ריטב”א על שבת לח

שרי שמותר להטמין בדבר שאינו מוסיף חום ונמצא השהוי שלמטה ענין לעצמו וההטמנה שלמעלה ענין לעצמו וכל חד מינייהו שרי הלכך כי אמרינן אסור להניחה דוקא בשאין שולי הקופה מפסיקין ויש מי שאומר על דרך סברא זו דנהי דאמרי' דהיכא דאיכא הפסק בין קדירה לדבר המוסיף שרי דשהויי ענין לעצמו והטמנה ענין לעצמו הני מילי היכא דמפסיק אוירא אבל היכא דלא מפסיק אלא שולי קופה אסור דהו"ל כהטמין בדבר שאינו מוסיף ואחר נתן על הכל דבר המוסיף דאסור

ומנהגינו עכשיו ע"פ סברא זו שטומנין את החמין בבגדים ובדבר שאין מוסיף הבל וקדירת החמין עומדת על גבי כירה קטומה שהיא מוספת הבל ושרינן הכי משום דס"ל דשהוי ענין לעצמו והטמנה ענין לעצמו וכי אסרי' הכא דוקא בדלא מפסיק אוירא בין גפת לקדירה שנמצאת כולה מוטמנת כדכתיבנא וזו היא שיטת הרמב"ם ז"ל אבל הרב ר' יונה ז"ל כתב מפסיק איירא בין קדירה לגפת אסור דכי שרי' שהויי על גבי כירה קטומה אע"פ שהיא מוספת הבל דוקא בשאינה מוטמנת מלמעלה ומשום הנהו טעמי דכתיבנא במתני' אבל כל שהיא מוטמנת גלי אדעתיה שהוא מקפיד בחמומה ולצורך מחר הוא דקא בעי לה ומשום הכי אסור להשהותה על גבי כירה קטומה ועל גבי כל דבר המוסיף גזירה שמא יחתה לא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה וכסויה עליה כמנהגו בחול וכן דעת הרשב"א ז"ל והביא ראיה דע"כ הכא בכל ענין מיירי ואע"פ שאינה נוגעת על גבי הגפת ממש שאלו בנוגעת למה לי שטמן בקופה אפילו לא טמן כלל יהא אסור שהרי כל זמן שפני הקדירה דבוקים על דבר המוסיף הבל זו היא הטמנה והטמנה במקצ' הטמנה היא ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדירה ותדע לך מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות אלמא כסוי הקדירה היא מגולה ואעפ"כ לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור אלא ודאי הכא אע"פ שהאויר מפסיק בין שולי הקדירה והגפת כיון שהקדירה טמונה אסור להניחה על גבי דבר המוסיף אלו דבריו ז"ל ובודאי ראיה זו שהביא אינה ראיה כלל דמתני' איכא לאוקומה כגון שהקדירה מכוסה כולה היא וכיסויה אלא שיש על הכיסוי בית יד כדרך שעושין לו עכשיו ואותו בית יד אינו מכוסה ואוחז ידו ונוטל את הכיסוי והן נופלות ולפי דעת זו אסור להשהות את החמין ע"ג כירה קטומה שהיא מוספת הבל ולהטמין את הקדירה למעלה בבגדים אלא מניחה כדרכה בחול או שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו נוהגים לשום על גבי הקדירה דכל כי האי גוונא לא הויא הטמנה. וה"ר יונה ז"ל כתב בלשון הזה. ומכשלה גדולה תחת יד קצת העם להטמין קומקום של מים חיים דיתן לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק. ופעמים שהאחד היד סולדת בו והאחד אין היד סולדת ומתבשלין זה בזה ונמצאו מבשלין בשבת ואפילו אם שניהם היד סולדת בהם איכא מ"ד בירושלמי עירוי כלי א' אינו ככלי א' וכשמערין המים לאלתר שיצאו מן הכלי אע"פ שהן רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל ומתבשלין בתוך כלי א' ומים מבושלין אם פסק רתיחתן יש בהם משום בישול אלו דבריו ז"ל. ולא ידעתי מנין לו שהרי כל שבא בחמין מלפני השבת אע"פ שהוא צונן גמור שורין אותו בחמין בשבת ולא ידעתי הפרש בין מים מבושלים למבושל אחר צריך עיון ובדיקה:

לעולם אימא לך דשומשמין נמי אסור. הביאה הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו אלמא סבירא ליה דכך הוא מסקנא דשמעתין וכן כתב הרב רבינו יונה ז"ל דכיון דלא איפשיטא בעיין מוקמינן מתני' על סתם משמעותיה דקתני ולא בגפת סתמא דמשמע ואפילו דשומשמין ועוד מדנקט ר' זירא לענין אסוקי הבלא גפת של זיתים ולא נקט גפת סתם במתני' שמע מינה דמתני' דקתני גפת סתם אפילו דשומשי קאמר וליכא למימר דאשמועינן ר' זירא דגפת דקתני במתני' גפת של זיתים תנן דהא ודאי לא שמעינן להטמנה מדינא דאסוקי הבלא

דף מח ע"א ומאי שנא ממיחם על גבי מיחם, לאו מברייתא דלקמן פריך דקתני מניחין מיחם על גבי מיחם דאי ההיא ברייתא שמע ליה מאי פריך מינה והא עלה דההיא קתני לא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים אלא ברייתא לא שמיע ליה וממעשים בכל יום פריך

ומקשו הכא האי עובדא היכי אמרינן אי להפשיר בלחוד מאי טעמיה דרבא דנזף ביה והתנן בפרק כירה אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן ותניא נמי התם מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפיג צינתן. ואי להחם מאי טעמיה דר"ז דהא קתני התם דאסור. תירץ ר"י ז"ל דהכא בשהניחו כדי להפשיר אלא שהיה הקומקום חם כל כך שאלו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי חמום ומשום הכי נזף ביה רבא לומר שלא התירו כנגד המדורה אלא במקום שאינו יכול לבא לידי בישול אבל במקום שיוכל לבא לידי בישול אפילו שיעור הפשר בלבד אסור וכמו שכתבתי למעלה בפרק כירה: מאי שנא מפרונקא בגד העשוי לפרוש על הגגית ומותר לפרשו בשבת כדאמרינן בפרק ר' אליעזר דתולין אמר רבא הא פרונקא אפלגא דכובא שרי ומשנינן התם לא קפיד עלויה פרש"י ז"ל מפני שעשוי לכך ולא אתי לידי סחיטה אבל הכא שהיה סודר של ראש שאינו מיוחד לכך קפיד עילויה ור"ת ז"ל פירש התם לא קפיד עילויה דיין או שמן או שכר היא ואיטניף וסחיטה לא מהני ליה משום הכי לא גזרינן שמא יסחוט אבל הכא במים קפיד רב חסדא שריא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא. נ"ל דאייתי לה הכא לאשמועינן דנהי דטמן בהם אין מטלטלין אותן אפילו הכי כל שעמדו כבר בתוך הכר יצאו מהקצאתן מותרין בטלטול ולאהדורינהו לתוכו נמי שרי ולית ביה משום עושה כלי וכי מפרקינן הא בחדתי לאו חדתי ממש אלא שלא עמדו בתוך כר זה אבל עמדו בתוך כר אחר יש בחזרתן משום עושה כלי דאי חדתי ממש מאי איריא לתת לתוך הכר דאסיר אפילו בטלטול נמי אסירי אלא ודאי כדאמרן

ע"ב מה בין זו להגפת חבית. פרש"י ז"ל דתניא בפרק חבית מניח אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניח לפני האורחין בשבת ואינו חושש והקשו בתוספות דאי הכי מאי קא משנינן זה עושה חבור וזה אינו חבור התם נמי חבור הוא דהא רבן גמליאל אפילו אגופה של חבית עצמה שרי להתיז וראיה לדבר דאמרינן לקמן בפרק חבית בעו מיני' מרב ששת מהו למברז חביתא בכורסיא ואמר להו אסור ובודאי למברז של חבית בעו מיניה גופה דאי במגופה מאי בעו מיניה וא"ת היכי מהדר דאסור מתני' היא דתנן התם אין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין אלא ודאי דגוף חבית הוה שאסר רב ששת ואפילו הכי פרכי' עליה מהא דרשב"ג דשרי להתיז ראש' בסייף ואם איתא דרשב"ג לא מיירי אלא במגופה מאי פרכינן מינה לרב ששה ועוד מאי פרכינן הכא מענין זה למגופת חבית דהא טעמא דרשב"ג התם משום דבעין יפה קא מכוין ולא לפתחא אבל הכא לפתחא קא מכוין ואסור דכי האי גוונא משנינן התם במאי דפרכינן מדרשב"ג עליה דרב ששת ואמרינן לעין יפה הוא דקא מכוין אבל הכא לפתחא קא מכוין דאי לעין יפה קא מכוין לפתחא מפתח. לפי' פי' ר"ת ז"ל דהכי פרכי' הכא וכי מה בין זה לנקובת מגופת חבית דתנן בפרק חבית אין נוקבין מגופת של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין דבית הצואר והכי גם כן אין מן החלוק עצמו אלא מחובר לו במגופה לחבית וכי תימא מאי קשיא ליה התם הוה ליה פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא ואפילו לר' יהודה לא מחייב חטאת אבל הכא דעשויה להכניס ולהוציא לכולי עלמא אסור וחייב חטאת י"ל דהכי פריך אם איתא דפותח בית הצואר אפילו שאינו מגופו של חלוק חייב חטאת התם במגופה אע"פ שאינו עשוי להכניס ולהוציא הוה לן למיסר מיהא מדרבנן כיון שאלו היה עשוי להכניס ולהוציא היה חייב חטאת ומשני זה חבור שאף