ריטב”א על שבת כט

צוננין הרבה שאינו אלא להפשירן דאע"ג דבמיחם תנן במתני' שנותן לתוכו כדי להפשירן. רבי שמעון בן מנסיא אוסר וקס"ד השתא דאסיפ' קאי וטעמיה משום דסבירא להו דעירוי דכלי ראשון אפי' כשנופל לתוך הצונן ככלי ראשון הוא או שתאמר שאין דין זה נוהג אלא באמבטי בלבד כנ"ל ומקצתו מדברי הרשב"א ז"ל: סכר רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי. היינו משום דספל נמי לרחיצה קאי ומקפדין בחממותו מחמרינן ביה אפילו בכלי שני. ודייק לה רב יוסף מדקתני במה דברים אמורים בכוס דאלמא לא משכח תנא היתירא אלא בכוס משים דכיון דלשתיה בעי להו לא מחממין להו כולי האי ואסיקנא דספל אינו כאמבטי אלא דיניה ככוס. וכיון דאסיקנא דספל אינו כאמבטי משמע דרבי שמעון בן מנסיא אסיפא קאי כפשטא דברייתא דלא מפקינן לה מפשטה למימר דארישא קאי אלא מדוחקא דפרכי' דהוה קשיא לן למאי דסלקא דעתין דספל הרי הוא כאמבטי רחיצה בחמין ליכא אבל כיון דמסיקנא דספל אינו כאמבטי ולא קשיא לן מידי הילכך הדרינן לפשטא דברייתא דרבי שמעון בן מנסייא אסיפא קאי

הילכך לענין הלכה דאמבטי בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין אסור כר"ש בן מנסייא דאיפסיקא הלכתא כוותיה ואפי' להפשיר נמי אסור דבאמבטי לא שרינן מידי אבל כלי שני בכל ענין שרי ולית לן למידק אי הוו טפי ממפשירין או לא כיון דכלי שני אינו מבשל דאע"ג דתנן אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן לא תידוק מינה דטפי מהפשר אפי' בכלי שני אסור דליתא אלא משום דכלי שני אינו מבשל חמים שלו הפשר חשיב לן. אי נמי משום מיחם נקט הכי אבל בכלי ראשון כמיחם וכיוצא בו שני בכל ענין שרי. וספל נמי כלי שני דמי אבל בכלי ראשון כמיחם וכיוצא בו לתת לתוכו מים מועטין בכדי שיוחמו אסור מים מרובין כדי להפשירן שרי. זה נראה לי לפי הצעה של שמועה

אבל רבינו חננאל והרב אלפסי ז"ל כתבו דר"ש בן מנסייא אריש' פליג דאפילו בכוס צונן לתוך חמין אסור ולית הילכתא כוותיה דמדרב' דהוא בתרא דחזינן ליה דלא קפדי. וטעמייהו צ"ל דאע"ג דלמאי דסליק אדעתין מעיקרא הוא דאמרינן דרבי שמעון בן מנסייא ארישא פליג כיון דמתמהינן בגמרא ואמרי מי סברת רבי שמעון בן מנסייא ארישא פליג אסיפא פליג משמע דקושטא דמילתא הכי איתא הילכך לפי זה נקטינן דאפילו באמבטי חמין לתוך צונן שרי: מערה אתמר. וקיימא לן הכי דבכלי שני אפי' מערה מותר ובאמבטי אפי' היכא דממסיק כלי אסור דהא אמרינן שבקש להניח לו פך של שמן באמבטי ואמרנו טול בכלי שני ואתן ואפשר דהוא הדין בכל כלי ראשון

ע"ב מתני' אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי. פי' ר"ת ז"ל דוקא בשנותן התבלין לתוך הקערה או לתוך התמחוי אחר שערה שם התבשיל אבל ליתן התבלין תחלה ולערות עליהן מכלי ראשון אסור דעירוי דכלי ראשון ככלי ראשון דמי והביא ראיה מדאמרינן בירושלמי אפירקין מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן רותח מלמעלן רבי יונה אומר אסור ועירוי כלי ראשון הוא סוליה ליה רבי יונה מן הדא אחד שבשל ואחד שעירה לתוכו רותח וכה אמר היכן אמר רבי יוסא תמך כלי חרס בולע תבלין אינו מתבשלין התי' רבי יוסא ב"ר בון והתני אך בכלי נחושת היה אית לך למימר כלי נחושת בולע פירוש דמשמע ליה לרבי יוסא ב"ר בון דנהי דאיכא לאיפלוגי בין בליע' לבשול והני מילי בכלי חרס שבליעתו קלה אבל בכלי נחושת שקשה לבלוע אין מבליעתו אלא חום שהוא ראוי לבשל ואין זו ראי' דאפשר דר"י לא חש לה לההיא פירכ' דרבי יוסא ב"ר בון משום דקסבר דאף בכלי נחשת איכא דאיפלוגו בין בליעה לבשול ואדרבה התם משמע דמסקנא לירושלמי הכי הוא שאין עירוי דכלי ראשון מבשל דאמר התם מהו לערות עם הקלוח אמר רבי זעירה בריה דר' הלל מחלוקת דרבי יונה ודרבי יוסי רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מונה עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבשר בחלב חייב משום מבשל אמר ליה הא דאמר רבי זעירי איזהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו ע"כ אלמא לא סבירא להו לפי מערבא דעירוי דכלי ראשון מבשל אדרבה מקילי טפי מגמרא דילן דלדידהו לית להו בשול אלא כשהאור מהלך תחתיו תו סייעיה למילתיה ר"ת ז"ל דעירוי דכלי ראשון ככלי ראשון מדאמרינן בהשוכר דע"ז נעוה ארתחו ונעוה היינו גת ועל כרחין היינו עירוי דכלי ראשון דגת אי אפשר להגעיל בכלי אחר והאי נמי לאו ראיה היא דאיכא לאוקמה בגת של אבן וכגון שהסיקו האור תחתיה ואפי' תמצא לומר דמיירי בשל עץ ובערוי דכלי א' התם הוא בדין צונן הוא אבל בעלמא לא. ועוד הביא ראיה מדתניא בו ביום דם חטאת וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבשל בו עירה לתוכו רותח מנין ת"ל ישבר אלמא עירוי דכלי ראשון מבשל הוא ולאו ראייה היא דאיכא למדחיא כדדחו לה בירוש' דמהתם לא משמע אלא שעירוי כלי ראשון מבליע אבל לא שמבשל ואדרבה מהתם משמע איפכ' דקרי ליה לעירוי דכלי א' בולע בלא בשול דבעי' התם תלאו באויר תנור מהו ת"ש א' שבשל בו וא' שעירה בו רותח כו' ומשום בלוע בלא בשול לא קמיבעי' כי קא מבעיא לי בשול בלא בלוע אלמא עירוי כלי ראשון לא מיקרי בשול ורבי' שמואל אחיו ז"ל ג"כ חולק עליו שכתב עירוי כלי ראשון לאו ככלי ראשון הוא לענין בשול מדקיימא לן בפסחים דתתאה גבר. אלא דאיכא למידחי דהתם מיירי כגון שנטף מרוטבו על החרס שקלוחו נפסק אבל היכא שאין הקלות נפסק אפשר דמבשל הוא. ולדברי ר"ת ז"ל שאמר עירוי דכלי ראשון ככלי ראשון אסור לערות מים מכלי ראשון על התרנגולת כדי למלגא מפני שהוא כמבשל הדם בתוכ'. ומיהו לענין הגעלה לא נפקא לן מהאי פלוגתא מידי דאפילו נאמר דעירוי דכלי ראשון הוי ככלי ראשון אין מגעילין בעירוי דברים שנשתמשו בו בתוך כלי ראשון דכלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו וכן אם נשתמשו בכלי על גבי האור כגון יורות וקומקומוסין אין מגעילין אותן בכלי ראשון שהעבירו מעל גבי האור

גמרא מלח אינה כתבלין דבכלי שני נמי בשלה. דסבירא לן להאי לישנא דמלח הפשירה זהו בשולה וכל מידי דהפשירו זהו בשולו אפילו בכלי שני בשלי וללשנא בתרא אמרי' דאפילו בכלי ראשון נמי לא מבשלה כלומר לאחר שהעבירוהו מעל גבי האור דאי על האור אפילו בשרא דתורא נמי בשלה היא. ולענין הלכה פסק הרב אלפסי ז"ל כי האי לישנא בתרא דאע"ג דבשל תורה הולכין אחר המחמיר כיון דבלישנא בתרא לא פליגא הא דתני רבי חייא בהדיה רב נחמן כוותיה נקטינן ושמעינן מינה שאע"פ שכלי ראשון מבשל אין כל הדברים מתבשלים בו לאחר שהעבירוהו מעל גבי האור דדוקא דברים הקלים להתבשל כמים ושמן ותבלין וכיוצא בהן הוא שמתבשלין בו דהא אמלח אסיקנא לקולא ולפי שאין אנו בקיאים בטבעי הדברים אנו אוסרין לתת כל דבר לתוך כלי ראשון

והצלה מצויה התירו והצלה שאינה מצויה לא התירו. פי' רש"י ז"ל דמשום הצלה מצויה התירו לטלטל כלי לצורך דבר שאינו ניטל אבל בשביל הצלה שאינה מצויה לא התירו לטלטל כלי לצורך דבר שאינו ניטל כשמן המטפטף וביצה ולפיכך בהא דמותיב לה אביי מנשברה לו חבית גורס רש"י ז"ל של טבל דהוה ליה דבר שאינו ניטל ולא נהיר דכולהו נסחי לא גרסי של טבל ומשמע כוותיה דהך ברייתא מיתינן לה לקמן בפרק כל כתבי וקתני סיפא נזדמנו לו אורחים מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ויצרף ואי בשל טבל אורחיה מאי מיתהנו מינה אלא ודאי בתר מעשר מיירי ואפי' הכי מקשינן מינה לרבא דסבירא ליה דבהצלה שאינה מצויה לא התירו לטלטל כלי אפי' לצורך דבר הראוי וטעמא דמילתא משום דבכל הצלה איכא למיחש לההיא דאמרינן בפרק כל כתבי מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרי' ליה אתי לאיתויי כלי דרך רשות הרבים אלא דאפילו הכי משום אבוד ממון בדבר המצוי התירו להציל