ריטב”א על שבת לד

לאסורו שהרי המסתפק ממנו חייב משום מכבה ושהדלקתו מצוה ומשום הכי פרכי' מנויי סוכה שלא הוקצו אלא למצותן דהא לית בהו משום סתירת אהל ומשנינן כעין שמן שבנר כלומר לאו כשמן שבנר ממש דאית ביה תרתי אלא כעין שמן שבנר דבהוקצה למצותו בלחוד סגי לן

וממאי דרבי שמעון היא. פרש"י ז"ל דלאו כולה ר' שמעון היא קאמרי' דודאי במאי דקתני עד מוצאי יו"ט האחרון של חג פליג רבי שמעון דאיהו לית ליה מגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ומאי דאמרי' רבי שמעון היא היינו דמודה במאי דקתני בברייתא דנויי סוכה אסור להסתפק מהן מפני שהן מוקצין למצותן ומיהו לרבי שמעון לא מתסירי אלא כל שבעה ובין השמשות דשמיני בלבד אבל הרמב"ן ז"ל כתב דכולה רבי שמעון היא דבמוקצה דסוכה דאמרי' מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ואפי' בסוכה רעועה דנהי דאמרי' ביום טוב בפרק המביא בסוכה רעועה דמאתמול דעתיה עילויה הני מילי בסוכה דעלמא אבל בסוכה דמצוה לאו דעתיה עילויה דתפול אדרבא דעתיה שלא תפול שהרי אילו נפלה גם כן צריך לבנותה בחילו של מועד ועל כרחו הוקצה גם כן לבין השמשות דשמיני ואתקצאי נמי לכולי יומא דליכא למימר אדם יושב ומצפה שתפול ביום שמיני דהא כיון דעד השתא לא נפלה היאך מצפה עליה שתפול בשמיני ולא קודם לכן הילכך הויא לה סוכה נופלת אפי' בשמיני כגון כוס וקערה ועשישית דמודה בהו ר"ש וכי תימא תינח סוכה אבל עיטורין מיהא לישתרו בשמיני דהא מצי שקיל להו דלית ביה משום סתירת אהל איכא למימר דכיון שהוא מקצה אותן לכל החג אין דעתו עלייהו עד שיתי' סוכתו ויטול את הכל במוצאי יום טוב האחרון והביא ראיה דבמוקצה דסוכה אפי' ר"ש מודה דאמרי' ביה מיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דאלת"ה לקמן דשקלינן וטרינן רבי יוחנן אי כרבי יהודה ס"ל או לא אמאי לא מוכחי לה מדאמר רבי יוחנן בפרק לולב וערבה סוכה אף בשמיני אסורה מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא אלא שמע מינה דאפי' ר"ש מודה בה. אלו דבריו ז"ל. ואינן נ"ל דר"ש בכל מידי דחזי לאיניש לא אסר ליה משום הקצאת דעתו כלל אפילו היכא דדחייה בידים דהא חטים שזרען בקרקע לר"ש שרי ואין לך דיחוי וסלוק דעת גדול מזה א"ו ס"ל לר"ש שאין הקצאת דעתו אוסרת עליו אלא במה שהוא מקצה דעתו לגמרי ממנו ומחמת איסורו ככוס וקערה ועשישית דנהי דבסוכה דמצוה לית לים יושב ומצפה היינו משום דמהשתא מיהא אסירא ליה ועוד דאפשר דמשום דעצי סוכה אסורין בהנאה כל שבעה אפילו נפלה מודה בה אבל מידי דחזי ליה לגמרי לא אסר ליה רבי שמעון מפני הקצאת דעתו וכיון שכן נויי בשמיני לר' שמעון לית בהו איסורא כלל למה יאסרו וכן זו שהביא ראיה דבמוקצה דסוכה אפילו ר' שמעון מודה דאמרי' ביה מגו דאתקצאי בין השמשות אתקצאי כולי יומא דאי לא תפשוט דר"י כרבי יהודה ס"ל מדאמר ר"י בפרק לולב וערבה דסוכה אפי' בשמיני אסורה אינה ראיה אצלי דמנלן דר"י אפי' האי דרעוע' דמאתמול דעתיה עליה הא איכא לדחויה דדילמא כי קאמר ר"י הכי בסוכה בריאה דאפי' רבי שמעון מודה בה לפי שאין אדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו כדאי' בפרק המביא וכי תימא אי הכי פשיטא לאו קושי' היא דר' יוחנן עיקר מימריה באתרוג היא דבשמיני מותרת דעליה פליג ר' שמעון בן לקיש התם ואגב גררא אמר דסוכה אפילו בשמיני אסורה. ועוד דאיכא למימר דקמ"ל דאפילו בעודה קיימת אסור ליהנות ממנה אפילו במה שהוא מותר יכול ליהנות בלא סתירת אהל שכיון שהוא מקצה דעתו ממנה מעיקר הנאת העצים אף שהוא יכול ליהנות בעודה קיימת כיון דלא שכיח לא יהיב דעתיה כלל ואע"ג דמההיא סוגיא דהתם משמע דר' יוחנן אפילו בשנפלה ס"ל דשמיני אסורה מדאמרי' התם אמר ליה רב פפא לאביי לר' יוחנן מאי שנא סוכה ומאי שנא אתרוג ואהדר ליה סוכה דחזיא בין השמשות דאי מקלע ליה סעודתא בעי למיתב בגווה ולמיכל בה אתקצאי לבין השמשות ומגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ומשמע דטעמ' דאי מקלע ליה סעודת' בעי למיתב בגווה משום רעועה נקט ליה דאי בסיכה בריאה לא מצטריכי' לטעמא דאי מקלע ליה סעודתא אלא משום דאין אדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו כדאיתא בפרק המביא ואפילו הכי ליכא למיפשט מהתם כר' יוחנן ס"ל משום דתלמודא נקיט לה התם למסקנא דשמעתין דכיון דאסיקנא לקמן דר' יוחנן כר' יהודה ס"ל ודאי אפילו ברעועה וברעועה מצטריך טעמא דאי מקלע ליה סעודתא ומיהו ממימריה דרבי יוחנן גופיה ליכא לאוכוחי הכי וכדכתיבנא:

ואם התנה עליהם הכל כפי תנאו. דוקא בנויין הוא דמהני תנאה אבל בעצי סוכה לא מהני תנאה דהא דקתני נמי גבי סוכה ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו בסוכה דעלמא דלאו דמצוה מוקמינן לה בפרק המביא. ובנויין נמי דוקא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות אבל תנאה אחרינא לא מהני בהו והכי הוא פשטה דשמעתא דבפרק המביא. אבל הרמב"ן ז"ל כתב בספר המלחמות דתנאי דאיני בודל אפי' לסוכה עצמה מהני וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו שם

אין נוטלין עצים מן הסוכה [בי"ט] אלא מן הסמוך לה. מפרשינן התם בפ' המביא דמאי מן הסמוך לה מן הסמוך לדפנות דאנו בסכך איכא משום סתירת אהל א"נ בסכך והאי סמוך לה היינו חבילות עצים שהניח על הסכך שהן קשורות בפני עצמן ולא חשיבי כסוכה ור' שמעון דשרי ולא אסר משום סתירת אהל מוקמינן לה התם בסוכה הנופלת כלומר שנפלה ביום טוב ובסוכה רעועה דמאתמול דעתיה עליה ואפילו הכי לרבנן אסור דאית להו מוקצה ור' שמעון נמי מודה בסוכת החג אע"פ שנפלה בחג והיתה רעועה דמאתמול דעתיה עליה להסתפק מנויי סוכה ומעצי סוכה שנפלה משום מוקצה הוא ואלו בפ' ב"מ אמרי' דטעמא דהך מתניתא דקתני אסור להסתפק מהן משום בזויי מצוה דאורייתא דהא אמרינן עלה דאבוהון דכולהי הם ובפרק המביא כדי משמע דעצי סוכה מדאורייתא אסורין כל שבעה דפרכינן התם עלה דהא דקתני ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומי מהני בה תנאה והא אמר רב ששת מנין לעצי סוכה שהן אסורין כל שבעה שנאמר חג לה' שבעת ימים מה חג לה' אף סוכה לה' ומפרקי' דסיפא אתאן לסוכה דעלמא וכי תימא אסמכתא דרבנן היא ליתא דהא מקשינן בפ"ק דסוכה וב"ש מיבעי להו להכי אלמא עיקר דרשא הכי ולאו אסמכתא תירץ הרמב"ן ז"ל דאין הכי נמי דעצי סוכה אסורין כל שבעה מרישא דמה חג לה' אף סוכה לה' ונויין נמי משום בזויי מצוה אסירי ומאי דמוכחינן בשמעתין מהני מתניאתי דר"ש אפילו הוקצה למקצתו גריד' אית ליה היינו מדקתני אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ובודאי בנויי סוכה ועצי סוכה שנפלה נמי ביו"ט האחרון ליכא איסורא דאורייתא אלא משום מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא הוא דאסירי ומוכחינן מברייתא דאין נוטלין עצים דלר"ש נמי אסורין עד מוצאי יו"ט האחרון של חג מדקתני ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ומשמע לן דבחג דקתני אפילו יו"ט האחרון במשמע ועוד דקתני ושוין דמשמע דתנא קמא ור"ש בהא כי הדדי נינהו וכי היכי דלתנא קמא אסירי עד מוצאי יו"ט האחרון של חג הכי נמי לר"ש ועל כרחין ביו"ט האחרון משום מוקצה הוא אלו דבריו ז"ל. והא ודאי לא קשיא טובא הך סיפא דאסירא בשמיני לר"ש במאי עסקי' אי בשהיתה קיימת ביה"ש של שמיני היכי מוכחינן מהא דהוקצה למצותו גרידא אית ליה דהא בין השמשות הוקצית סוכה זו למצותה ולאיסורא ואי בשנפלה קודם שמיני למה אינה מותרת לר"ש בשמיני כיון שעבר זמן מצותה כשם שהוא מתיר נר לאחר שכבה שכיון שנפלה קודם שמיני ליכא טעמא דאין אדם יושב ומצפה לפיכך נראה דמנויי סוכה מוכחינן לר"ש אפילו הוקצה למצותו גרידא אית ליה וכי תימא תיפוק לי דאסירי משום בזויי מצוה כדאיתא בפרק במה מדליקין הני מילי לטלטלן מן הסוכה כדי