ריטב”א על שבת לה

להסתפק מהן אבל לטול ממנה סדינין המצויירין כדי שישי' אחרים תחתיהם יותר נאים מהן ודאי אין כאן משום בזויי מצוה אלא לפי שהקצו בעודן בסוכה דאסרי משום בזויי מצוה אמרינן דאפילו לאחר שהלך איסור תורה שבהן אסירי משום מוקצה וכי תימא מנלן דר"ש דכי האי גוונא מודה בהו איכא למימר דמדקתני ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה משמע דלא פליגי רבנן לר"ש בסוכת החג כלל בין בגופה בין במה שאינו צריך לה בדופן רביעי' ונוי' ועיטוריה לא אסירי מהאי טעמא ואפילו הכי מודה בהו ר"ש ואפילו בסוכה רעועה שנפלה שמע מינה דסבירא ליה לר"ש שכיון שהוקצו למצותן דאסירי משום בזויי מצוה אפילו כשנפלה שהלך איסור בנוייה שלהן אסירי משום מוקצה

ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו. הקשו בתוס' כי היכי דמהני תנאה בסוכה רעועה אמאי לא מהני נמי לרב יהודה ורבי מאיר דקיימא לן כוותייהו בנר שהדליקו בו באותה שבת ולא חזינן בגמרא דמהני ביה תנאה ואפשר היה לחלק בין סוכה לנר אלא שבירושלמי אמרו בפי' דגבי נר נמי מהני תנאה דגרסינן בפרקין תני אם התנה עליו מותר מה כן קיימי' אם כרבי מאיר אפילו התנה יהא אסור פירוש דסברי התם דלרבי מאיר כל כלי שמלאכתו לאסור אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו ואי כר' שמעון אפי' לא התנה יהא מותר אלא כר' יודה נר מאוס הוא פי' וכיון דמאיס היכי מהני ביה תנאה הוי מאן דתני אם התנה עליו מותר רבי שמעון דתנן אבל כוס וקערה ועשישי' אע"פ שכבו אסור ליגע בהן כלומר ולהכי מהני בהו תנאה והוא הדין דהוה מצי לאוקומה כרבי יהודה ובנר של מתכת אלא משום דסתם נר דשקלי וטרו עליה של חרס הוא לא שני ליה הכי הילכך לדידן דלא קיימא לן כרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס אפי' בנר של חרס מהני תנאה כי היכי דמהני תנאה בסוכה רעועה ומשמע נמי דאפי' בבריאה מהני תנאה דהא אמרי' בירושלמי דבכוס וקערה ועשישית דאסרי לרב שמעון מהני בהו תנאה וכוס וקערה ועשישית הרי הן כסוכה בריאה. ומאי דאוקימנא לה בפרק המביא בסוכה רעועה לאו משום ואם התנה עליה דתנאה אפי' לבריאה מהני אלא משום דרבי שמעון מתיר בנפילה אע"פ שלא התנה: והתניא היה אוכל בתאנים כו'. נ"ל דלהכי פריך תלמודא מהך ברייתא. ולא פריך מינה לעיל למאי דשרי רבי יהודה ור"י חטים שזרען בקרקע אע"ג דלכאורה משמע דדמיין אהדדי משום דאיכא למימר דילמא באפרסיקין וחבושין מודה רבי שמעון לפי שלאחר שנתייבשו בגג יהיו ראוין יותר ממה שהן עכשיו ומש"ה מקצה דעתו מהן עד שיהי' ראויין לגמרי משא"כ בחטים שזרען בקרקע דאדרבה כל שהן שוהין יותר בקרקע נפסדין והולכין

ע"ב ורבי לית ליה מוקצה. קס"ד השתא הכין משום דלאו אורחא דתנאי למשקל ומטרי אליבא דאחריני אי לאו דסבירא להו כוותייהו ובמסקנא שנינן דאפילו הכי איכא למימר דלר"ש קאמר וליה לא סבירא ליה ואם תאמר והא לקמן חזינן בהדייה דכר"ש סבירא ליה דאמר רבי יהודה במנורה כר' שמעון בנר ועל כרחין בנר הורה להיתרא כר' שמעון. תירץ הרמב"ן ז"ל דאפשר דכר"ש ס"ל במוקצה מחמת איסור לפי שהוא עומד ומצפה אימתי יכבה נרו אבל במוקצה אחרינא בפסעילי תמר' ומדבריות איכא למימר דלא ס"ל כר"ש

ומדבריות כל שיוצאת בפסח ונכנסות ברביע' ראשונה. אין מוקצה שלהן מחמת איסור תחומין דכיון דתחומין דרבנן הוו להו כטבל דאמרי' לעיל דמוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן לפי שאין בתיקונו איסור תורה והכא נמי לא שנא אלא היינו טעמא דכיון דבתוך הזמן אינן רגילות ליכנס ביישוב אסוחיה לדעתיה מינייהו מידי דהוה אתמרי דעיסקא ודאמרי' נמי בביתות כל שלנות תוך התחום לאו למימרא דכל שאין לנות בתוך התחום אסורות אלא אורחא דמילתא הכי דכל שנכנסות לרשות בתוך הזמן הזה באות ולנות בתוך התחום: קינה של תרנגולין מהו לטלטלו בשבת. פי' קס"ד השתא דמיבעי' קינה שעמדו בה תרנגולין בחול אי חשבינן ליה כמטה שייחדה למעות והניח עליה מעות שיהא אסור לטלטלה אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו ואהדר ליה כלום עשוי אלא לתרנגולין כלומר דכיון דאין ראוי לתשמיש אחר כייחדו דמי. ומדפשטי' מינה דרבי יוחנן דרבי יהודה ס"ל שמעינן מינה דמטה שייחדה והניח עליה מעות לרבי שמעון שרייא שלא כדברי ר"ת ז"ל כמו שכתבתי למעלה. ודחינן הכא במאי עסיקי' כגון דאית ביה אפרוח מת דאסור לטלטלו ואפילו לר"ש והויא ליה קינה בסיס לדבר האיסור והא דנקטה במת ולא נקטה בחי לפי שאפשר להפריחו. ולפי האי פירוקא בעייא דההוא סבא הוה אי האי אפרוח שמת בשבת דיניה כשוכח או כמניח ואהדר ליה כלו עשוי אלא לתרנגולין הילכך כיון דתרנגולין מונחין שם לדעת ועבידי דמיתי' התם כמניח עליו אפרוח מת לדעת חשבי' ליה ונעשה בסיס לדבר האיסור

והא אמר רב נחמן מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד. וא"ת והיכי פרכינן מינה לר"י והא איהו לית ליה דרב נחמן דאי הוו מפרש טעמא דסיפא בשמעתא קמייתא די"ט משום משקין שזבו ולפי ההוא פירוקא משמע דאית ליה לרבי יוחנן דאפילו מאן דאית ליה מוקצה לית לי' נולד. ועוד דהא רב נחמן אידחייא לה התם. י"ל אה"נ דהוה מצי אמר הכי אלא דבעי לתרוצא אפי' אליבא דרב נחמן: אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון. לאו למימרא דר' יוחנן ס"ל הכי דהא אסיקנא דר"י כר' יהודה ס"ל אלא ה"ק אנו אין לנו התר בכלי המיוחד להדלקה אליבא דשום תנא אלא בנר כר"ש אבל מנורה לכולי עלמא אסירא הלכך בין חוליות בין קטנה ובין גדולה אסירא

דמ"ו ע"א גדולה נמי דאית בה חידקא אסורה אטו גדולה של חוליות. לא כתבה הר' אלפסי ז"ל בהלכותיו ומשמע דס"ל דהא אתא אליבא דמ"ד יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים הילכך כיון דלהחזיר מנורה של חוליות אסור מדאורייתא גזרינן חידקי אטו חוליות אבל לדידן דקי"ל אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים לא גזרי' ובתוס' חולקין על זה ויתבאר עוד בסוף פרקין בס"ד

איבעיא להו הורה במנורה להיתירא כר' שמעון בנר להתירא כו'. ואם תאמר ואמאי פשיטא לן דרב יהודה להתירא ולא מספקא לן דילמא הורה במנורה להתירא כר' שמעון בנר אבל איהו לא הורה בנר להתירא וכי האי גוונא מספקא לן בפ' אלו טרפות גבי הורו בטרפחת כר' בזפק דמספקא לן דילמא הורו בטרפחת כר' דשרי אזפק אבל איהו בזפק לאיסורא מורי ביה יש לומר לא דמי משום דבשלמא התם תרוויהו נקובי נינהו הילכך איכא למימר דכיון דכולהו נקובי נינהו נקט כר' בזפק דילמא לדמיון בעלמא אע"ג דאינהו שרו בטרפחת ואסירי בזפק אבל הכא דמטה בה משום איסור בנין ונר משום איסור מוקצה אי לאו דשרי תרווייהו להיתירא ליכא למתלי חד בחבריה

שרגא דמשחא שרי לטלטולה. פרש"י ז"ל אליבא דרבי שמעון וכן עיקר דליכא לאוקומה בחדש ואפילו רבי יהודה מודה דאי הכי דנפטא למה יאסר וליכא לאוקומה בישן ושל מתכת דאי הכי מאי טעמייהו דרבה ורב יוסף דאסרי דנפטא, נמי שרי לטלטולה והלא נר של מתכת דנפטא מאוס מנר ישן של שמן של חרס דאסור לר"י אלא אליבא דר' שמעון שקלו וטרו דס"ל לרבי יהודה דבדנפטא מודה ביה רבי שמעון דאסור ורבה ורב יוסף סברי דאפי' בדנפטא נמי פליג וא"ת והא אמר רב יהודה לעיל דמטה שייחדה למעות והניח עליה מעות אסור לטלטלה ואוקימנא לה כר' יהודה אלמא רב כרבי יהודה ס"ל והכא היכי שרי בשרגא דמשחא. לאו קושיא היא דהא דידיה והא דרביה והאי דלעיל משמיה דרב אתמר. וא"ת וכיון דרב ס"ל כרבי יהודה היכי אמר רבא הכא דנפטא נמי שרי לטלטלה והאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב. י"ל האי לאפוקי מדשמואל בלחוד אתמר אבל הכא תליא באשלי רברבי