ריטב”א על שבת ל

בכלי אחד אבל בדבר שאין מצוי כיון דאיכא למיחש לשמא יביא כלי אסור ומשום הכי מקשינן ליה מהא דנשברה לו חבית

ניצוצות שכיחי. כתב רש"י ז"ל אבל שמן המטפטף לא שכיח ולאו למימר' דלא שכיח לטפטף דאדרבה שכיח טובא אלא הכי קאמר דמתוך שמצוי לטפטף מניחין תחתיו כלי מבעוד יום ובשאין עושין בו היינו היכא דקים לו בההוא נר שאין דרכו לטפטף וכל כי האי גוונא לא שכיח שיטפטף בשבת אבל ניצוצות שכיח שצריכין לתת כלי תחת הנר בשבת אע"ג דלא הוה הכי אדעתייהו מבעוד יום

דף מ"ג ע"א משום דקא מבטל כלי מהיכנו כאן פרש"י ז"ל דאסי' משום דהכי הוא כאלו מחברו שם בטיט ובפרק בתרא פירש משום דמחזי כסותר אסיר

טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן הקשו בתוס' מדקתני אם עבר משמע דאפי' עבר ותקנו במזיד מתוקן וקשיא מדתנן בפרק שני מתרומות ומייתי לה בהנזיקין המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל. יש לומר דנקט עבר כגון דלית ליה פירי אחריני דאמרינן בפרק שני דיום טוב דאמרינן כי האי גוונא אפילו במזיד יאכל עוד הקשו כיון דאמר שאם עבר ותקנו מתוקן בטלת כל איסור מבטל כלי מהיכנו שהרי אם עבר ונטל מן הכלי אותו דבר שאינו ניטל מותר לטלטלו ולאו קושיא היא דאנן הכי קאמרינן שיש לכלי זה שעת הכושר אפילו בעוד שאותו דבר שנאסר הוא עליו אבל כשנסתלק האיסור אינו השם. וא"ת עוד כיון דאמרינן שאם עבר ותקנו מתוקן אלמא אפי' משום מוקצה לא מיתסר דאי מיתסר אכתי אית בה משום מבטל כלי מהיכנו וכיון שכן בנר שהדליקו באותו שבת נימא הכי שאם עבר וכבהו כבוי ובהמה שנשחטה בשבת נמי לא תאסר משום דמוקצה מהאי טעמא י"ל דלא אמרי' הכי אלא כשיש תקנה לאיסורו בדבר שאי אפשר לבא לידי איסור תורה: ניצוצות אין בהן ממש מהא שמעי' שמותר לנער את המפה כדי שיפלו הניצוצות שנופלין עליה בלילי שבת אע"פ שא"צ לטלטול המפה לא לצורך גופה ולא לצורך מקומ' והא תניא אסור לטלטלו בעודן עליו וא"ת כיון דבעודן עליו מיה' אסיר והוא כופה הכלי על דעת שיעלו שם הרי הוא מבטל כלי מהיכנו י"ל דכיון שבידו להפריחם כל שעה שירצה לאו מבטל כלי מהיכנו הוא: בעודן עליו בין השמשות. הקשו בתוספות כיון דבידו להפריחם הוי כגמרן בידי אדם לא אמרי' ביה מגו איתקצאי בין השמשות איתקצאי לכול' יומא כדמוכח בפרק אין צדין דפריך רבי זירא למאן דאמר יש מוקצה לחצי שבת והא פולין דמעיקרא שדינהו בקדירה אידחו להו גמר להו בשולייהו איחזו להו דאמר ליה אביי וליטעמיך תיקשי לך קדירות בעלמא בין השמשות רותחות הן ולאורתא קא אכלינן מינייהו אלא גמרו בידי אדם לא קמיבעיא לי כי קא מיבעיא לי גמרו בידי שמים אלמא כל היכא דקים ליה שיצא מהקצאתו לא אמרינן ביה מגו דאיתקצאי והכא הא קים ליה שהרי בידו להפריחן נ"ל דשאני הכא דדחייה בידים אבל התם לא דחינהו להנהו קדירות דאדרבה כדי שיתבשלו ויראו לך הניחו ולא נתחוור לי מה שתירצו בתוס' בזה

איתביה כל הני תיובתא ושני לי' בצריך למקומו. וא"ת וכיון דמתניתין דנותנין כלי תחתיו לקבל הניצוצות ואוקימנא בצריך למקומו מסתמא רישא נמי דאין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן בצריך למקומו היא ובצריך למקומו אמאי לא י"ל דרבי יצחק נמי מודה בטעמא דמבטל כלי מהיכנו והכי קאמרי' איתביה כל הני תיובתא דכיון דאית ליה נמי דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל לא סגי ליה בפירוקא דרב יוסף ומשנינן דאין הכי נמי אלא דאיהו מוקים להו נמי בצריך למקומו בר מההיא דנותנין כלי תחת הדלף דכיון דדלף הראוי צריכים לאוקמה אפי' א"צ למקומו נמי שרי

ע"ב דחשיב עלייהו וכגון שהם רדויות כבר דאי לא ברדייתן יש איסור שבת אליבא דרבנן ולרבי אליעזר חייב חטאת כדאמרינן לקמן בפרק המצניע וכיון שכן אכתי הוי דבר שאינו ניטל: מני אי רבי שמעון לית ליה מוקצה. וא"ת וכ"ש דאתי שפיר טפי דלא צריכי לאוקומה דחשיב עלייהו. י"ל אין הכי נמי אלא ניחא ליה לפרוקא לפום שטתיה

אי ר' יהודה כי לאו מכוין מאי הוי. וא"ת לר' שמעון מי ניחא והא מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות י"ל דלר' שמעון אינו צריך לדקדק בפרישת המחצלת שישאר שם ריוח דכיון שאפשר שישאר אפי' היא נפרשת לגמרי וסותמת הכורת כיון דלאו להכי איכוין ולאו פסיק רישיה ולא ימות הוא לרבי שמעון שרי אבל לר' יהודה כל היכא דמתגרי אע"ג דלאו להכי איכוון אסיר. והא דלא שני ליה בצריך למקומו היינו טעמא משום דלא שנינו הכי אלא בשאינו צריך לעשות מעשה אחר בכולן דכיון שמתחיל' טלטלו בהיתר אין מחייבין אותו להניחו מיד אלא מטלטלו עד אותו דבר שאינו ניטל אבל הכא פרישת המחצלת מילתא אחריתי היא ולי' שרי' לה

רב אשי אמר. כתבו בתוספות דמסתמא רב אשי השיב מיד כן לרבי עקיבא כששאלו אלא שסדר התלמוד תירוץ שלו תחילה והרשב"א ז"ל כתב דשניהם השיב רב אשי בפרק משילין גרסי' א"ל לא נצרכה אלא לאותן שתחילות ופשטיה דהכא גרסי' ואי בעית אימא מדקתני בימות החמה. כבר תרגמא רב הונא לשמעתיך בבבל. מהא משמע דרב הינא כר' יצחק ס"ל דאמר אין כלי נטל אלא לצורך דבר הנטל וקשיא מדאמרי' בפרק מי שהחשיך אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואמרי' התם דהני כלי זכוכית קרכי דאומני נינהו דלא חזיין בשלפי זוטרי דליכא משום מבטל כלי מהיכנו וכיון דרב הונא כר' יצחק ס"ל כדמשמע הכא אכתי ליתסר דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל אלא ודאי משמע דרב הונא לית ליה דר' יצחק וכן כתב עלה דההיא הרב אלפסי ז"ל ויליף מינה דלא קי"ל כר' יצחק וקשיא הך דהכא כתב הרמב"ן ז"ל שאפשר שבנוסחאות המדוקדקו' ובנסחי הרב אלפסי ז"ל אין כתוב כאן כבר תרגמא רב הונא אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב דודאי רב הונא כר' יצחק ס"ל כדמשמע מהא דהכא והתם היינו טעמא דשרינן להביא כרים וכסתות ולהניח תחתיה משום דחיישי' ליפסד כלי זכוכית דבמקום פסיד' לא גזרו נהי דלא שרינן לבטל כלי מהיכנו מדאצטרי' לאוקומה ההיא דהתם בשלפי זוטרי אפילו הכי איסורא דאין כלן ניטל אלא לדבר הניטל דלא חמיר כולי האי במקום פסידא שרינן ליה. ויש לזה הוכחא בשמעתא דהתם ואגמור הדבר שם אם גומר הש' עלי ומי' אע"ג דאי ק"ל כר' יצחק אי לא מחלקות דרב ואתא הוא כולהו מודו דקי"ל כרב יוסף דאמר דאסור לבטל כלי מהיכנו דסוגי' בכול' מכילתין הכי דמקשינן בכמה דוכתן והא מבטל כלי מהיכנו וכן כתב הרב אלפסי ז"ל

איתמר מת הופכו ממטה למטה. כלומר שאוחז במטה ומנער המת מעליה ומטילו על אותה מטה אחרת וכן האי גוונא שמטלטל האיסור מצד ההיתר הוא שנקרא טלטול מן הצד ומשום הכי אמרינן דטעמיה דשמואל דאמר הופכו ממטה למטה משום דס"ל דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ואם תאמר והיכי שרינן והא מטה עצמה אסירה שנעשית בסיס לדבר האיסור וכדתנן בפרק נוטל אדם מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות ואמרי' עלה בגמרא לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסים לדבר האיסור תי' הר"ז הלוי ז"ל דלא מיבעיא היכא שמת בשבת דשרי שהרי נעשית המטה מבערב בסים לדבר המותר אלא אפילו מבע"ש נמי שרי לפי שאין המטה בסיס למת שאין המטה צריכה לו וכל עצמו א"צ אלא להטילו ע"ג קרקע כדתנן שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על ברזל כדי שימתין דנקוט האי כללא בידך לעולם אינו נעשה בסים לדבר האיסור אלא כשהדבר התחתון שנעשה בסים צריך לאותו דבר האסור שמונח עליו והיינו דתנן בפרק במה טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות והיכי שרי והא התם מניח הוא ונימא דנעשה הכיסוי בסיס לגזי צמר האסורין וליתסר אלא