעא בהו טפי ואי קשיא הא דאמרי' בפ"ק דיו"ט דטעמא דנותנין עור לפני הדורסן משום התירו סופן משום תחלתן אלמא הא לאו הכי כגון שנשחט ערב יום טוב אסור ובפרק כל כתבי נמי אמרי' אם נטלטל עור אגב בשר אלמא עור בלא בשר אסור תירץ רש"י ז"ל בפרק כל כתבי דהא מיירי בעור בהמה דקה ולפי זה הא דאמרי' בפרק כל כתבי פורסין עור גדי על גבי התיבה ע"כ בשייחדו לישיבה ור"ת ז"ל מתרץ דהכא מיירי ביבשין דחזי למיזגא עלייהו והתם בלחין: כנגד מלאכה ומלאכה שבתורה ארבעים חסר אחת כתב ר"ח ז"ל שכל מלאכות האמורות בתורה ס"א טול מהן שלש דויכולו שאינן שוי וארבע מלאכה ומלאכת שכתוב בהן עשיית ויעש ותעשה ולרגל המלאכה אשר לפני וי"ד שכתוב בהן כל מלאכת עבודה הרי כ"א נשתיירו מ' ובכללן ששת ימים תאכל מצות כו' לא תעשה כל מלאכה ולמה זאת כי בפי' אמרי' בפרק כלל גדול בתלמוד ארץ ישראל שבא להשלים ט"ל מלאכות שבתורה ויש מי שיוציא מכלל אלו המ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו נשארו ט"ל ויש מי שמוציא