ריטב”א על שבת ג

פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת קא חשיב פרש"י ז"ל דהיינו עקירות ואחרים פירשו דהנחות קא חשיב דהנחה היא דאתיא בעלמא לידי חיוב חטאת והיינו חידושו דאשמועינן שהוא פטור אע"ג דאיתעבידא מלאכה אבל עקירות לא מידי קא עביד והיינו דמתמהינן והא איתעבידא מלאכה ולא גרסינן מבינייהו שאין לחייב את העוקר דלאו מידי עביד אלא המניח הוא דמתמהינן דליחייב כיון שעל ידו הוא נגמרה המלאכה: איתמר נמי אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו יחיד שעשאה חייב כך עיקר הגרסא ולא גרסינן ואמרו בעשותה יחיד שעשאה כו' דאם כן למאי איצטריך לאתויי ממנה סיעתא לברייתא אלא הכי קאמר לא תימא מתניתין ר' דוקא הוא דדריש בעשותה מיעוטה אבל רבנן פליגי עליה משום דאיכא דלא דריש לי' למיעוטה כדאי' בפ' המצניע אלא נזרקה מפי חבורה וכולהו רבנן מודו בה דנהי דלא דרשי בעשותה זה עוקר וזה מניח מנפש או מאח' דריש כדאי' בפ' המצניע

ידו לא נייח גופו נייח ידו בתר רובו גרירא גופו מינח נייח כך הגירסא בפר"ח ז"ל אבל רש"י ז"ל לא גריס אלא ידו לא נח גופו נח ופירש דידו לא נייח על גבי קרקע ומשום הכי פטור ואם תאמר אם כן אף בשנתן העני לתוך ידו של בעל הבית או שנטל ממנה והוציא יהא פטור שהרי לא עקרה או לא הניחה בקרקע דידו לא נייחא י"ל כיון דהתם ידו וגופו ברשות אחת כיון דגופו נייח על גבי קרקע אף ידו כמונחת אבל היכא דגופו ברשות אחר אין ידו באותו רשות אחר כמונחת ולפי גירסא זו אפשר שאם הניח ידו בקרקע ונתן בעל הבית לתוכה והוציא העני חייב ולפי גירסת ר"ח ז"ל אין הדבר כן אלא אפילו הניח ידו בקרקע פטור דכיון דידו בתר גופו גרירא אף כשהניחה בקרקע אינו כמוציא מרשות היחיד לרה"ר מיהו לאביי דסבירא ליה דאגידו בידי שמים שמיה אגד כדאי' לקמן בפ' המצניע אבל לרבא דאמר התם דאגד ידו לא שמיה אגד כל למטה משלשה חייב

ע"ב כרשות הרבים לא דמיא מידו דעני כרה"י לא דמי' מידו דבע"ה זו היא גירסת רש"י ז"ל ופי' דכשגופו ברשות הרבים וידו ברשות היחיד אין לידו תורת רשות הרבים מידו דעני. ולא נהיר דאי הכי פשיטא דהיכי תיסק אדעתין דבתוך מחיצות יהא דין רשות הרבים והלא אפי' באויר רשות הרבים למעלה מעשרה אינו רה"ר לפיכך נראין הדברים כגירסת ר"ח ז"ל דגריס הכי כרה"ר לא דמיא מידו דבע"ה כרשות היחיד לא דמיא מידו דעני והכי פירש כשהוא עומד ברשות אחד ופשט ידו לרשות אחרת אין לידו דין אותו רשות שהוא בתוכו ואם הוא עומד ברשות הרבים והושיט ידו לרשות היחיד ידו לא הויא כרשות היחיד וגמרי לה מידו דעני אי כרשות היחיד דמי' כי פשט העני ידו לפנים אעפ"י שלא נתן לתוך ידו של בעל הבית יהא חייב שהרי הכניס מרשות הרבים לרשות היחיד וכן נמי כשהוא עומד ברשות היחיד והושיט ידו לרשות הרבים אין לידו דין רשות הרבים דאי הכי פשט בעל הבית את ידו לחוץ אף על פי שלא נתן לתוך ידו של עני יהא חייב ומשום הכי בעי אביי ידו של אדם מהו שתעשה כרמלית כיון דפשיט' לי שאין לידו דין אותו רשות שהיא נזרקת בו מיפשט פשיטא לי שאם הוציא ידו לרשות הרבים והחזירה שלא עשה מלאכה דאורייתא דיהא חייב מיהו מיבעיא לי אי שרי לכתחילה להחזירה או שהוא פטור אבל אסור

מי קנסוה רבנן מלאהדורי גביה או לא כתבו בתוס' דלא גרסינן מי קנסוה רבנן דאי ככרמלי' דמיא אפילו בלא טעמ' דקנס' אסור להחזירה מדינא וראיה לדבר דהא בסמוך כי בעי למשרי מבעוד יום דלא שייך ביה קנסא אצטריכי למימר ולא דמיא ככרמלית מכלל דאי ככרמלית דמיא דלא שייך ביה קנסא אסור: כאן למטה מעשרה כאן למעלה מעשרה. וא"ת למעלה מעשרה פשיטא דשרי להחזירה דהא אפילו להוצאה נמי שרי י"ל דהכי קאמר הוציאה למטה מעשרה מותר להגביה עד למעלה מעשרה ולהכניסה דאפי' תהא ידו ככרמלית מותר להוציא מכרמלית למקום פטור וממקום פטור לרשות היחיד דאפי' למאן דאמר בפ' כיצד משתתפין דאפילו ברשויות דרבנן אמרינן ובלבד שלא יחליפו הני מילי בכרמלית גמורה אבל ידו לא דמיא ממש לכרמלית הקלו להחליף

ומדלא קא משני' הכי תיפשוט דרבב"א דבעי רב ביבי בר אביי ואם האמר האי מותר להחזירה והאי אסור להחזירה דבעי למפשט מינה בעיא דרב ביבי היכי דמי אי בשוגג ולא דכר למאן מותר ולמאן אסור דאי אדכר היכי אמרי' אתי לידי חייב חטאת כיון דמידכר לא מצי למיתי לידי חיוב חטאת וכדאמרי' בסמוך ותו היכי אתי למפשט מהכא בעיא דרב ביבי דלא התירו והא במסקנא מילתיה דרב ביבי במזיד מתוקמא וכיון שכן נהי דהכא לא התירו איכא למימר דהיינו טעמא משום דלא מצי למיתי אלא לידי חיוב חטאת שאינו אסור חמור כל כך אבל בדרב ביבי דמצי למיתי לידי איסור סקילה שהוא איסור חמור אימא לך דהתירו כדי שלא יבא לידי איסור סקילה וכי תימא כי נקטינן הכא חטאת לפום מאי דאתמר מעיקרא בדרב ביבי חטאת הוא דנקטינן הכי אבל למאי דאסיקנא בדרב ביבי מזיד דאיסור סקילה הכי נמי מזיד ואסור סקילה מתוקמא ומשום הכי אמרינן תפשוט דרב ביבי למאי דס"ד מעיקרא חטאת מחטאת ולמסקנא סקילה מסקילה ליתא דהא ממזיד דהכא לא מפשט מזיד דרב ביבי דהכא בידו שלא יבא לידי איסור סקילה ומש"ה לא התירו ובדרב ביבי מתוך שאין הדבר בידו אימא לך שהתירו והכי נמי מוכחה סוגין דמחזיר דהכא מזיד דר' ביבי דהא במזיד דסוגיין מסקנ' דקנסוה ובמזיד דרב ביבי מסקנ' דהתירו וי"ל דסוגיין דמותר להחזיר' ואסור להחזיר' דרב ביבי בשוגג ואדכר מתוקמא דאע"ג דאמרינן בדרב ביבי איסור סקילה ודאי לא סקילה ממש קאמרינן שאפי' מזיד מתחלתו אי אפשר שיהא נסקל שהרי זה רוצה לרדות אלא שאנו מונעין אותו וכיון שכן אינו נסקל שהרי שוגג הוא לבסוף וסבור שאסור לרדות שאם לא כן היאך ישמע לנו שלא לרדות ויהא מתחייב בנפשו אלא ודאי מחמת איסור הוא פורש ונמצא שוגג בסופו ואנן בעינן בחייבי מיתות שתהא תחלתן וסופן בזדון הילכך על כרחין איסור סקילה קאמרינן ולא חיוב סקילה ממש ונהי שאין בדבר לא סקילה ממש ולא חטאת ממש עדיף ליה לתלמודא לישנא דאיסור סקילה שהיא יותר כולל מלישנא דחיוב חטאת הילכך כי אמרינן תפשוט דרב ביבי מוקמינן להו לכולהו בשוגג ואידכר ומיפשטא שפיר בעיא דרב ביבי דנהי דממזיד גמור דהכא לא מפשט מזיד דרב ביבי וכדברי רש"י ז"ל הני מילי איסור גמור שכיון שיהא נסקל ממש אם התרו בו אי נמי ענוש כרת בשלא התרו בו ודאי יעמיד עצמו שלא יבא לידי איסור חמור כל כך כיון שהדבר בידו משא"כ בדרב ביבי אבל בשוגג ואידכר מתיך שאין הדבר חמור כ"כ שהרי אינו מתחייב נא סקילה ולא כרת אנן סהדי שלא יעמיד עצמו ואפי"ה לא התירו וכיון שכן תיפשוט בדרב ביבי נמי דלא התירו וכי תימא אפילו הכי איכא למימר דאיכא הכא טעמא דלא התירו טפי מדרב ביבי דהכא אפשר דמימנע ולא עביד איסורא אבל בדרב ביבי אין הדבר בידו ואיכא למימר דהתירו י"ל דבדרב ביבי נמי איכא טעמא למימר לא התירו טפי מהכא דאלו בדרב ביבי צרכינן למישרי איסורא והכא לא צריכין אלא לאמנועי מקנסא וכיון דהכא אעפ"י שהדבר קרוב לבא לידי איסור כיון שהוא קל בעיניו ואפילו הכי לא ממנעי' וקנסינן בדרב ביבי נמי תפשוט דלא התירו איסור גמור דהיינו רדיה אעפ"י שיבא ודאי לידי איסור אבל מזיד ממזיד גמור לית למפשט דהכא ודאי שלא יבא לידי איסור הילכך לית לן לאמנועי מקנסא ובדרב ביבי ודאי שיבא לידי איסור

ואיבעית אימא לעולם לא תפשוט ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד וא"ת כך הוה ליה למימר ואיבעית אימא לעולם לא תיפשוט ונימא איפכא מבעוד יום קנסוה משחשיכה לא קנסוה ותו קשיא לישנא דקאמר מעיקרא מדלא קא משני' הבי ונראה לי דמעיקרא הכי קאמרינן כיון דהנך