ריטב”א על שבת לז

אינהו דאסור כי האי תנא דהיינו רשב"ג דאמר אם הי' רפוי מותר תירצו בתוס' דס"ל לתלמודא דכיון דאי תקע איכא איסורא דאורייתא כי לא תקע נמי אסור מדרבנן ומשום גזירה והיינו נמי דמקשי' מברייתא דקנה של סיידין דמשמע דאע"ג דלא אסיר מדרבנן מיהא אסור ומשני' דאיהו דאמר כרשב"ג דאמר דאם היה רפוי מותר ולא גזר

ואחרים פירשו דרו"ש אפילו בלא תקע מחייבי דס"ל יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ומש"ה פרכינן מינה שפיר לר' אבא ולרב הונא בר חייא משום דאי מיירי ברפוי וכדמסקינן כיון דהיכא דמיהדק אפילו שלא תקע איכא איסורא דאורייתא משום דיש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ברפוי נמי אית לן למגזר מדרבנן ואינהו סבירא להו דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומשום הכי בשתקע דוקא הוא דאיכא איסורא דאורייתא משום מכה בפטיש אבל בשלא תקע נמי אין בנין בכלים הלכך אפילו תמצא לומר דהיכא דמיהדק אסור מדרבנן גזירה שמא יתקע ברפוי שרי לגמרי היינו דפרכינן עלייהו מדקתני המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת ומדקתני סתמא משמע אע"פ שלא תקע וקנה של סיידין דאמרינן פטור אבל אסור ברפוי אלמא ברפוי איסורא איכא ומשני אינהו דאמרי כי האי תנא דתנא קמא לא מחייב אלא בתקע דאלמא ס"ל אין בנין בכלים ומשום הכי ס"ל לרשב"ג דאם היה רפוי מותר דכיון דאע"ג דמיהדק לא אסיר אלא מדרבנן גזירה שמא יתקע כי לא מהדק שרי לגמרי דליכא למיגזר ואפשר דתנא קמא נמי מודה ולא פליג רשב"ג עליה דת"ק אי נמי ת"ק אפילו ברפוי גזר גזירה שמא יתקע ואינהו דאמור כרשב"ג וא"ת היכי אמרינן דרב ושמואל סברי יש בנין כלים והתנן בפרק שני דיום טוב שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש אין זוקפין את המנורה ביו"ט כו' ואמרי' עלה בגמרא הכא במנורה של חוליות עסקינן ומשום דמיחזי כבונה ב"ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וכיון שכן היכי שבקי רב ושמואל ב"ה ואמרי כב"ש איכא למימר דאמרי לך רב ושמואל דלאו במנורה של חוליות עסקינן התם אלא בדאית בה חדקי דב"ש גזרי אטו של חוליות וב"ה לא גזרי ותדע לך דהא רב שמעי' ליה בהדיא לקמן דס"ל יש בנין בכלים דאמרי' התם עייל שופתא בקופי' דמרה רב אמר משום בונה אלמא ס"ל דיש בנין ושמואל דפליג נמי התם ואמר משום מכה בפטיש לאו דלא ס"ל אין בנין בכלים אלא משום דס"ל דכה"ג לאו דרך בנין הוא ותדע לך דבכה"ג פליג נמי בעושה נקב קטן בלול של תרנגולין דרב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש והא ודאי מאן דפליג עליה בלול של תרנגולין לאו משום דאין בנין בכלים הוא דפליג דהא מחובר לקרקע היא וכדאיתא בריש פרק כל הכלים אלא משום דס"ל דבכה"ג לאו דרך בנין הוא דעייל שופתא בקופא דמרא משום הכי נמי פליג אבל ביש בנין בכלים כרב ס"ל ומשום הכי שוו תרוייהו במחזיר מטה של טרסיים בשבת דחייב חטאת ופי' זה מקצתו כתוב בספר המאור ומקצתו בספר המלחמות

ולענין הלכה כיון דסוגיין בפרק יום טוב שחל דאין בנין בכלים ורבא נמי דבתרא היא אמר אנא כרשב"ג ס"ל דאם היה רפוי מותר נקטי' הכי דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומשמע דר' יוחנן נמי דאסר לטלטל כל מנורה בין גדולה בין קטנה דאית בה חדקי כרב ושמואל ס"ל דסברי דיש בנין בכלים וכיון דבשל חוליות איכא איסורא דאורייתא אע"פ שלא תקע בדאית בה חדקי נמי גזרינן אטו של חוליות ההיא דפרק שני דביצה דשרו ב"ה בדאית בה חדקי מתרץ ר' יוחנן משום שמחת יום טוב לא גזרי ב"ה אטו של חוליות הלכך לדידן דקי"ל דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים לא מיבעיא בדאית בה חדקי דשרי אלא לטלטל מנורה של חוליות נמי שרי וזהו טעמו של הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה מן ההלכות וכמו שכתבתי למעלה ואחרים אומרים דקי"ל כר' יוחנן דשל חוליות ואית בה חדקי נמי בין גדולה בין קטנה אסור לט לטלטלה ולא תיקשי לך מההיא דפרק יום טוב שחל דהתם בשל חוליות מחוברין ואינן מפורקין ולפעמים מטין אותן ולפעמים זוקפין וכיון דאינן מפורקין לגמרי ליכא משום בנין והכא כשהן מפורקין לגמרי ואסור ומיהו אפילו מפורקין לגמרי כל שהוא רפוי מותר אפילו להחזיר כרשב"ג ואף הרמב"ם ז"ל כן פסק דמנורה אע"פ שאינה של חוליות אלא שיש בה חדקי אסור לטלטלה בפ' ט' מהלכות שבת אלא שתמהני במה שכתב שם היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חוליות אם היתה גדולה הנטלית בשתי ידים אסור לטלטלה היתה קטנה מזו מותר לטלטלה ע"כ ומה ראה לפסוק כרב ולדחותה לדר"י ונ"ל דאפקא מדאמרינן בפ' כל כתבי אבא בר כהנא אמר ר' חנינא פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת אמר ליה ר' זירא בנטלין בידו אחת או בשתי ידים אמר ליה כאותן של בית אביך ומפרש לה בהלכות דקטנות היו הא גדולות אסירן וע"כ בדאית בהו חדקי דאי לא הא תנן בפ' כל הכלים דהא הכלים ניטלין בשבת ואפילו בשתי ידים ואי מהא לא איריא דבאותן של בית אביך שהיו גדולות קאמר ויתבאר שם בס"ד

ע"ב אפילו תימא רבנן מפני שמקרב את הכבוי כלומר ורבנן לא שרי אלא בגרמא בעלמא דהיינו לעשות מחיצה בכלים מלאים וכן נמי הא דאמרינן התם טלית שאחז בה האור נותן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה התם היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדולק אלא מונעין שלא יתפשט האור אבל הכא טפי מגורם הוה ויש לתמוה במה שנהגו עכשיו לתת מים בתוך העשישית ואמאי הרי מקרב את הכבוי ולא עוד אלא אפילו בלא נתינת מים נמי ליתסר שהרי כשהניצוצות נופלין על השמן כבין הן ואיכא למימר דלא אסרו אלא בנותן על מנת לכסות דאי שרית ליה אתי לכבוי בידים אבל נותן שמן בעשישית על דעת הדלקה ולא על דעת כבוי ואף המים שנותנין לתוכה נמי על דעת הדלקה כדי שיתן רב השמן לראש הפתילה ומש"ה שרי

פרק ד במה טומנין

פירשו בשם רבינו שמואל ז"ל דאיסורא דהטמנה דדמיא לאיסור דשהייה דכי היכי דאיסורא דשהייה דוקא בבשיל ולא בשיל אבל בקדירה חיימא אי נמי בשנתבשל כל צרכו שרי כדאמרינן בפ"ק קדירה חיימא אי בשיל שפיר דמי הכי נמי בהטמנה דהא מטמין בדבר המוסיף לא מיתסר אלא גזירה שמא יחתה בגחלים כדאיתא בפרק במה מדליקין ובהא ליכא למגזר אבל ר"ת ור"י הזקן ז"ל לא הודו לי דאם איתא אי אפשר דלא לישתמיט אחד מבעלי הגמרא לפרש זה בפירקין כמו שהזכירו בפרק כירה אלא ודאי הטמנה בכולהו גווני אסירא וטעמא דמילתא משום דבשהייה כיון דלא מטמין לה מסתמא לאורתא קא בעו לה וחומה משתמר עד שעת האכילה ועוד שכיון שהות מניחה מגולה ושליט בה אוירא אין חתוי מועיל לו כל כך ומש"ה לא גזרינן גזירה שמא יחתה בגחלים אלא בבשיל ולא בשיל בלחוד אבל הטמנ' דלמחר קא בעי לה אין חומ' משתמר ואתי לחתויי ועוד שכיון שהיה טמונה החתוי מועיל בה הרבה ומשום הכי בהטמנה בכולהו גווני אסירא: גמרא קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים יש כאן מחלוקת שיש מי שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה דוקא בששולי הקדירה נוגעין בגפת אבל בקופה שיש לה שוליים והניח בה הקדירה כדרכה מותר להניח על גבי גפת של זיתים שכיון שאין הקדירה נוגעת בגפת שהויי הוי ולאו הטמנה כמו שפירשנו בפרק כירה ואע"פ שהקדירה למעלה טמונה בקופה מה בכך אותה הטמנה דבר שאין מוסיף הוא ונמצא שהשהה אותה על גבי דבר המוסיף דהיינו גפת אבל בלא הטמנה שרי דלא עדיף גפת מכירה דשרינן לעיל בנתינת אפר כל דהו ואע"פ שטמנה למעלה בדבר שאינו מוסיף נמי