ריטב”א על שבת לא

היינו טעמא לפי שהטמנה והכיסוי תשמיש לקדירה וצריכין לה ואין הקדירה תשמיש להטמנה ולכיסוי ומשום הכי לא הויא בסיס לדבר האיסור. ונ"ל דהכא בשמעתין לא צריכנא להנהו טעמי משום דהופנו ממטה למטה למת עצמו קאמר ואין צריך לאחוז במטה כלל דכל דבר שמטלטלו שלא כדרכו אלא כלאחר יד טלטול מן הצד מיקרי וכן נראה מדברי רש"י ז"ל מר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול והיינו רב ומקשו רבואתא הכא מדאמרינן בפרק חולין דאמרי' בי רב תנינא הקש שעל המטה לא ינענעו בידו אלא מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו שמע מינה טלטול מן הצד לא שמיה טלטול שמע מינה. ואמרינן בי רב תלמידי בי רב נינהו ודאי כוותיה סבירא להו ומינה גמרי לה ואי היכי קשיא דרב אדרב ותו קשיא היכי פליג רב אכמה סתמי דתנן במכילתין דכולהו מוכח דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול. דהא תנן בפ' במה טומנין בגזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות וכי תימא אמר לך רב אנא דאמרי כתנא קמא דר' יהודה בן לקיש. ליתא דמנא ליה לרב דטעמיה משום דטלטול מן הצד שמיה טלטול דילמא לכולי עלמא לא שמיה טלטול והכא בטלטול גמיר פליגי ומשום הכי אסר תנא קמא ור"י בן לקיש דשרי מתיך שאדם בהול על ממינו אי שרית ליה אתי לכבויי דנהי דהכא אמרינן דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול לאו דלא מצינן למימר איפכא אלא לאוקימיה לרב אליבא דכולי עלמא אמרינן הכי וכיון שכן היכי פליג רב אהנהו סתמי משום דאיכא למידק דתנא דר' יהודה בן לקיש ס"ל דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול. ותו קשיא הלכתא אהלכתא דמסקי' הכא לכולי עלמא דטלטול מן הצד שמיה טלטול דהוה מצינן למימר איפכא דכולי עלמא לא שמיה טלטול והכא בטלטול גמור פליגי וכדכתיבנא משמע דהכי קיימא לן דשמיה טלטול ואלו בפרק כל הכלים תניא פאה שהטמינה בתבן וחררה שהטמינה בגחלים אם מגולה מקצתן מותר לטלטלה ואם לאו אסור לטלטלה אלעזר בן תדאי אומר תוחבן בכוס או בכרכר והן ננערות מאליהן ואמר רב נחמן עלה דההיא הלכה כאלעזר בן תדאי וליכא מאן דפליג עליה י"ל תרי גוונא טלטול מן הצד נינהו דכל שעיקר טלטולו משום דבר המותר ודבר המותר הוא שמטלטל אלא שאי אפשר לו לטלטל אותו דבר המותר אלא אם כן יטלטל דבר האיסור בטלטול מן הצד כי האי גוונא שרי והיינו ההיא דפגה שהטמינה בתבן וההיא דגזי צמר ומעות שעל גבי הכר אבל בשעיקר טלטולו בשביל דבר האיסור אע"פ שמטלטל אותו מן הצד כי הוא צריך לטלטל את המת טלטול מן הצד כי האי אסור. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מה' שבת. וקש שעל גבי הכר דשרינן בפרק תולין לנענעו בגופו דהיינו טלטול כלאחר יד אע"פ שאינו מטלטל אגב דבר המותר התם היינו טעמא לפי שאינו מטלטל את הקש מפני שצריך למטה ואי אפשר לו בלא טלטול הקש כלאחר יד אבל הכא שהוא צריך לטלטל המת עצמו שהוא דבר האסור בכי האי גוונא מסקינן הכא דטלטול מן הצד שמי' טלטול

דף מד ע"א הלכה כר' יהודה בן לקיש במת. מדברי רש"י ז"ל נראה דר' יהודה בן לקיש מתיר במת טלטול גמור וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שבת אבל הרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו הלכה כר' יהודה בן לקיש במת מהכא שמעינן בטלטול מן הצד שמיה טלטול ולא שרו ליה רבנן אלא גבי מת דלא ליתי לידי איסורא דאורייתא אבל בעלמא אסור ע"כ נראה מדבריו דלא שרי ר"י ב"ל אלא טלטול מן הצד. וכ"כ הר"ר יונה ואמר דהכי מוכח מדאמרי' הל' כר"י ב"ל במת דמשמע דאצטריך למעוטי דבעלמא לא ואי אמרת דבטלטול מן הצד עסקינן שפיר אלא אי אמרת בטלטול גמור לא הוה מצטריך ליה למימר אלא הלכה כר"י ב"ל ותו לא ואי מהא לא אירייא דלעולם בטלטול גמור ואפ"ה אצטריך למעוטי הצל' ממון שאין מתירין טלטול בדבר שאינו ראוי כלל דלא תימא כי היכי דאמרינן גבי מת דאי לא שרית לי' אתי לכבויי הכי נמי נימא גבי הצלת ממון דליתא ולא עוד אלא אפילו טלטול בדברים המותרים לא הותר לגמרי אלא כפי אותו שיעור שנתנו חכמים בפרק כל כתבי משום דאי לא שרית ליה טובא אתי לכבויי כדאיתא התם. והיינו טעמא דהכא אמרינן אי לא שרית ליה אתי לכבויי והתם אמרינן איפכא דאי שרית ליה אתי לכבויי משום דהתם דאפילו טובא שרי מדינא אי מוקמת ליה אדיני ישכח עיקר שבת ויציל אפי' בכבוי ומשום הכי שרי ליה ההוא שיעורא דאי אסרי ליה לגמרי לא ציית ומיהו מחמרינן עליה שלא יציל יותר מאותו שיעור כי היכי דלא ליגע באיסורא דאורייתא אבל במת דמדינא אסור אי לא שרית ליה מתוך שהוא בהול על מתו לא יעמיד עצמו שלא יצילנו בכל מה שאפשר לו להציל. אי נמי היינו טעמא מתוך שאדם מעמיד עצמו ע"מ יותר ממה שהוא מעמיד עצמו על מתו:

לעולם ר' שמעון וכי שרית ר' שמעון בנר זוטא דדעתיה עלויה. וא"ת תינח נר מותר השמן מאי איכא למימר שהרי אין הנר עשוי לכבות בעוד שיש בו שמן י"ל דמגו דיהיב דעתיה אנר יהיב נמי אשמן אבל ברברבי לגמרי מקצה להו מדעתיה:

אמר ר' זירא פמוט שהדליקו עליו בשבת לדברי המתיר אסור. פרש"י ז"ל לדברי ר"מ והקשו בתוס' מאי קמ"ל האי בהדיא אמר ר' מאיר נר שהדליקו בה באותה שבת. וי"ל דסד"א דר' מאיר אנר של חרס ישן קאי דאית ביה תרתי מוקצה מחמת איסור ומוקצה מחמת מיאוס אבל נר של מתכת שהדליקו בו באותו שבת דלית ביה מוקצה אלא מוקצה מחמת איסור סד"א שרי ר' מאיר קמ"ל דלא. ולפי פירוש זה כי מסקינן דברי הכל אסור דוקא ר"מ ור"י אבל ר' שמעון שרי דלית ביה מוקצה מחמת איסור. ונ"ל שהזקיקו לרש"י ז"ל לאוקומי בנר קטן ומשום הכי פי' לדברי המתי' דהיינו ר"מ ולא פירשה בפמוט גדול דומיא דכוס וקערה ועששית דאפילו ר' שמעין מודה דאסיר ואתי דברי הכל דאמרי' במסקנא כפשטה. משום דאי בפמוט גדול עסקי' היכי סליק אדעתין דשרי ר"י והא בכי האי גוונא לכ"ע אסוחי מסח דעתי' לגמרי מיניה אלא ודאי בקטן וכדכתי' אלא בתוספות פירשו דפמוט היינו גדול דומיא דכוס וקערה ועשישית ואמרי' דלדברי המתי' דהיינו ר"מ וב"ש אסור דר"מ אית ליה מוקצה מחמת איסור ור"ש נמי נהי דל"ל בכוס ועשישית מודו ליה. ולדברי האוסר דהיינו ר"י מותר דסלקא דעתין דר"י לית היה מוקצה מחמת איסור אפילו בכוס וקערה ועשישית. ומסקינן דפמוט שהדליקו עליו באותה שבת דברי הכל אסור דר"מ ורבי יהודה כל מוקצה מחמת איסור אית להו ור"ש נמי נהי דמוקצה מחמת איסור לית ליה בפמוט גדול דומיא דכוס וקערה ועשישית מותר

ע"ב ומה נר דלהכי עבידא כי לא אדליק בה שרי פרש"י ז"ל דלא מיתסר בהזמנה מדקתני אבל לא ישן ולא קתני אבל לא את המיוחד לכך ונ"ל דלהכי דייק לה רש"י ז"ל מדיוקא דאבל לא ישן ולא דייק לה מדקתני בהדיא אין מטלטלין נר חדש אע"ג דמסתמא אין לך יחוד גדול מתחילת עשייתו להדלקה דלא גרע אפילו ממטה שייחדה למעות משום דאי הכי תיקשי לך למאי דמסקי' דמטה שייחדה למעות והניחו עליה שאסור לטלטלה א"כ היכי תני ר' יהודה כל הנרות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו באותו שבת דמשמע אבל הדליקו בו בחול מטלטלין הא הוה ליה כייחדו והניח בו אלא ודאי תחילת עשייתו של נר לא מיקרי ייחוד ומשום הכי לא הוה מצי למידק מדנקט מטלטלין נר חדש דהתם היינו טעמא משום דליכא ייחוד מסיפא דייק לה מדקתני אבל לא נר ישן ולא קתני אבל לא את המיוחד והקשו עליו מאי קושיא לעולם אימא לך דבמיוחד נמי אסור והכא רבותא קמ"ל דבישן אפילו בלא ייחוד אסור ולדידי לא קשיא דהכי קאמר אם איתא גבי יחוד לחודיה מיתסר לאשמועינן אבל לא את המיוחד דהוי רבותא טפי מישן שלא ייחדו וכי תימא אי הכי דייקינן נפיק נמי למסקנא מדקתני